לפני שנים רבות, בתקופת ניסן, עצרה אותי ברחוב שכנה עולה חדשה בעלת תשובה ושאלה אותי: תגידי, מה זה העניין הזה בשיר השירים? אני לא מבינה. היא מחפשת אותו, הוא בורח. הוא מחפש אותה, היא בורחת. לא לעורר את האהבה, כן לעורר את האהבה. ועד הסוף זה עדיין ממשיך. שיחליטו - או ביחד או לחוד וזהו!
חייכתי לעצמי. שאלה חזקה היא שאלה. השאלה הזאת היא לא רק על שיר השירים, היא על החיים. על החיבור והפירוד בין בני הזוג, על הקרבה והריחוק מה', על החיפוש העצמי, הגילוי והחיפוש המחודש.
נראה לנו שהיה קל יותר אם היינו מגיעים למצב סטטי של קביעות ומנוחה בלי תהיות ובלי חיפוש מחודש. כמו סופן של כל האגדות – והם חיו באושר ועושר. אבל כאשר נמצאים במצב הזה (אם מגיעים אליו...) מתחיל להיות משעמם, לא חי ומקובע. שום דבר באמת לא מתרחש, ויש רק מאמץ גדול לשמר את הקיים.
נראה לי שהתשובה לשאלה שלה היא שהחיים כל הזמן נעים מהעלם לגילוי. זו שכבת עומק אחת עמוקה מהשנייה בחיים ובתוך הנפש האנושית, כאשר תנועת החיים חושפת בכל פעם רובד נוסף שיש באישיות. ולאחר שהכובד הזה מתגלה ישנו תהליך עיכול והפנמה, התכנסות, ואז מתגלה רובד חדש שיכול להיות מאיר ומובן על גבי הרובד הקודם.
לדוגמה, כאשר מתחילים להיפגש כזוג רואים זה בזה דברים מסוימים, חיצוניים בעיקר. כאשר נוצרת קרבה יותר גדולה, פוגשים היבטים אחרים של האישיות. לו היינו חושפים מתחילה את מה שהתגלה אחר כך, לא היו כלים לקבל את המידע הזה והוא לא היה מבשיל את הקשר ומעמיק אותו.
בחורה לא מצפה מבחור שיספר לה בפגישה הראשונה או השנייה על הקשיים שלו, על חיי הנפש שלו ועל התהיות העמוקות שלו. אדרבה, זה עשוי להתריע אותה. היא רוצה להתרשם שהוא חזק, יודע לאן הוא חותר וכו'. לאחר כמה פגישות, כאשר הקשר נהיה קרוב יותר, שיתוף שלו בלבטים ובמחשבות הפנימיות ישדר לבחורה תחושה של קרבה, אנושיות ועומק שהיא תוכל להעריך.
תנועת הכיסוי והגילוי, הקרבה והריחוק, היא תנועה הכרתית שמאפשרת בנייה ושיתוף באופן מותאם ליכולות. כאשר הקשר מתפתח לא בהתאמה ליכולות ההדדיות, ישנן שתי אפשרויות: או שהקשר נתקע או שהוא מתקדם מהר מדי. על מנת לצמוח נכון, יש צורך בריקוד עדין ורגיש בין כיסוי וגילוי. הכיסוי יוצר ציפייה לגילוי, והגילוי שמגיע על רקע הציפייה מתקבל בנפש בהערכה ובשמחה.
התגלות הנשיות
תנועת חיים זו נוכחת מאוד בחיי האישה. אישה נבראה עם כוחות רבים ועם גוף מלא חיים ומלא יופי. הכוחות והיופי רוצים להתגלות ולהתבטא. אולם גילוי בלי כלים להכיל אותו, בלי סביבה שתגן עליו ותשמור אותו, עשוי להיות פוגעני למגלה ולמי שגילו לו. גם כינוס וחוסר גילוי ברוב כיווץ ופחד עשויים ליצור מרחק ולא לאפשר קרבה וחום.
התורה מלמדת אותנו הלכות צניעות. בהלכות אלה היא משרטטת לנו את גבולות הגילוי והכיסוי. מה נכון ומה לא. מה נכון לגלות בהקשר מסוים ולא נכון לגלות בהקשר אחר.
הלכות צניעות אינן טוענות שאין מקום לגילוי. הן נעות בין כיסוי לגילוי בהתאם לתנאים. בתנאים האינטימיים והשמורים ביותר ישנו גילוי מלא, ובתנאים החיצוניים והלא מוגנים – ישנו כיסוי מלא. ובתנאי ביניים, בין נשים, בבית, ישנו גילוי מסוים וכיסוי מסוים. באופן כזה, הכוחות של היופי והקרבה נשמרים ככוחות חיוביים המאפשרים להיפגש ולהיפתח בקשר, רובד אחר רובד.
סיפור שיר השירים הוא סיפור התנועה שבין הכמיהה והגעגוע לקשר, לביטוי הקשר והאהבה ולגעגוע נוסף. משל לאהבה בין הקב"ה לעם ישראל, אהבה שהולכת ומתבטאת, הולכת וצומחת. עד שעם ישראל יזכו להיות בגילוי מלא של כוחותיו ולאפשרות השלמה של גילוי אלוקות עליו ובתוכו.
פורסם בפנימה