שופט בית המשפט המחוזי בירושלים צבי סגל קיבל את תביעת הדיבה של השר נתן שרנסקי נגד יולי נודלמן, שבספרו "שרנסקי בלי מסכה" כתב ששרנסקי היה סוכן של הק.ג.ב. ושל שירותי ביון נוספים, וכי הוא ומפלגתו קשורים למאפיה הרוסית.
השופט צבי סגל קבע כי הדברים הם בגדר דברי לשון הרע . עוד קבע השופט כי מאחר שמפלגת ישראל בעלייה מזוהה במידה רבה עם דמותו של שרנסקי, הרי שהדברים שכתב נודלמן פוגעים במישרין גם במפלגה.
השופט סיכם את פסק הדין וכתב כי מדובר בלשון הרע. הפיצוי הכספי בגין הרשעה זו ייקבע בדיון שייערך ב 27 במאי 2003.
ביולי 01' סיפרה הגברת נחמה (נטליה) פולונסקי, שהייתה אחת מחברות התנועה למלחמה לזכויות האדם בברית המועצות, תנועה שבמסגרתה פעל שרנסקי במקביל לפעילותו בתנועה של ה"סירובניקים", היהודים שהגישו בקשות לעלייה ונתקלו בסירוב, ושהייתה חברה במערכת העיתון המחתרתי "כרוניקה, עיתון תנועת לוחמי זכויות האדם", לכתבתנו רותי אברהם כי הניסיון להאשים את שרנסקי בשיתוף פעולה עם השלטונות בבריה"מ הוא מופרך לחלוטין.
פולונסקי סיפרה כי לאנשי הקג"ב היה פרופיל מוכר שלא היה מסובך לזהות אותו, ולמרות זאת כל אלו שפעלו במחתרת, כמוה, גם אם לא עברו על החוק, פעלו במציאות של חשדנות גדולה מאד, מאחר שהקג"ב עסק באופן נמרץ במניעת מעשיהם. אם כן, הם היו בוודאי מגלים תופעה חשודה כל כך, של שיתוף פעולה עם הקג"ב.
לדבריה, דווקא אותו ספר תהילים, שקיבל שרנסקי מאביטל, ושעליו ביסס נודלמן את חשדותיו בטענה כי לא ייתכן שהקג"ב התיר לשרנסקי להחזיק ב"ספר דתי" בלא ששיתף פעולה מצדו, מעיד על אופיו של שרנסקי. כשנלקח ממנו הספר הוא נאבק על אחזקתו, תוך כדי שהוא שובת רעב, ופעמים אחדות הוא אף הושם בצינוק למשך תקופות ארוכות. באמצעות מאבקו על ספר התהילים, אמרה פולונסקי, הוכיח שרנסקי את יכולת עמידתו על עקרונותיו, ובכך הוא הפך לגורם המפריע לשליטתם של הקג"ב על האסירים. הקג"ב, לדבריה של פולונסקי, נהגו לגייס את האסירים לשתף עמם פעולה, באמצעות שבירת רוחם. שרנסקי לא נשבר, והאסירים האחרים שאבו ממנו כוחות, אמרה.
לדברי פולונסקי, הסיבה העיקרית לכך שאי אפשר לחשוד בשרנסקי כמשתף פעולה עם הקג"ב נעוצה בכך שהוא מסר לאמריקאים את רשימת מסורבי העלייה ומקומות עבודתם. יהודים קיבלו סירוב יציאה כאשר הייתה להם, לטענת השלטונות, נגיעה לסודות צבאיים במקומות עבודתם. פעמים רבות הגדרת מקום עבודתו של יהודי שביקש לצאת כמוסד שיש לו קשר לסודות מדינה, היתה שקרית. האמריקאים אף החזיקו בידיהם רשימות של מוסדות ומפעלים בבריה"מ שהחוק האמריקני אסר עליהם לסחור עמם. החוק האמריקני אסר גם על מפעלים ועל מוסדות אמריקאיים למכור את תוצרתם הטכנולוגית, או כל תוצר אחר, למפעלים ומוסדות של בריה"מ שפעלו בהקשרים צבאיים.
בחשיפת רשימת מסורבי העלייה ומקומות עבודתם נגרם נזק לבריה"מ מפני שהאמריקנים הפסיקו את המסחר עם אותם מקומות שהוגדרו על ידי השלטונות כמוסדות הקשורים לסודות מדינה. בכך נגרם,לדבריה, נזק כספי כבד לבריה"מ. על מסירת הרשימות הוא נשפט בעוון ריגול ואף נידון לתקופת מאסר ממושכת. לכן, לדבריה, לטפול עליו אשמה של שיתוף פעולה עם הקג"ב אינו עולה בקנה אחד עם הנזק שהוא היסב לבריה"מ ועם תקופת המאסר הממושכת שנגזרה עליו.
בהחלטתו קבע השופט צבי סגל כי נודלמן לא הציג ראיות מספיקות שמהן עולה כי יש בדברים אמת כלשהי. גם באשר לטענה ששרנסקי היה סוכן ק.ג.ב. אומר השופט כי "לא הונחה כל תשתית ראייתית שתתמוך בטענה. על כן, אומר השופט, הדברים הם בגדר דברי לשון הרע ,משפילים ומבזים את שרנסקי ואף את מפלגתו "ישראל בעלייה".
עוד כתב השופט צבי סגל כי דברי נודלמן הם דברי לשון הרע "מכיוון שהדברים עלולים לבזות, להשפיל אדם בעיני הבריות ולעשותו מטרה לשנאה, לבוז וללעג מצדם, ולפגוע במשרתו הציבורית של אדם... מדובר באסיר מצפון לשעבר. לפיכך הקביעה כי מדובר למעשה במרגל או בסוכן ביון יש בה בהחלט משום לשון הרע".
השופט צבי סגל קבע כי הדברים הם בגדר דברי לשון הרע . עוד קבע השופט כי מאחר שמפלגת ישראל בעלייה מזוהה במידה רבה עם דמותו של שרנסקי, הרי שהדברים שכתב נודלמן פוגעים במישרין גם במפלגה.
השופט סיכם את פסק הדין וכתב כי מדובר בלשון הרע. הפיצוי הכספי בגין הרשעה זו ייקבע בדיון שייערך ב 27 במאי 2003.
ביולי 01' סיפרה הגברת נחמה (נטליה) פולונסקי, שהייתה אחת מחברות התנועה למלחמה לזכויות האדם בברית המועצות, תנועה שבמסגרתה פעל שרנסקי במקביל לפעילותו בתנועה של ה"סירובניקים", היהודים שהגישו בקשות לעלייה ונתקלו בסירוב, ושהייתה חברה במערכת העיתון המחתרתי "כרוניקה, עיתון תנועת לוחמי זכויות האדם", לכתבתנו רותי אברהם כי הניסיון להאשים את שרנסקי בשיתוף פעולה עם השלטונות בבריה"מ הוא מופרך לחלוטין.
פולונסקי סיפרה כי לאנשי הקג"ב היה פרופיל מוכר שלא היה מסובך לזהות אותו, ולמרות זאת כל אלו שפעלו במחתרת, כמוה, גם אם לא עברו על החוק, פעלו במציאות של חשדנות גדולה מאד, מאחר שהקג"ב עסק באופן נמרץ במניעת מעשיהם. אם כן, הם היו בוודאי מגלים תופעה חשודה כל כך, של שיתוף פעולה עם הקג"ב.
לדבריה, דווקא אותו ספר תהילים, שקיבל שרנסקי מאביטל, ושעליו ביסס נודלמן את חשדותיו בטענה כי לא ייתכן שהקג"ב התיר לשרנסקי להחזיק ב"ספר דתי" בלא ששיתף פעולה מצדו, מעיד על אופיו של שרנסקי. כשנלקח ממנו הספר הוא נאבק על אחזקתו, תוך כדי שהוא שובת רעב, ופעמים אחדות הוא אף הושם בצינוק למשך תקופות ארוכות. באמצעות מאבקו על ספר התהילים, אמרה פולונסקי, הוכיח שרנסקי את יכולת עמידתו על עקרונותיו, ובכך הוא הפך לגורם המפריע לשליטתם של הקג"ב על האסירים. הקג"ב, לדבריה של פולונסקי, נהגו לגייס את האסירים לשתף עמם פעולה, באמצעות שבירת רוחם. שרנסקי לא נשבר, והאסירים האחרים שאבו ממנו כוחות, אמרה.
לדברי פולונסקי, הסיבה העיקרית לכך שאי אפשר לחשוד בשרנסקי כמשתף פעולה עם הקג"ב נעוצה בכך שהוא מסר לאמריקאים את רשימת מסורבי העלייה ומקומות עבודתם. יהודים קיבלו סירוב יציאה כאשר הייתה להם, לטענת השלטונות, נגיעה לסודות צבאיים במקומות עבודתם. פעמים רבות הגדרת מקום עבודתו של יהודי שביקש לצאת כמוסד שיש לו קשר לסודות מדינה, היתה שקרית. האמריקאים אף החזיקו בידיהם רשימות של מוסדות ומפעלים בבריה"מ שהחוק האמריקני אסר עליהם לסחור עמם. החוק האמריקני אסר גם על מפעלים ועל מוסדות אמריקאיים למכור את תוצרתם הטכנולוגית, או כל תוצר אחר, למפעלים ומוסדות של בריה"מ שפעלו בהקשרים צבאיים.
בחשיפת רשימת מסורבי העלייה ומקומות עבודתם נגרם נזק לבריה"מ מפני שהאמריקנים הפסיקו את המסחר עם אותם מקומות שהוגדרו על ידי השלטונות כמוסדות הקשורים לסודות מדינה. בכך נגרם,לדבריה, נזק כספי כבד לבריה"מ. על מסירת הרשימות הוא נשפט בעוון ריגול ואף נידון לתקופת מאסר ממושכת. לכן, לדבריה, לטפול עליו אשמה של שיתוף פעולה עם הקג"ב אינו עולה בקנה אחד עם הנזק שהוא היסב לבריה"מ ועם תקופת המאסר הממושכת שנגזרה עליו.
בהחלטתו קבע השופט צבי סגל כי נודלמן לא הציג ראיות מספיקות שמהן עולה כי יש בדברים אמת כלשהי. גם באשר לטענה ששרנסקי היה סוכן ק.ג.ב. אומר השופט כי "לא הונחה כל תשתית ראייתית שתתמוך בטענה. על כן, אומר השופט, הדברים הם בגדר דברי לשון הרע ,משפילים ומבזים את שרנסקי ואף את מפלגתו "ישראל בעלייה".
עוד כתב השופט צבי סגל כי דברי נודלמן הם דברי לשון הרע "מכיוון שהדברים עלולים לבזות, להשפיל אדם בעיני הבריות ולעשותו מטרה לשנאה, לבוז וללעג מצדם, ולפגוע במשרתו הציבורית של אדם... מדובר באסיר מצפון לשעבר. לפיכך הקביעה כי מדובר למעשה במרגל או בסוכן ביון יש בה בהחלט משום לשון הרע".