מכתב משמים

רעייתו של עמנואל מורנו מחכה למכתב בזמן הצפירה. "תדמייני אותי עכשיו מביט אל תוך עינייך ועל פניי החיוך שלי, זה שאת אוהבת".

מאיה אוחנה מורנו , ב' באייר תשע"ו

מכתב משמים          -ערוץ 7
אין לך מה לדאוג, את מרגישה נכון
צילום: שאטרסטוק

אם הייתי יכולה לבקש משאלה ליום הזיכרון, הייתי מבקשת מכתב משמים. מכתב שאולי יענה לי על כל השאלות והתהיות שנשארו בלי מענה. מכתב שירגיע, שיכוון, שיחדיר עוד אמונה פנימה וייתן לי כוחות של חיים להמשיך הלאה. מכתב של דרישת שלום מתוקה ממךָ.

היי, יקרה שלי,

מוזר לי לכתוב לך, אבל זה מה שביקשת. אז רק שתדעי שכל בקשה שלך נשקלת כאן בכובד ראש. המילים מגיעות ונבדקות. נכון שאת לא מרגישה שאני מתייחס, אבל לא להכול אני יכול. רק דברים שיודעים כאן שיהיו שימושיים וייתנו לך כוחות נכונים מתקבלים. והנה, יש לי הזדמנות לספר לך משהו.

איפה אני נמצא את תמיד שואלת. יש על זה תשובה, אבל לא כזו שאת יכולה להבין. מה שכן אני יכול להבטיח לך שאני ממש קרוב. המרחק הוא כלום אצלנו, אין לו משמעות. אני שומע ורואה גם את מה שאת לא אומרת בקול רם. זה קצת כמו לקרוא מחשבות, אם אנסה לנסח את זה כמשהו שאת יכולה להבין. אני נמצא איתכם אבל שוב, לא בדרך שאת מכירה.

את זוכרת בהתחלה שכל כך דאגת לי אם אני מסתדר במקום החדש שהגעתי אליו? האם טוב לי? האם אני מתגעגע? איזו מין שפה מדברים כאן, והאם אני מבין אותה? האם אני מצטער וכואב לי? כל המחשבות והדאגות שלך עטפו אותי בהמון חום ותמיכה, אבל רק כשהן היו באמת דאגות לי, ולא כשהן נבעו מהפחד ומהכאב שלך. הן עזרו לי ללמוד ולהסתגל אל המקום החדש-ישן הזה. כי הוא לא באמת חדש. כבר הייתי כאן פעם, פשוט לא זכרתי את זה.

האמת? יפה כאן, ואני בטוח שתאהבי את המקום. הדבר היחיד שקצת מקשה זה שכאן רק אנחנו רואים אתכם ולא אתם אותנו, וכל כך הרבה פעמים (זה היה בהתחלה, אחר כך למדתי) צעקתי אלייך וניסיתי להגיד לך שטוב לי ושאני שמח ושתשתחררי.

רציתי לגלות לך שיש לזה משמעות. שלכל דבר יש סיבה. שזה פאזל מדהים שאת פשוט לא רואה את כולו.

היו פעמים שממש ניסיתי לחשוב על דרך להראות לך, לקחת אותך לרגע אל המקום שאני נמצא בו כדי שתראי את כל התמונה הרחבה. עם הזמן גם אני למדתי שזו הדרך שאת צריכה לעבור ואני לא יכול לעשות לך קיצורים. כי זה המסע שלך.

אני מתבונן בך מהמקום שלי, רואה את הילדים גדלים, רואה אותך בונה נדבך ועוד נדבך. מתאמצת למצוא את נקודות האור ומשתדלת לא לשקוע בדכדוך וביגון.

הייתי שם בכל רגע, שמח כשאת שמחה ומצטער שאת עצובה. בכל מאורע משפחתי, קטן כגדול. בכל מסיבה או הצלחה של ילדינו. הייתי שם בכל פעם שהצלחת לא לתת לצביטה הכואבת בלב להכתיב לך את מצב הרוח.

אני כאן תמיד! הפעמים שאת מרגישה שלא, הן הפעמים שבהן את מאפשרת לצער לנצח, שאת נותנת מקום גדול מדי לכאב, שאת רוצה לשקוע ולהיעלם.

הכוח הוא רק בידייך. ואני יכול לגלות לך שיש לך המון המון כוח, כוח טוב ויפה. אצלנו זה נראה כמו שמש. כאילו יש בתוכך שמש קטנה ומאוד מאירה. את זו שמחליטה האם לתת לה לחמם אותך ואת סביבתך, או לסגור לה את הפתחים ואז היא שורפת לך בפנים.

תדמייני אותי עכשיו מביט אל תוך עינייך ועל פניי החיוך שלי, זה שאת אוהבת. תקשיבי לקול שלי שמתרגש עכשיו ואומר לך: אני גאה בך! גאה בך כל כך. גאה בך על ההחלטות שקיבלת, על הבית שאת בונה, על החינוך והאמונה על הדרך הנהדרת היפה והמלאה באור.

ואין לך מה לדאוג, את מרגישה נכון. תמשיכי לחיות שמחה, ואל תיתני לעצב לנצח אף פעם.

כן, זה קשה. אני לא יודע אם אני הייתי יכול להתמודד עם זה. אבל כמו שאמרתי לך, תזכרי שיש לזה סיבה. מבטיח לך שכשיגיע היום כל דמעות היגון יהפכו לדמעות של שמחה.

אני לא יכול לסיים בזה שאני מתגעגע, כי אני לא. אני רואה אתכם תמיד וקרוב קרוב.

להתראות.

אולי זה היה נראה כך, אני לא יודעת. אבל בזמן שנשמעת הצפירה וכולנו עומדים כעם אחד בלב אחד, אני רק חושבת על זה שיש סיבה לכל דבר ושאף אחד לא רצה להכאיב לי או לכל אדם אחר. ובאמת מתפללת לרגע שבו "הפכת מספדי למחול לי".

פורסם ב''פנימה''

לרכישת מנוי