ככל שילדינו מתבגרים, אנחנו מצפים שהם יהיו מסוגלים ליטול אחריות רבה יותר ולהיות עצמאיים יותר.
אנחנו יודעים אינטואיטיבית כשאנחנו יכולים לסמוך עליהם שישתפו פעולה ויתנהגו באחריות. אנחנו מחפשים לראות בהם מסוגלות לנהוג בזהירות ולהגיב במתינות במקום באימפולסיביות.
עצמאות אמיתית דורשת מהם להיות מסוגלים לשקול צדדים שונים של מצב מסוים, נקודות מבט שונות והקשר על מנת לקבל החלטות בוגרות. אנחנו אף מקווים שהם יהיו מודעים לערכים הנחוצים כדי להנחותם בחיים.
ככל שהילדים מתבגרים ומפתחים יכולות אלו, לא עולה בדעתנו לשאלות כמה עצמאות להעניק לילד, מכיוון שאנחנו יכולים לראות כשילדינו מוּנעים על ידי התחשבות, שליטה עצמית ורצון גובר והולך ליטול אחריות.
לילדים צעירים אין יכולות אלו, ולפיכך אנחנו לא מופתעים כשהם מתנהגים בצורה אימפולסיבית, ממאנים לשתף פעולה ומתעלמים מחובתם לפעול על פי כוונותיהם הטובות. אנחנו יודעים שעדיין דרושות שנים כדי לפתח שליטה עצמית ומשמעת עצמית. אבל כשילדים מבוגרים יותר מתנהגים בדרך זו אנחנו תמהים, מפני שזה כל כך לא מתאים לגילם. כאילו מדובר בילד קטן בתוך גוף של ילד גדול. ואכן, הם תקועים בנתיב ההתבגרות.
אם המקורות הפנימיים של ההתנהגות הבוגרת לא נהירים לנו, אנו נוטים לחפש דרכים ללמד אותם איך להיות עצמאיים ולהתנהג כמבוגרים. אבל עצמאות אי אפשר ללמד. התנהגות אחראית ומוּדעות חברתית אמיתיות חייבות לצמוח מבפנים. כמו שאנחנו לא יכולים להפוך את הזחל לפרפר, אנחנו לא יכולים לגרום לילד להיות עצמאי בטרם עת.
מדוע תכונות של אדם בוגר אינן מתפתחות אצל ילדים מסוימים? תכנית האב ההתפתחותית מסבירה את שלושת שלבי ההתפתחות של הילד. לפני שהילד יכול להיות עצמאי בצורה אמיתית, עם יכולת לשקול את צורכיהם של אחרים תוך התייחסות לצרכיו שלו, לשתף פעולה עם אחרים אפילו כשהדבר קשה, לכבד דעות, רעיונות והשקפות של אחרים מבלי לוותר על שלו, להתנהג באופן אחראי נוכח קשיים, לזהות את חסרונותיו ולגבור עליהם, מן ההכרח שיהיו לו מחשבות, רעיונות, דעות, רגשות, ערכים, מטרות, העדפות ורצונות משלו.
עליו להפוך לאישיות משלו, ולשם כך הוא זקוק בראש ובראשונה להזמנה להתקיים במערכת יחסים יציבה ובטוחה של חום ואהבה ולפתח שורשי היקשרות עמוקים. במסגרת יחסים אלה הוא צריך לקבל מרחב מספיק לביטוי רגשותיו, מחשבותיו, רעיונותיו, דעותיו והעדפותיו.
יחסי ההיקשרות צריכים להופיע תחילה ולהתפתח לעומק. זה מספק את הקרקע הפורייה לצמיחתו של הילד כאישיות משלו. הפירות הם התפתחות הגבולות, הזהות והאינדיבידואליות של הילד, וכתוצאה מכך תחושה של אחריות בוגרת, פרספקטיבה מאוזנת, שליטה עצמית ועצמאות.
קיימים דברים רבים שאנו יכולים לעשות כדי לעזור לילדינו הצעירים להתנהג בצורה אחראית עד שהם הופכים מבוגרים דיים כדי להיות עצמאיים בהתנהגותם, וזה חלק מאחריותנו כהורים. אבל עלינו לזכור תמיד מה דרוש לצמיחה ספונטנית של בגרות ועצמאות אמיתיות במהלך גיל ההתבגרות, כדי שלא נגרום שלא-בכוונה להיתקעותו של התהליך המופלא הזה.
הבשורות הטובות הן שאפילו כשהתהליך נתקע, אפשר להפעילו מחדש. אין קיצורי דרך. עלינו לספק את התנאים הנאותים להתגלות הצמיחה של ילד שמסוגל לשאת אחריות ולהפוך לעצמאי. זה אכן תהליך מופלא.
פורסם ב"פנימה"