סיוון נכנסה זוהרת מתמיד, צמתה הערמונית אסופה בבנדנה ועיניה בורקות.
דודי נכנס אחריה, כובע ברט לראשו המתולתל, ידו שלובה בידה וחיוך נסוך על פניו. אני נושמת עמוק והכתפיים שלי נשמטות. הן מגיעות אליי, נשים עם ציפייה בת ארבעים שנה לאימהות, ומבקשות שאעזור להן לממש את החלום.
אני מעלעלת בפרופיל ההורמונלי שסיוון ביצעה. מה אבשר לך, סיוון יקרה? לו יכולתי להחזיר את השעון האכזר הזה אחורה - חצי המלכות הייתי נותנת. אבל הרכבת חלפה, שחלותייך כבר בגדו בך.
"סיוון היא רק בת ארבעים וארבע ויש לה וסת סדירה", אומר דודי בחיוך אופטימי. "באנו לקבל תדרוך איך לזרז את התהליך. אין לנו כבר סבלנות לחכות", הוא אומר ואני נאנחת. מדוע אני מתקשה להסתיר את הסערה שמתחוללת בתוכי?
מפני שכמעט מדי יום אני נפגשת איתן במרפאתי. נשים יקרות שמצאו את זיווגן בגיל שבו עייפו השחלות מלהניב פירות. ואת הבשורה הזו, את ניפוץ חלומותיהן, אני אמורה לעשות, והכאב גדול מנשוא.
הזמן עובר
אכן, גיל מבוגר הוא המכשול הראשון במעלה להבאת ילד חי ובריא לעולם. גיל מבוגר במונחי פריון הוא עדיין גיל צעיר-יחסית בכל מובן אחר, בוודאי בדורנו כאשר תוחלת החיים עלתה כל כך. אז למה השעון הביולוגי מתקתק באכזריות שכזו? זו דרכו של עולם.
אישה נולדת עם קרוב למיליון ביציות. בגיל ההתבגרות נשארות לה כ‑300,000 מתוכן, וכשהיא מגיעה לשנות הפריון המספר יורד לכמה אלפים בלבד. מלאי הביציות מתרוקן לחלוטין כשהאישה מגיעה לגיל המעבר, סביב גיל חמישים. עם זאת, שנים אחדות קודם לכן, כשהמחזור הנשי עדיין קיים וסדיר, הביציות שנותרו בשחלה מאבדות מאיכותן והן אינן ראויות בדרך כלל להפריה. למעשה, מגיל שלושים וחמש יש דעיכה הדרגתית ביכולת הפריון אצל חלק ניכר מהנשים.
שרה אמנו הייתה האם האולטימטיבית, למרות גילה המופלג. אך רובנו מעדיפות בגיל כזה ליהנות מהפירות המתוקים שמגדלים בעבורנו ילדינו ונכדינו. האם אימהות בגיל סבתאות רצויה?
בדרך כלל, אישה צעירה בגופה וברוחה תעבור את ההיריון והלידה, חוויות שדורשות מאמץ פיזי מבורך אך מאתגר, מתוך בריאות ורעננות. לעומת זאת, אצל אישה מבוגרת קיימת סבירות גבוהה יותר להופעת סיבוכי היריון כמו יתר לחץ דם הריוני, סוכרת היריון וריבוי ניתוחים קיסריים.
זאת ועוד, בגיל מתקדם עומדים לרשות האישה פחות משאבים פיזיים על מנת לעמוד בדרישות של אימהות סבירה הכוללת קימה בלילות, ריצה וההשתוללות עם הקטנים וסדר יום צפוף ותובעני.
אמנם יש להודות שמאידך להורות בגיל מבוגר יש גם יתרונות, בעיקר במישור הרגשי. הורים מבוגרים בשלים יותר, הם בעלי ניסיון חיים עשיר ומבינים לעומק את משמעותה החינוכית של ההורות. בדרך כלל הם גם מבוססים כלכלית, והוכיחו זוגיות יציבה שהיא התשתית לבית חם לילדים.
דודי וסיוון ראויים להיות הורים, ועוד איזה הורים. אני רואה בדמיוני את הרך הנולד בחיקה של האם המאושרת, ואת האב הגאה שמכרכר סביב העריסה בחזה נפוח וארשת של נחת על פניו הצוהלות. אז איך אוכל לעזור להם, והרי על פי הנתונים שעולים מבדיקות המעבדה סיוון כבר נכנסה למצב של כשל שחלתי?
להגשים את החלום
קיים פתרון, והוא תרומת ביציות.
הפעולה נעשית באמצעות הפריה חוץ-גופית. אישה אחרת עוברת שאיבה של ביציות שהבשילו בשחלותיה לאחר גירוי הורמונלי, והביציות שלה מופרות במעבדה בזרע בעלה של הנתרמת. לאחר כשלושה ימים, שבהם התרחשו הפריה, חלוקה, והיווצרות עוברונים תקינים, העוברים מוחזרים בפעולה פשוטה לרחם האישה הנתרמת, ואז מתפללים כולם לקליטתם ולבשורת ההיריון המיוחלת.
מרגע ביצוע ההחזרה האימהוּת מבצבצת בגופה של הנתרמת, בוקעת ועולה, עד שהעובר נהפך לחלק ממנה. היא יולדת, מניקה, מלבישה ומאכילה, מגדלת ומחנכת אותו - כל הפונקציות האימהיות הן שלה. כמובן שיש להתייעץ עם פוסקים, כמו למשל רבני מכון פוע"ה, אשר מתמחים בנושאים אלו.
אבל התורמת שנמצאה לסיוון, לודמילה, היא ממוצא צ'כי, והיא נוצרייה אדוקה. יש לה ביציות רבות ויפות, ותמורת הסכם כספי היא מוכנה לעבור את תהליך הגירוי השחלתי ואת שאיבת הביציות ולתרום אותן לסיוון. הפיתוי גדול מאוד, אך מה יהיה דינו של העובר שייוולד? האם יהיה יהודי כשר, או שמא יצטרך גיור לאחר לידתו?
כל זה תלוי בשאלת קביעת האימהוּת על פי ההלכה - האם היא נקבעת על פי היולדת או שמא על פי התורמת?
מבחינה הלכתית, ישנם פוסקים רבים שסוברים שהאימהות נקבעת על פי הלידה, ולכן סיוון תהיה האימא האולטימטיבית בלא קשר למקור הביצית, והתינוק ייוולד כיהודי כשר. אך ישנם פוסקים, מעטים יותר במספר, שסוברים שהמטען הגנטי הוא הקובע, ולפי זה הילד יצטרך לעבור גיור לאחר הלידה.
זכיתי לשבת בוועדה שניסחה את חוק הביציות. על מנת שהעוברים שייווצרו מהתהליך יהיו כשרים למהדרין, הוסדר בחוק שיהיה רישום אנונימי מסודר כדי שלא תיווצר בעיה שאח יישא את אחותו מאם (לסוברים שהאימהות נקבעת על פי תורמת הביצית, ובהנחה שהתורמת יהודייה).
"אבל", שואלת סיוון והדמעות זולגות מעיניה, "הילד לא יהיה שלי! אם אין לו את הגֵנים שלי, אז איך אני קשורה אליו?" ואני מגישה לה טישו, דבר חיוני במרפאת נשים, ומסבירה שהילד הוא ממש ממש שלה. ובמיוחד שכך סוברת ההלכה, לפי רוב הפוסקים. והרי האימהות הרוחנית וההלכתית היא הקובעת. וגם, אין ילדים שדומים כשתי טיפות מים דווקא לאבא שלהם ולא לאימא?
היא מקשיבה לי בעיניים בורקות, נשימותיה מאטות לאט את קצבן. היא כל כך מחכה כבר להיות אימא, ואני כאן כדי לעזור לה בעזרת ה' להגשים את החלום.
פורסם ב''פנימה''