הטבע שואף לאיזון, וכך גם אנחנו. איזון בין גוף לנפש, בין פנים לחוץ, וגם בין אימהות לקריירה. זהו ריקוד עדין שבו כל אחת, לפי הקצב שלה, צריכה למצוא את הצעדים הנכונים והמתאימים לה.
בשילוב בין אימהות וקרירה, שילוב המושפע מגורמים חיצוניים ופנימיים ומתקופות שונות בחיים, החוכמה היא המינון הנכון לכל חלק. דמייני סקאלה שבקצה האחד ניצבת קרייריסטית בלתי מתפשרת שלא רואה דבר מלבד עבודתה, ואילו בקצה השני ניצבת עקרת הבית במלוא מובן המילה.
הפעם נציג את "עיקר הבית" שלא משאירה מקום לשום דבר מלבד הבית.
בעבר הגיעה אליי אישה מקסימה, צעירה עם ארבעה ילדים קטנים, וחיוך אמיתי נסוך על פניה. ואולם, היא הרגישה חוסר חיות. היא הרגישה שהאנרגיה שלה נמוכה, שהעייפות גדולה עד כדי מוגבלות פיזית, ושהיא חסרת יכולת להושיע את עצמה ולמצוא את הכוחות לבצע את המוטל עליה.
באותה תקופה היא עברה לידה אחרי לידה, מה שמנע ממנה לצאת לשוק העבודה. כך התחיל מעגל של חוסר הערכה ואמון בעצמה וביכולותיה. היא חשה חוסר שמחה, תסכול מצטבר וחוסר יכולת להבין במה היא מועילה בחייה ובפרט בביתה. כבר לא היה לה טוב בבית, ומצד שני לא היה לה כוח לשנות את המצב.
תהליך של העמקה הביא אותנו לגלות מחדש מה הם הדברים שהיא אוהבת ומה מעניין אותה, מה הן התכונות היפות שלה ומה הן היכולות המיוחדות שלה, וראינו איך כל זה בא לידי ביטוי בחיי היומיום שלה. כשניתחנו את סדר היום שלה ובחנו מה היא מאפשרת לילדיה בבית ובחינוך, גילינו דברים נפלאים שראויים מאוד להערכה.
האימהוּת היא המהות בחיי האישה. אך מתוקף היותה תפקיד טבעי כל כך, אנחנו נוטות שלא לשים לב לכוחות, למשאבים, לעבודה האינסופית ולאמוציות שהיא דורשת מאיתנו. האימהות היא הביטוי הכי מדויק והכי עמוק של הכישרונות שלנו. ועם זאת, כל כך קל להצביע על החוזקות של מישהי בתפקיד מקצועי, ואילו יכולת זו נעלמת כאשר בוחנים את התפקיד האימהי.
גידול הילדים בבית כרוך בעבודה פנימית עמוקה, שדורשת מאיתנו להיות בתנועה תמידית. אבל האדם היחיד שיכול לתת לנו את האישור לכך הוא אנחנו בעצמנו. מי שזוכה ומסוגלת לגדל את ילדיה בבית, יש לה לעתים צורך בהערכה חיצונית - משהו שאפשר לראות כלפי חוץ ולמדוד לטווח הקצר. לעתים יש לה צורך באישור מהבעל, אישור על משהו אובייקטיבי קונקרטי, מוגדר.
חיזוק פנימי
כחלק מהאימון עם אותה עקרת בית, נתתי לה שיקוף וחיזוק חיצוני לעשייה שלה. זה גרם לה להיטען באנרגיה, לקבל את עצמה ולהיות מודעת לכוחותיה. משם יצאנו לדרך חדשה ובחנו מה היא אוהבת, מה היא רוצה, מה נותן לה השראה ואיזו מסגרת תהיה טובה לה.
ברגע שהיא הייתה מסוגלת להעריך את עצמה היא הצליחה לראות מה היא אוהבת, מה מעניין אותה ומה ממלא את רוב זמנה. מתוך זה היא הייתה יכולה להתחבר שוב אל עצמה ולהבין מה יעשה לה טוב.
אותה אישה שילבה שלושה דברים: פעילות גופנית, פעילות שכלית (לימוד) ופעילות מעשית (עבודה אחת לשבוע) - ואז קרתה התפנית וכל חייה השתנו. היא התחילה להעריך את עצמה ולהרגיש שצריכים אותה. מקור האנרגיות והחיבור שלה לחיים השתנה בעקבות העשייה החיצונית, מה שגרם לה לחזור הביתה מחוזקת יותר.
חשוב ללמוד מכך שכאשר המינון נכון אפשר ליהנות מכל דבר ולראות בו טוב, ולא לכרוע תחת הנטל של תפקיד אחד שנעשה בלי איזון. כשכל דבר מונח במקומו, במידה הנכונה לו, התוצאה היא חיים מלאים שבהם דברים באים על מקומם בשלום ולכל דבר יש מקום.
תחנות דלק לנפש
בדור שלנו, עם קצב החיים התובעני, אפשר בקלות למצוא את עצמנו חסרות אנרגיה ושחוקות. במקום שבו הכול תפל - העבודה החשובה ביותר היא למצוא את המינון והשילוב הנכון.
העניין הוא להיות קשובה לעצמי, לראות מה אני צריכה ברמה הפיזית והאינטלקטואלית, ומה אני צריכה כדי למלא את הלב. אילו חלקים בי עוד לא באים לידי ביטוי? מה הצרכים שלי על מנת שאוכל להיות במיטבי?
לעתים נדרש רק שינוי קטן אך משמעותי. למשל, הוספה או הורדה של כמה שעות בפעילות מסוימת יכולה לשנות את כל התמונה. עלינו לשנן לעצמנו כי מתוקף תפקידנו כאימהות אנחנו נדרשות להשתמש בסל עשיר מאוד שאין דומה לו במובן הנפשי, השכלי, המנטלי, הפרקטי והאינטלקטואלי. ייחודיות זו ראויה להערכה.
למדי היכן נמצאות תחנות הדלק שיטעינו אותך, והרגילי את עצמך להיכנס לתדלוק על בסיס קבוע.
כשאת ממוקדת פנימה, את לא יכולה להיות שום דבר אחר למעט שמחה ומאושרת, ומכאן תוכלי לצאת למשרת אם ורעיה בצורה הטובה ביותר.
שם המשחק הוא מינון נכון. כאשר אנחנו מצליחות לתת לכל דבר ותפקיד את המקום הראוי לו - אנחנו יוצאות מחוזקות ומסוגלות להמשיך ולהשפיע מחוץ לביתנו.
פתחי פתח קטן, הקב"ה יעשה את השאר.
פורסם ב"פנימה"