שאלה:
כיצד אני יכולה לדעת מה אני רוצה לעשות באמת בעולם הזה? הרי כל פעולותיי עד כה הן בגדר פעולות של "ככה צריך לעשות" או "זה מה שצריך ללמוד"? כיצד אוכל לברור את הרצונות שלי ולדעת מה נכון לי?
תשובה:
לכל אדם בעולם יש מקום. מקום מיוחד שמתאים ושייך רק לו, שעליו אמרו חכמינו: "במקומך יושיבוך". כשהוא במקום שלו, כמו כל יצור, הוא ירגיש טוב ושמח ומוגן.
איך אפשר לדעת מה המקום והעניין המיוחד שלי?
בשביל זה הקדוש ברוך הוא נטע בכל אחד מאיתנו תכונות ונטיות משלו, רצונות פרטיים, שיובילו אותו אל מה ששייך לו.
זה לא אמור להיות מסובך. גם בחירות קטנות ויומיומיות של החיים תלויות במה אני אוהב ומה אני רוצה: מה אני אוהב לאכול ומה לא, אילו צבעים אני אוהב ואילו פחות, איזה בית ואיזה ריהוט ואיזה מיקום לכל רהיט. אין דבר שאין לו משמעות. אין בחירה שאין בה קדושה. וכמו בבחירות קטנות, כך זה גם בבחירות גדולות ומהותיות יותר, כמו בחירת מקצוע או בחירת בן זוג לחיים.
כשהקדוש ברוך הוא אומר לנו בתורה מה אסור לעשות ומה צריך לעשות, הוא לא מתכוון לבטל את הרצונות הפרטיים שלנו. הוא רק רוצה, כמו כל אבא טוב, לתת לנו מסגרת מוגנת ומדויקת של פעולה. מה שאסור הוא מה שיזיק לנו. מה שחובתנו הוא מה שאנחנו זקוקים לו. בתוך המסגרת הזאת יש לנו בחירה מרובה לגלות את הרצון שלנו ולהגשים אותו.
כל יהודי הצטווה לשמור את השבת, אבל כמה מרחב יש בתוך השבת איך תיראה השבת שלי. איך ייראה השולחן, אילו מאכלים יהיו שם, השירים, הדיבורים, האווירה, האורחים, הילדים. אין דומה שולחן השבת של אדם אחד לשולחן השבת של חברו. עיקר מצוות עונג שבת היא לענג את השבת במה שנעים לי, שטעים לי, שחביב עליי.
והוא הדין במצוות לימוד תורה. "לעולם ילמד אדם תורה במקום שלבו חפץ" - מה שמתאים לי הוא מה שלבי נמשך אליו. וכך בכל מצווה ובכל דבר בחיים.
מי שנמשך לנגינה, צריך כנראה לנגן. לא במקרה טבעו כזה. רק שניגוניו לא יחרגו מתחום הקדושה. אחד אוהב לעבוד עם בני אדם, אחר נמשך לתחום טכני. אחד נמשך ללימוד והשני מרגיש שמדבר אליו יותר עיסוק בחסד. הכול טוב והכול קדוש.
כיצד לברר את הרצונות שלי? לראות למה אני נמשך. מה מדבר אליי ומושך אותי. כל עוד זה לא נוגד את ההלכה - זה חיוני לי.
כך ה' בעצמו ברא אותי, וכך הוא מוביל אותי אל מקומי ואל תכליתי.
פורסם ב''פנימה''