לא ייאמן איך הקטנטנים האלה נולדים עם התנועה הזאת באצבע. איך בתי, תלמידת כיתה ג', בקיאה במחשב, ואיך הילדות שבגן יודעות להגיע לכל וידאו בפלאפון ולנגן להן לבד פרק בסדרה "מומינים".
איזה דור. מי ידע להתמודד איתו בכלל? בעלי תמיד מעודד אותי ואומר שאם ניתנו לדור הזה הניסיונות הללו, הוא מאמין שבאותה חבילה ניתנו לו גם יכולות ההתמודדות.
אמן כן יהי רצון. אני משתדלת להתחזק באמונה.
עד לפני חמש שנים לא היה לנו בכלל מחשב בבית. עד לפני שש שנים לא היה לי פלאפון. בתי הבכורה צוחקת עליי שהייתי מנותקת מהמציאות. לא ידעתי מה קורה בארץ, לא ידעתי מתי מזיזים את השעון לשעון קיץ.
כשבעלי סיפר על רצונו לקנות מחשב נייד, הזדעזעתי. כשבקורס אימון התבקשנו להיות בקשר דרך המייל, נמלאתי כעס. "זה אידיאולוגי אצלי!" הצהרתי. "אני לא רוצה מחשב בבית. לא רוצה כל קשר לכלי הזה". המנהל, מתי וכסלר, לא התרגש ורמז לי שאולי הגיע הזמן להתמודד עם הטכנולוגיה.
בזמנו, התשובה שלו עיצבנה אותי, אבל בדיעבד היה בה הרבה מן האמת. עברו להן השנים, והיום יש בבית שלנו הכול. באמת? כשהילדים שלי יקראו את המדור הם ירימו גבה. "הכול?! אין לנו מחשב לבית, ואימא גם לא מרשה לנו לשחק במחשב שלה!". הם צודקים. מחשבים ניידים יש לי ולבעלי, והם נקנו לצורכי עבודה ולא למשחקים. המחשב הוא של אימא, ורק באישור אפשר להשתמש בו, לצפייה בלבד, וגם זה בהגבלה ובפיקוח.
נכון שאני נתרמת מאוד מהאינטרנט. אני לומדת ומתעשרת. כל המרצים וכל הרבנים אצלי בבית! תוך כדי הבישולים לשבת או בזמן אחר אני מקשיבה לשיעור ולפתע מגלה שעברה שעה, המטבח מצוחצח ואני מלאה אנרגיות ושמחה מהלימוד ומהידע החדש. מדהים. כל כך זמין ונגיש.
אך כידוע, זה כנגד זה ברא אלוקים. גם כל הגועל של העולם נמצא במרחק אותה לחיצה קטנה. למה להעמיד את ילדיי בניסיון כזה? כמו שאמרו חז"ל על האב שהושיב את בנו על פתח של זונות, שלא יתפלא אם יחטא.
אני לא אקנה לילדים שלי פלאפון עם אינטרנט, גם לא בגיל שש עשרה. לדעתי, זה פשוט לעשות לילד עוול. כמו להושיב אותו בספרייה של ספרי זימה. גם אם הילדים שלנו צדיקים, ובעיקר אם הם כאלה. כבר התוודעתי לאחוז הגבוה של בני נוער דתיים, בנים ובנות, שנכנסים שוב ושוב לאתרי תועבה. אין צורך להוסיף עליהם.
גם במחיר שהבת שלי תתעצבן עליי ותחשוב שאני לא סומכת עליה. אני אברר איזה סרט הבן שלי רוצה לראות, בדיוק כמו שהספרים שנכנסים אלינו הביתה עוברים פיקוח. יוטיוב הוא מקום מסוכן מאוד. חברות, צריך לשים לב.
ואם כבר הכנסנו אינטרנט הביתה, צריך להיות כל הזמן עם היד על הדופק. לשים לב שאנחנו וילדינו מרוויחים מהכלי הזה ולא נפגעים ממנו. בלי לסמוך יותר מדי במקומות שכבר גדולים מאיתנו קבעו שבהם אין אפוטרופוס. נדרשת כאן חשיבה לטווח רחוק.
הכי קל זה לרצות את כולם. קחי אייפון. שחקו טנקים. אתם רוצות עוד סרט? לכאורה כולם מרוצים. שקט תעשייתי. אבל אני מעדיפה התמודדות לטווח קצר - ונחת וסיפוק לטווח רחוק. נכון שעכשיו הגדולה קצת מאוכזבת מאימא שלה, הבנים מרגישים מקופחים והקטנות עושות רעש במקום לשבת דומם מול המחשב. אבל בעוד כמה שנים, כך אני מאמינה, כולנו - הם וגם אני - נהיה מבסוטים. ,
פורסם ב''פנימה''