כל רצון טבעי שיש להורה, כמו לילדים שלו, יש לו מקום. השאלה היא לאן הוא לוקח את זה ואיזו פרשנות הוא נותן לזה.
אם זה פינוק כמו בתרגום של המילה פינוק מאנגלית - קלקול, מיותר להסביר שזה שלילי. אבל אם זו אהבה ונתינה אינסופית – זה מבורך. יש לזה מקום, לכמה שיותר אהבה והרעפה ומילים טובות וכל גינוני החיבה. זה בעצם המרקם הכי בריא והכי נפלא שילד יכול לגדול בו.
אז איך מבדילים בין פינוק לאהבה? פינוק מגיע מחוסר אמון. אתה לא יכול להסתדר בלעדיי, ויש כאן מסר כאילו קשה לך, החיים "גדולים" עלייך, והכול מסובך מדי בשבילך. זה דבר מאוד מחליש ולא בריא. אהבה היא בעצם הבעת אמון. אני אוהב אותך ומעריך אותך ורואה את הפנימיות שלך ואת היכולות שלך.
יש על כך הרבה משלים, כי היחסים בינינו ובין הקב"ה הם כאלה – הוא אבא שלנו, ומאמין בנו, וזה הבסיס לכול.
האהבה והיחס הם לאו דווקא לילדים קטנים. כשזה בכיוון הנכון, זה ממשיך גם בין הורים לילדים כשהילדים הופכים להורים, כלומר בין ההורים לילדים הנשואים. האם ההורים המבוגרים מעריכים ואוהבים ומאמינים בזוג הצעיר או לא? כך מגיעים גם אל היחס לנכדים: אם יש אמון והערכה, הסבים סומכים עליהם ומאמינים שהם יכולים לגדל את הילדים שלהם בצורה נכונה. ואם לא – הם לא סומכים עליהם ומשדרים את זה ומעירים על כך.
אגב, אנחנו פוגשים היום דווקא סבים וסבתות רבים שכועסים על כך שההורים לא מציבים לילדים שלהם גבולות באופן מספיק.
כאן חשוב מאוד לכבד את הסבים והסבתות. מטבע הדברים ילדים שמכבדים את הוריהם, יכבדו אותם גם כסבא וסבתא ויתחשבו בהם. זה לא אומר שצריך לעשות בחינוך הנכדים כל מה שהם אומרים – אבל כשהם נמצאים, יש לכבד את עמדתם. זה מסר חשוב מאוד לילדים.
למעשה, זה חשוב יותר ממוקד הוויכוח עצמו. למשל, אם מתווכחים על סוכרייה שסבתא נתנה ולאימא יש עיקרון חינוכי שאין סוכריות, אבל זה חשוב לסבתא, צריך לחשוב מה המסר שעובר לנכדים: האם אימא צריכה לנצח את סבתא ואת הנכד ביחד, ולהגיד "אל תתערבו לי בחינוך", או להפך, היא גמישה ומבינה שזה חשוב לסבתא ומכבדת אותה כבתה ולכן היא מוותרת ונותנת לנכד לאכול סוכרייה? אם היא תבחר באפשרות השנייה, הילד יספוג באופן עמוק את הערך של כיבוד הורים וענווה כלפיהם.
אם הסבים והסבתות מפנקים יותר מדי לדעת ההורים, או חולקים על ערכים חינוכיים בסיסיים של ההורים, חשוב כמובן לדבר איתם וליישב את הדברים, אבל לא בוויכוחים מול הילדים.
לסיכום, לא צריך לפחד מנתינה ואהבה, אבל כן צריך לפחד מהזנחה ומפיצויים. כלומר, ממנגנון של פינוק כפתרון לרגשות אשם שלנו ולתחושה שאנחנו לא הורים מספיק טובים וצריכים לתת עוד ועוד לילד כדי לפצות אותו. אבל אהבה והענקה הן כמובן אבני היסוד של הקשר המשפחתי.
פורסם בפנימה