על איזה חלק מהנדנדה אשב היום?
על איזה חלק מהנדנדה אשב היום?צילום: שאטרסטוק

היא שוכבת בזרועותיי, פוקחת זוג עיניים תכולות - מצפות, בוטחות, מייחלות. אני מתבוננת ביצור הקטן והעדין שמופקד בידיי, וחוט של חרדה מזדחל בעצמותיי. אני עדיין ילדה. אני לא מוכנה לתיק הכבד שמונח על כתפיי.

מפחיד אותי לחשוב שכל צרכיה הביולוגיים והרגשיים של התינוקת שלי תלויים אך ורק בי. האם אצליח להעביר לה אנרגיות של חום ואהבה? האם הבית שלנו יהיה מקום בטוח, מקדש מעט, בשבילה? ואיך החיים שלי ישתנו כעת, כשאני פושטת את תואר הבת ועוטה כובע של אם?

העייפות פושה בכל איבריי, סחרחורת אופפת את תנועותיי. ההנקה מעייפת אותי, המיטה החמה קורצת לי, מאיימת לשבות אותי בקסמיה. אני מחפשת מרגוע, חיבוק חם מהאיש. אני זקוקה להרגיש את ידו החמה, להישען על גופו החסון, לקבל ליטוף, לחוש ביטחון. אך הוא מרוחק, ונדמה לי שזיק של עצבות מבצבץ בעיניו. אולי גם הוא קצת מתגעגע, מרגיש שהוא נדחק לפינה?

ההורמונים מדברים איתי. הם מתעתעים בי ועושים בי כבשלהם. ברצונם משפילים, ברצונם מרוממים. בכל בוקר אני קמה עם תמיהה בלב: על איזה חלק מהנדנדה אשב היום? זו שלמעלה או זו שלמטה?

על ציר ההורמונים

חמישה מצבים, או חמש תקופות בחיי האישה, נעים על ציר נפש-הורמונים בעוצמה כבירה: גיל ההתבגרות, קדם וסת, חודשי ההיריון, תקופת משכב הלידה וסביב גיל המעבר.

אנחנו נתייחס לתקופת משכב הלידה, שבה מתרחשת צניחה חופשית של הורמוני האישה, ממש מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.

דיכאון נורמלי או דיכאון שמחייב טיפול

ראשית כול, חשוב לדעת שעשרה אחוזים מהגברים (!) צפויים לפתח דיכאון שלאחר הלידה. את התופעה הזאת אנחנו פחות מכירים, וכן אין ספרות מדעית שעוסקת בכך, אך בעיניי זה ממש מתאים למציאות, ובוודאי בדור שבו המגדר נוטה להיטשטש, וההזדהות הגברית עם תהליך הלידה הולכת ומתעצמת.

ומה לגבי הנשים? תופעה מוכרת ושכיחה אצל כמחצית מהנשים היא תופעת הבלוּז, עצבות קלה שנופלת עליהן בשבועות שאחרי הלידה. 15 אחוזים מהנשים תפתחנה מצב דיכאוני, ואילו רק 0.01% (אחת לעשרת אלפים) תפתח מחלה פסיכוטית של דיכאון קשה שמחייב טיפול תרופתי ולעתים אף אשפוז פסיכיאטרי.

היום מתייחסים לתקופה של חודש טרם הלידה ותקופת משכב הלידה כקטגוריה אחת, ולכן לקראת סוף ההיריון תיתכן הופעת דיכאון שתימשך לאחר הלידה. ואכן, נמצא שדיכאון בהיריון מגביר את הסיכון לדיכאון לאחר הלידה. חשוב לציין שאצל אישה שסובלת מדי פעם מדיכאונות ישנו סיכון של 25 אחוזים לדיכאון לאחר לידה. יש לה גם סיכון יתר ללידות מוקדמות, משקל נמוך של העובר והאטה בגדילה התוך-רחמית.

אחד המאפיינים הפחות מוכרים של דיכאון לאחר לידה הוא מחשבות אובססיביות סביב הטיפול בתינוק, וחרדות שעלולות להופיע ב‑60 אחוזים מהמקרים. אצל מי שהוחלט לתת לה תרופות והיא מפסיקה ליטול אותן קיים סיכון של 68 אחוזים להופעת דיכאון בלידה או לאחריה, ואילו רק 33 אחוזים של סיכון לחזרה אם היא לא תפסיק את נטילת התרופות. באופן כללי, הסיכון לחזרה של הדיכאון מגיע עד 50 אחוזים.

חששות או חרדות

לאחר הלידה קיימים אצל כל אם ארבעה חששות: האם תשמור על בריאותו של התינוק ועל התזונה שלו כראוי? האם תצליח ליצור קשר רגשי עמו? האם תצליח לבנות לו מערכת תמיכה? ואיך ייראו החיים שלה כעת, כשהיא עוברת מסטטוס של בת ורעיה לסטטוס של אם שתינוק תלוי בה?

מה שחשוב לילד הוא תחושת הביטחון, אווירה שבה יש מקום לוויסות רגשות, יחס תלות-עצמאות בריא ומאוזן בין הילד לאם, ומתן מקום להעצמת ערכו העצמי וחלילה לא החלשתו.

לעתים ההשפעה של מחלת האם על הילד תלויה בטמפרמנט של הילד ובמין שלו. למשל, לבת בדרך כלל יהיה קשה יותר לשאת אם בדיכאון עקב ההזדהות הטבעית שנוצרת כלפיה. מה שברור לכולי עלמא הוא שכאשר האם אינה שמחה הילד נפגע. אנחנו צפויים לפגוש את השפעת הדיכאון של האם על הילד, שתתבטא בערך עצמי ירוד, בהפרעות התנהגות, בהפרעות רגשיות ועוד.

ישנן צורות שונות שבהן הילד עשוי לבטא את מצוקתו. הוא יתרחק מהאם או יחפש דמות אלטרנטיבית לקשר, אולי הוא (בדרך כלל תהיה זאת היא) ייקח אחריות על הטיפול באם ואף בכל בני המשפחה (היפוך תפקידים), ואולי הוא יפנה את הקושי לאפיקים חיוביים - לפיתוח עולם פנימי יצירתי על ידי עיסוק בספורט, באמנות או בכל תחביב אחר.

בית שמח

אימא שמחה עושה בית שמח. לכן חשוב להקדיש מחשבה למה שמשמח אותך, וללכת על זה בלי להסתכל לצדדים לקבלת אישור מהסביבה. שמחת האישה עשויה גם להפחית את הסיכון להידבקות של הבעל בווירוס הדיכאון, ואבא חזק חיוני לזוגיות טובה ולבית יציב ושמח.

ומילה אישית לך, אם צעירה. אם מתחשק לך להשתתף בחוג ריקודי עם, לצאת לשופינג, ללמוד במדרשה, לטפס על הכרמל - פשוט לכי על זה, יש לך אישור רפואי לכך. הנפש היא חוט השדרה של בריאות הגוף, ואין בלתו. אני איתך.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי