אין על עם ישראל! מאמינים בני מאמינים! ולכל עדה, לכל ציבור בעם הקדוש שלנו יש סגולות המיוחדות לו.
אני באופן אישי אוהבת סגולות ומשתדלת לקיימן.
הרבה נשים בעם ישראל, עם סגולה, הן כמוני ממש. אבל תמיד יש כמה מצחיקות, אותן נשים שרוצות אבל משום מה לא ממש מצליחות לרדת לסוף דעתה של הסגולה.
אגב, את הסגולה של אפיית חלות בצורת מפתח אני חושבת שהועידו דווקא לאחר הפסח לנשים עצלניות, כי שנייה אחרי פסח למי יש חשק לאפות? התנור מבריק ונוצץ, ואין חשק ללכלך אותו לפחות עד פסח הבא. ואם את ממש מהדרת או סתם לחוצה, או שחיכית לרגע האחרון כדי לנקות את המטבח, בטח גם זרקת את הנפה.
פתח שערי שמים
הזמן: יום שישי בבוקר.
"מצאת קמח בסופר?" שואלת אותי השכנה, ואני רואה שהיא מזיעה ממאמץ.
"הכול בסדר?" אני שואלת אותה.
"ברוך השם! צרות טובות! נוהגים לאפות חלות לשבת. מצאת קמח בסופר?" היא שואלת שוב, ובלי ששאלתי היא מסבירה את פשר הזיעה: "אני לא מצליחה למצוא את הקמח הזה שאני אופה איתו כל שבת חלות מפתח!"
את הסגולה הזאת שאופים חלות ועליהן צורת מפתח בשומשומין, כפי שכתוב בספר התודעה, אני מכירה היטב, אבל מה פתאום היא אופה תמיד חלות בצורת מפתח?
"חלות מפתח?" אני שואלת אותה, "בסתם יום שישי?"
"כמו שאני מתפללת על פרנסה בכל יום, כך אני אופה חלות מפתח בכל שבת!"
נו, נו... שיהיה, שיגיע חודש סיוון עלינו ועל כל ישראל לפרנסה ונאמר אמן!
אגב, מכירות את הנשים שעונות אמן אחרי כל סעיף שמברכים אותן בו?
"השם ייתן לכם בריאות".
הנשים: "אמן".
"שמחה".
הנשים: "אמן!"
"ישועה".
הנשים: "אמן!"
"שלום בית".
הנשים: "אמן!"
"פרנסה".
הנשים בשאגות קרב: "אמן!!!"
"ונאמר אמן..."
הנשים: "אמן!"
"אז מה אני אעשה?" היא עומדת מולי חסרת אונים, "אולי אעשה צורת מפתח משוקולד?" היא מסתכלת עליי במבט אומלל. "את חושבת שזה יעבוד?"
אין לי מושג ולכן אני אומרת לה: "אין לי מושג".
"אוי ואבוי, ובכלל אין לי שוקולד שנטחן אחרי הפסח..." היא נזכרת.
"אז אולי אני אגזור מפתח מנייר אפייה כי אין לי שוקולד? מה את אומרת?"
היא עוד מצפה שאני אגיב.
"רחמנא ליבא בעי. הקדוש ברוך הוא מעוניין בלב שלך, כך שמה שלא תחליטי לעשות, תכווני לשם שמים ואני חושבת שזה יעבוד", אני אומרת בהחלטיות.
היא מודה לי ונפרדת ממני מהורהרת.
ביום ראשון סיפרה הבת שלי שהבת שלה סיפרה לגננת שבשבת הם אכלו את המפתח של המחסן, כי בכל מקרה לא היה בו צורך, הם החליפו מנעול לפני הרבה זמן.
סגולות לעצלניות
ישנה עוד סגולה שאימא שלי חושדת שהמציאה אותה איזו עצלנית שלא היה לה כוח לטאטא אחרי שבירת הצלחת באירוסין.
"בנות!" היא הכריזה בקול, "מי שמעוניינת להתחתן שתיקח שבר מהצלחת!" וכך כולן התנפלו על השברים ולא היה צורך לא במטאטא ולא בכף אשפה. היא עודדה אותן שייקחו לכל מעוכבות השידוכים שהן מכירות, ובאמת לא נשאר פירור!
אגב פירור, התקשרה אליי מכרה לפני שבת שירה ושאלה: "תגידי, זו השבת שאופים חלות בצורת ציפור?"
"לא!" עניתי לה, "זו השבת שמפזרים פירורים של חלות לציפורים".
"אה, כן!" היא התעקשה, "פירורים של חלות בצורת ציפור".
אי, אי, אי! כבר למדנו שאחרי כל העצות והסגולות, אין כמו ניסיון של אימא פולנייה. לכן, לפנים משורת הדין, החלטתי לעניק לכן הצצה למחברת הסגולות של אמי הפולנייה תחי'.
לאחר מסע שכנועים, תוך הסתרת שורות מסוימות, היא אפשרה לי לאפשר לכן להציץ אל הקודש פנימה, וכך זה נראה:
סגולה להצלחת הפתיתים על מנת שיצאו אחד-אחד ולא אחד: להוסיף את המים הרותחים, לכסות ולכבות את האש.
סגולה לגובה: עקבים.
סגולה לנכדים שקטים ורגועים: שיישארו אצל ההורים שלהם.
סגולה למציאת הדברים שהלכו לך לאיבוד: לזכור איפה שמת אותם.
סגולה לחיוך תמידי ופנים מאירות: לא לראות אף אחד ושיעזבו אותי בשקט.
סגולה לחמין משובח: להתארח, כי הרי ידוע שהחמין מצליח לפי האורחים.
סגולה לשלום בית: למד לשונך לומר "את צודקת, אשתי".
סגולה להיות בעל המילה האחרונה בבית: למד לשונך לומר "כן, רעייתי".
סגולה לבית נקי: עוזרת.
סגולה לנשיאת חן: לא להביט במראה.
סגולה לילדים מוצלחים: להתחתן איתי.
סגולה להימנע מייסורי מצפון: טרם מצאתי...
פורסם בפנימה