בשעה טובה, בלי מבחנים ועבודת תזה, קיבלת את התואר השני.
על התואר הראשון עמלת תשעת ירחי לידה ועוד שנים רבות של צער ושמחה בגידול בנים ובנות. עכשיו שוב התרחבה המשפחה, אך את במקום אחר. התואר סבתא הושג בלי בחילות של היריון ומתח של לידה.
מצד שני, גם ההילה של היולדת כבר שייכת למישהי אחרת. היא, הבת או הכלה שלך, תקבל את המתנות, את הפינוקים ואת ההבנה לשינויים במצב הרוח. היא תספר כיצד הבינה שהתחילו הצירים, מתי החליטה לקחת משככי כאבים ואיזו מיילדת מלאכית קיבלה אותה ללידה.
את יודעת שסיפורי הלידות שלך הם מהמרגשים שסופרו אי פעם, אבל הפעם תתאפקי ותחזרי עליהם רק בינך ובין עצמך. הפעם את הנותנת, המכילה והמפנקת, או לפחות כך תהיה הציפייה ממך לעתים קרובות.
כאימא הייתה לך בחירה מתי להיות בעצמך עם הילדים ומתי לשלוח אותם לצוות מקצועי, מתי לגשת לכל בכי ומתי לתת לילד להתמודד בעצמו. גם בסבתאות הבחירה רבה, ואולי אף יותר. האם את השמרטפית המועדפת, או זאת שפונים אליה רק כשאין ברירה? האם תגיעי לביקור עם מתנות סמליות, או עם צידנית מלאה תבשילים? האם את סבתא שמפנקת בממתקים או בטיולים?
מבחינות מסוימות הבחירות נעשות קלות יותר, שכן הזמן עם הנכדים מוגבל ואחרי כל מאמץ אפשר לנוח. כמו כן, מבחינה נפשית מעצבי האישיות הם ההורים. אם תפריזי בחוסר גבולות או בעודף דאגה, לא את בונה את הקומה הבסיסית לתפיסת העולם והמידות של הנכד. יהיה לך קל יותר לסלוח לעצמך. שגית? לא קרה כלום. הקשר ממושך ותמיד יש הזדמנות לתקן.
מידת האיפוק
דוגמה לחלק מעבודת המידות שמאפיינת את הסבתאות היא יכולת האיפוק והשתיקה.
כאימא מנוסה את עוקבת אחרי אימא צעירה ולפעמים את רוצה לצעוק: לא כך מדברים! לא כל דבר מרשים! בחורף שמים כובע יותר עבה! בקיץ אסור בשום אופן לשכוח קרם הגנה לתינוקות! מקובל להגיד שאת צריכה לסמוך על ההורים, שעלייך להאמין שה' בחר לנכדייך את האימא המתאימה והטובה ביותר בשבילם.
כל זה נכון, ויחד עם זאת, כשאת באמת מחמיאה מהלב, נותנת אמון, מזדהה עם הקושי וזוכרת כמה ביקורתיות השפילה את רוחך בצעירותך - במקום הזה את יכולה לשאול את עצמך: מה חשוב לי להגיד מניסיוני לאם נכדיי? מה יכול להקל עליה ולחזק אותה? באילו אופנים עדינים כדאי להתבטא?
אפשר למשל לספר על חוויותייך מהעבר, לשאול אם מעניין אותה מה היה מקובל לפני דור, או סתם להחזיק אצלך בתיק מוצץ רזרבי וקרם הגנה, "כי ככה זה אצל סבתא מתלהבת". בקיצור, אין עניין שאין הקיצוניות מזיקתו. הביקורתיות הרסנית, אך גם הימנעות מתרומה מהניסיון יכולה להיות מוגזמת.
סיפורי סבתא
עם הסבתאות יש ירידה הדרגתית בכוחות הפיזיים, אך כוחות הרוח בשלים ומגובשים. כמה מתאים שתבטאי בפני נכדייך את ערכייך ותספרי להם על קורות חייך!
סבתי הגיעה ארצה באניית מעפילים. אני זוכרת את עצמי כילדה מקשיבה לסיפוריה, דומעת ושמחה יחד איתה. תמיד חשבתי שלי, בתור צברית, לא יהיו סיפורים מעניינים, אך מסתבר שטעיתי. נכדיי שומעים ממני על התקופה שבה לא היו טלפונים בבתים ואנשים היו פשוט קופצים לביקור, הם שומעים על הטיולים שעשינו כמשפחה בשכם ובחברון בלי שום פחד, והם מתעניינים מאוד.
אם כך, זוהי ההמלצה: תני כפי כוחך, זמנך ויכולותייך, מתוך אמון בעוצמה של הקשר הרב-דורי, ותיהני ממעמד שלא כולם זוכים לו. דוד המלך בירך "וראה בנים לבניך", כי בתקופתו דור שלישי היה מתנה נדירה. ובימינו? אנחנו שומרות על כושר כדי לשחק, בעזרת ה', גם עם הנינים.
פורסם ב''פנימה''