את רחלי הכרתי בהריונה השני. אישה מקסימה, מלאת כוחות חיים, מניעה ומחיה את סביבתה. הלידה הקודמת שלה החלה בזירוז בגלל סיבה רפואית, ומשם התהוותה לאט ובקושי ולא הייתה פשוטה לה. רחלי השתוקקה לתיקון: ללידה שתתחיל בעצמה בלי התערבות ותתפתח בטבעיות.
עיבדנו ומיקדנו, התכוננו והתכווננו, העמקנו וקיננו. והנה הגיע היום הגדול: יום שני, סוף החודש! רחלי הייתה שם כל כולה, מוכנה ובשלה. אחריו הגיע יום שלישי, ורביעי, וחמישי. ביום שישי כבר שמתי לב שעדיין לא הגיעה ההודעה המשמחת המבשרת על לידה.
וכך, בלי לתאם, היא בביתה ואני בביתי, נשמנו יחד נשימה עמוקה - נשימה שצריך לקחת כשמצטרפים למועדון של "אחרי התאריך".
כשחוצים את הגבול השקוף של התאריך, לחיות את היומיום נראה לפעמים כמו משימה בלתי אפשרית. עוד כביסה ובישולים, להיות עם הילדים, להתעייף, וצירונים, ושוב להתעורר בבוקר ולא להאמין שהלידה לא התחילה בלילה.
יש משמעות לאורך ההיריון, וצריך לעקוב ולראות שהכול ממשיך להיות בסדר. אך גם אם הכול מצוין, ובאמת שום דבר לא השתנה - הרבה יותר קשה עכשיו להיות הרה, נוכחת ושקטה. פשוט להיות, כמו לפני שחציתי את הגבול השקוף.
היריון עודף או בריא?
לאחר יום של מעקב היריון עודף רחלי התקשרה, עייפה, וסיפרה על יום ארוך: תור ארוך, מוניטור ארוך שלא רשם טוב, ושוב מוניטור, מדדים, שתן, אולטרסאונד. ובעיקר הלחץ הזה מתחת לפני השטח שמטיח בך: את צריכה לעשות משהו, ההיריון ע ו ד ף!
"רחלי, את חושבת שההיריון עודף?" שאלתי אותה.
היא השתהתה ואמרה: "אם ההיריון בריא ופשוט ממשיך, כנראה שהוא לא לגמרי עודף".
"אז מה נכון לך לעשות?" שאלתי בשקט.
רחלי השתהתה עד שמצאה בתוכה תשובה: "אני חושבת שהכי נכון לי לסמוך על העובר שלי ועל הזמן שנכון לו מלמעלה. הוא יידע, הוא יידע להיוולד בזמן המדויק שלו".
הזמן שאחרי הזמן שציפיתי לו שולח אותי להתנסות בלהיות, לצפות ולהרפות.
דיברנו על הצורך להאט ולהיכנס שוב לתוך הגוף שכבר הספיק להילחץ ולהתגונן, להתחבר אליו ולספר לעובר את מה שהוא יודע: קטן ואהוב, אתה עושה את מלאכתך נאמנה, ממשיך לחיות ולהתפתח בגן העדן שברחם, להתברך ולהתמלא, ומתכונן ליציאתך לעולמנו. תדע שאתה מוזמן לצאת אלינו, כשיגיע הזמן.
"שתהיה לידה בזמנה ובקל", כך היה הרבי מלובביץ' מברך. כמה הזמן הוא דבר מדויק ועדין. רחלי נזכרה כמה פעמים בחייה עדיף היה שלא היא תהיה זו ששולטת בשעון, והנה שוב ניסיון.
נגמרו המילים. מן העבר השני של הקו נשמעה אותה נשימה עמוקה של כניסה פנימה למקום שיש בו ביטחון ושקט, ואמונה במלך שעתותינו בידיו.
וההרפיה הזאת, כך מסתבר, הייתה כבר תחילתה של הלידה.
טיפים להריונית שעברה את התאריך
* קבלי באהבה את ההיריון שממשיך לו.
* שוב ושוב הפקידי את זמן הלידה בידיו של בורא עולם.
* שמרי על נוכחות טובה ועל קרקוע: המשיכי לעסוק בענייני היומיום ובעבודות הבית השגרתיות המבורכות, תהיי בכיף עם ילדייך, עם בעלך ועם חברותייך והמשיכי לתרגל הרפיות, נשימות ותנועה.
* דברי עם העובר, הרגיעי אותו ועטפי אותו באהבה, ואפשרי לו לבוא בזמנו.
* מסוף השבוע הארבעים עוררי את הגוף בעדינות בעזרת רפלקסולוגיה, הומאופתיה או דיקור סיני (מאוד אפקטיבי).
* יחסי אישות מזרזים ומשחררים את הגוף והנפש ("ג' חודשים אחרונים - יפה לאישה ויפה לוולד, שמתוך כך יוצא מלובן ומזורז").
* הזמיני את הצירים ואת עוברך לבוא אלייך.
--המאמר אינו בא להחליף ייעוץ ומעקב רפואי--
פורסם ב''פנימה''