"אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל. אמר רב יוסף: מכאן רמז לסומין (עיוורים) שאוכלין ואין שבעין".
(תלמוד בבלי, מסכת יומא עד, ב)
דברים אלה מובאים במסכת יומא בדיון על הפסוק "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן" (דברים ח, ג), ורש"י מפרש שם שבאכילת המן היה האדם "טועם טעם כל המינים ואינו רואה אלא מן". כלומר, העינוי התבטא בכך שעל אף שבאכילת המן יכול היה אדם לטעום טעם כל מאכל שהייתה נפשו חפצה, הרי שמראהו של המן לא היה לעולם כמראה אותו מאכל. וחלק מהנאת האכילה היא במראה המאכל.
ואכן, חוש הראייה ממלא תפקיד חשוב בפעולת האכילה והעיכול, משפיע על הרעב ועל התיאבון ואף תורם לתחושת השובע.
הקשר בין חוש הראייה לחוש הטעם
בין החושים קיימים יחסי גומלין המשפיעים על אופן פירוש המידע המגיע מהם. הדוגמה הטובה ביותר להשפעה זו היא העדר חוש הטעם במקרים שבהם אנו מצוננים. הסיבה לכך היא שבזמן האכילה המוח רגיל לקבל איתותים הן מחוש הריח והן מחוש הטעם. השילוב של טעם המזון שאנחנו אוכלים עם הארומה המשתחררת בזמן הלעיסה יוצרים במוח את הזיכרון החושי של טעמו של המאכל. ברגע שתפקודו של אחד החושים נפגם, כמו במקרה של צינון, הרי שגם חוש הטעם מושפע מכך.
בנוסף לחוש הריח גם חוש הראייה משפיע על חוש הטעם. כך למשל משפיע צבע המזון על טעמו. במחקר שבדק את האינטראקציה הזאת, נמצא כי ככל שצבע המזון כהה יותר טעמו ייתפס כעוצמתי יותר. כך למשל, צבע כהה יותר במשקאות נמצא משפיע על תפיסת המשקה כבעל עוצמת טעם כללית גבוהה יותר, ובמקרים מסוימים כבעל מתיקות גבוהה יותר.
במחקר נוסף נתנו לילדים לטעום גלידות בעלות אותו טעם ועם אותו ריכוז של סוכר אך בצבעים שונים. תוצאות המחקר הראו שגלידה בצבע אדום נתפסה כמתוקה יותר מגלידה בצבע לבן. במחקר אחר נמצא כי אנשים נוטים לתפוס בירות בעלות צבע כהה יותר כבעלות טעם חזק יותר של אלכוהול. זאת למרות שלמעשה ריכוזי האלכוהול היו זהים במוצרים שנטעמו.
העובדה שהמוח מפענח את טעמו של המזון בהתאם לצבעו יכולה לעזור לנו בהתמודדות עם תאוות האכילה. כך למשל אפשר להמעיט בכמות הסוכר בעוגה, ובמקום המתיקות החסרה להעמיק את צבעה (למשל על ידי הוספת אבקת חרובים לבלילה). או במקרה של שתייה – נמצא כי שתיית תה מכוס כהה נותנת תחושה של מתיקות שיכולה לחסוך בכמות הסוכר שעלינו להוסיף לתה.
רק לדמיין
ראינו שטעמו של המזון מושפע ממראהו. אלא שהמידע המגיע מחוש הראייה ואופן פרשנותו במוח משפיעים לא רק על טעמו אלא גם על תהליך עיכולו והטמעתו בגוף. לכולנו קרה לא פעם שמראהו של המזון גרם לנו להפרשה מוגברת של רוק. לעתים די בתמונה דמיונית של לימון או קערת מלפפונים חמוצים בכדי לגרום לפעולה פיזית זו.
הסיבה לכך היא שהמוח מעבד את כל הגירויים החושיים שהתקבלו, בהסתמך גם על ניסיון העבר, ובתגובה הוא שולח אותות עצביים שמתחילים שרשרת של תגובות שונות, ובהן הפרשה מוגברת של רוק, אנזימי עיכול ואינסולין מהלבלב. כשאנחנו רואים אוכל, או מריחים או אפילו מדברים על אוכל, מערכת העיכול מתחילה את תהליך העיכול, וכמו מתכוננת למזון על ידי הפרשת אנזימים.
המשמעות היוצאת מכאן נוגעת לחשיבות האכילה במודעות ובלי מסיחי דעת. כשאנחנו אוכלים מול מסך כלשהו, או תוך כדי קריאה, נהיגה, בדיקת מבחנים או כל מסיח דעת אחר, אנחנו למעשה חוסמים את המידע שמגיע מחוש הראייה למוח – בכל הנוגע למזון.
עשרים דקות חשובות
אחת הבעיות באכילת יתר היא השקטת התיאבון לאחר שאכלנו כמות מספקת. מנגנון השובע בגוף פועל באיטיות יחסית. מהרגע שבו נכנס מזון אל פינו ועד שמגיע איתות הורמונלי מהקיבה למוח על מלאוּת, יכולות לחלוף כעשרים דקות שבמהלכן אנחנו מסוגלים להכניס לגופנו כמות עצומה של מזון.
אחת הדרכים להתגבר על איטיות מנגנון זה היא אכילה איטית ולעיסה מרובה, כדי להפחית את ההספק יחסית לזמן. אלא שכמו שחוש הראייה משפיע על האופן שבו מוחנו מפרש את טעמו של המזון, כך גם הוא יכול לסייע לעורר בנו את תחושת השובע. נמצא שמראה המזון תורם לתחושת שובע ומלאות ויכול לסייע לנו להפסיק לאכול, ולכן רצוי להביט באוכל בזמן שאנחנו אוכלים ולא במראות אחרים.
זאת ועוד, נמצא כי אכילה, תיאבון ושובע מושפעים גם מעוצמת האור שבמקום, מצבעו של המזון, מצבע הצלחת שבה הוא מוגש ומצבעי הקירות שברקע. בתחום המסעדנות כבר מזמן יודעים שצבע הקירות והתאורה יכולים לעודד או לדכא אכילה. צבעים חמים ובמיוחד הצבע הכתום מעודדים אכילה מהירה ותורמים לתחושת התיאבון. צבעים קרים, לעומת זאת, במיוחד כחול וירוק, מדכאים תיאבון ומפחיתים את תאוות האכילה.
בנוסף לצבע, גם עוצמת התאורה משפיעה על אופן צריכת המזון. תאורה בוהקת מפחיתה את משך הזמן שבו אנחנו יושבים מול הצלחת, ואילו תאורה רכה ומעומעמת מאריכה את ישיבתנו ליד השולחן, ובהתאם יכולה להגדיל את הכמות המזון שבא אל פינו. אחד ההסברים לכך הוא שתאורה חלשה גורמת לשחרור עכבות ולכן גם כל מנגנון השליטה והבקרה על תאוות האכילה שלנו הולך ופוחת, והתוצאה – אכילת יתר. זו אחת הסיבות להמלצה לאכול כל עוד יש אור בחוץ, ולהמעיט ככל האפשר את האכילה לאחר רדת החשיכה.
פורסם בפנימה