בית הספר יכול להיות בית חינוך רק אם הוא מספק תנאים מסוימים לתלמידיו.
אף אם יהיו לבית הספר התכניות המעודכנות ביותר, הציוד המתקדם ביותר ומורים בעלי ההכשרה הטובה ביותר, הוא לא יוכל להבטיח שהילדים ילמדו ויגיעו לתוצאות טובות.
מערכת החינוך דורשת ציונים טובים, הישגים ורוח תחרותית. ציפיות אלה גולשות ועוברות גם אל בתינו, בעת שההורים נלחצים לוודא שילדיהם עונים על הציפיות שנקבעו על ידי בית הספר. הן הילד והן ההורים משלמים מחיר יקר על כך. הם חיים תוך בהלה, תסכול ומרדף קבוע אחר התקבלות.
אנו סבורים שאין ברירה אחרת, מפני שככלות הכול ילד צריך להיות מוכן ולהתאים את עצמו לחברה שבה התחרות והלחץ להגיע להישגים הם עזים.
כשיגדל, יידרש לעמוד על שתי רגליו, להתפרנס ולתרום לחברה. אין ספק שמדובר ביכולות חשובות וביעדים שכולנו רוצים שהילדים יגיעו אליהם. אבל קיימת גם דרך אחרת.
לימודים והישגים אמורים להיות מענגים ולגרום לתחושה של סיפוק. אולם כשילד (וגם מבוגר) מלא תסכול ובהלה ונמצא במרדף אחר התקבלות, הוא אינו יכול להיות פתוח ללמידה. הוא אמנם יכול ללמוד מידע בעל פה כדי לעבור בחינה ולקבל ציון טוב, אך לא בכך נמדדת הלמידה האמיתית.
לימוד אמיתי מתרחש כאשר הילד מלא סקרנות ושאלות. הוא מסוגל להתרכז. השיעורים מעניינים אותו והוא רוצה לדעת יותר. הוא יכול להצטיין בלימודיו מפני שהוא בעל מוטיבציה עצמית. הוא מרגיש סיפוק מהמאמץ. הוא קובע את היעדים ואת הסטנדרטים של עצמו ויש בו רצון להגיע אליהם. הוא מוכן לקבל ביקורת מפני שהוא רוצה להשתפר ולהצליח.
אתם בוודאי חושבים שאני מתארת את הגאולה. האמינו לי, עזרתי להורים ולילדים רבים ואני יודעת שזה אפשרי, אבל לשם כך אנחנו נדרשים לשנות כיוון.
ילד שהלימודים חשובים לו והוא יכול להתרכז בהם הוא ילד במנוחה, מנוחה פסיכולוגית עמוקה. למידה היא מותרות והיא יכולה להתרחש רק כשהילד אינו מלא תסכול, בהלה ומרדף. כשהוא מוּנע על ידי רגשות אלה כתוצאה מלחץ שמופעל עליו להצליח ולהתחרות בבית הספר, הוא יכול לאבד בקלות את סקרנותו ואת תאבונו ללמוד.
בהיעדר תובנה מדוע הילד חסר מוטיבציה, אנו מנסים לגרום לו לשתף פעולה באמצעות תמריצים, פרסים, אזהרות, איומים ועונשים. מצד שני, כשהוא במנוחה, מוחו מחליף הילוך והוא מתמלא בחיוניות הדרושה כדי ללמוד דברים חדשים, לגלות את התובנות שלו-עצמו, וכן כדי לקבוע ולהגשים את יעדיו.
השאלה היא, איך אנחנו מביאים את ילדינו ואת תלמידינו למצב זה של מנוחה פסיכולוגית עמוקה? עלינו לשנות את סדר העדיפויות מציונים, תחרות והישגים אל יצירת תנאים שבהם סקרנות ועניין בלימודים צומחים באופן ספונטני. דרוש ספר שלם או סדרת הרצאות כדי לדון לעומק בתנאים אלה, במיוחד מכיוון שהרבה תלוי בזיהוי ילדים שכבר יש להם כיוון ושאיפות וילדים שאין להם.
ההבדל בין שניהם משמעותי, מכיוון שהוא קובע את סוג היחס והפדגוגיה המתאימים לילד. ילד עם כיוון וסיבות משלו ללמוד יצמח אם יקבל די מרווח לביטוי עצמי של מחשבותיו, רעיונותיו, דעותיו ורגשותיו, בלי שיפוט חיצוני. ילד בלי כיוון וסיבות משלו ללמוד צריך יחס וטיפול אחר.
אחד הקווים המנחים ביצירת תנאים אלה הוא יצירת היחסים הנכונים עם הילד. יחסים שבהם הוא מרגיש שהוא מוזמן, בטוח ובבית - דבר שמקל על הילד להיות תלוי במבוגר האחראי, בין אם זה הורה או מורה, כך שהוא יודע שהמבוגר יכול לדאוג לו ברגישות ואף יעשה זאת.
תנאים אלה משחררים את רוחו של הילד, ובעת שהוא מגלה את עצמו, הוא גם ישיג דברים מופלאים וייחודיים. אני משתוקקת לחברה שבה מבוגרים יוצרים את התנאים לעצמם, כמו גם לילדים היקרים המסורים בידיהם.
פורסם ב''פנימה''