לרבי נחמן מברסלב יש סיפור מפורסם שנקרא 'מעשה מחכם ותם'. במעשה, התם הוא אדם מאוד פשוט והחכם הוא מאוד חכם. במהלך הסיפור, התם, למרות מוגבלותו, שמח כל הזמן, ולעומתו החכם, למרות חוסר מוגבלותו, מלא ייסורים כל הזמן.
כאשר הם נפגשים והתם מגלה עד כמה החכם סובל, הוא אומר לחכם: אני אוכל להגיע למעלה שלך, אבל אתה לא תוכל להגיע למעלה שלי. החכם עונה לו: אני בקלות אוכל להגיע למעלה שלך אם אני פשוט אשתגע, כי אתה איש משוגע, אבל אתה לא תוכל להגיע למעלה שלי לעולם.
על כך עונה לו התם בתמימות: אצל ה' יתברך, הכול אפשרי. ובאמת, במהלך הסיפור התם נעשה גם חכם, ואילו החכם מתדרדר להיות אדם עני ומבוזה.
השבוע, כשלימדתי את הסיפור הזה, הדהדה לי אמרתו של התם, "אצל ה' יתברך, הכול אפשרי", כתשובה לחוכמה היודעת כול וכן כאמת של חיים. בסייעתא דשמיא, ה' אמנם הראה לי שאצלו הכול אפשרי. לפני כחודש התבשרתי שחברה קרובה שהיא רווקה מבוגרת עומדת להתחתן.
כמובן, שמחתי שמחה גדולה מאוד. מסתבר שהיא מתחתנת בארצות הברית וגם תגור שם. הצטערתי על הפרידה, אבל חיזקתי אותה בהחלטתה.
בשבוע שעבר התברר לי שהיא מחפשת עם מי לנסוע. הוריה לא יכולים לבוא, וגם לא חברים קרובים, קשה עליה הנסיעה לבד ויותר מכך – להתחתן בלי כל משפחה. כאב לי מאוד בשבילה. השעות האלה הן כל כך יקרות וגם כל כך מורכבות, ותמיכה של אדם קרוב חשובה עד מאוד.
אני אזרחית אמריקאית, ולמרות שתוקף הדרכון שלי פג לפני שלושים שנה, חשבתי שאולי יש לי אפשרות בכל זאת לנסוע. דיברתי עם בני משפחתי והם עודדו אותי להציע את עצמי להתלוות אליה. זה היה נראה לי שיגעון. ילדים, עבודה, בית - לעזוב לכמה ימים וגם לצאת מהארץ? זו חתיכת הרפתקה. שאלתי את בעלי והוא היה בעד. התייעצתי עם אמי, והיא אמרה שהיא במקומי הייתה עושה את זה, אז החלטתי לנסות.
הייתי בטוחה שלמרות אזרחותי האמריקאית תהיה לי בעיה להוציא דרכון חירום, אבל חשבתי שאין מה להפסיד. להפתעתי, יום לפני הטיסה זומנתי לשגרירות ארצות הברית ואחרי זמן המתנה נאמר לי שהדרכון יהיה מוכן בצהריים. עכשיו זה אמיתי! לטוס עם כלה, ללוות אותה בחופה, להישאר לשבת ולחזור ביום ראשון. איזו זכות ואיזו הרפתקה.
אל הלא נודע
האמת היא שאני די מפחדת מהלא נודע, אך המשפט שאמר התם הדהד באוזניי: אצל ה' יתברך הכול אפשרי.
למדתי באופן די חדש מהי חריגה מהגבולות, תרתי משמע, מה משמעות להיות מלווה, וכמה חשוב כל יהודי, ובעיקר כמה מעט אפשר לראות בעיניים אנושיות וכמה טיפשי לחשוב שהכול בשליטה. ועוד יותר טיפשי להתייאש ולחשוב שאין סיכוי ואין טעם. כי בעצם, מה אנחנו יודעים?
לתת לקב"ה לנהל את המציאות ואותנו, להקשיב טוב, לשמוע מה הוא מזמין לי ולהיות מוכנה ללכת אחריו – זו עבודת חיים, בהרבה מאוד מישורים. התמימות היא נאמנות פנימית לכך שהקב"ה משפיע טוב בעולם, שלא תמיד נראה שהוא כל יכול ושום דבר הוא לא מעצור בשבילו, ושאנחנו צריכים לעשות את שלנו, הטוב והישר, לאחוז בזה חזק ולא להתבלבל, להיות חיוביים בענווה ובפשטות.
אלה המשפטים שאני אומרת לעצמי עכשיו, מתוך הלימוד שה' מעביר אותי בימים אלה. גם מההתפעמות מכך שאפשר להחליט ולהתחתן, וגם מכך שאפשר לעזור זה לזה כל אחד במה שהוא יכול.
בע"ה בשמחות.
פורסם ב''פנימה''