בית המשפט העליון עירער, בפסיקה שניתנה לפני מספר שבועות, על עיקרון היסוד לפיו נשים וגברים אמורים להיות שווים בפני החוק.
השופט יצחק עמית כתב בפסיקתו: "'למעלה מן הצורך אומר כי איני משוכנע כי הגיעה העת לשוויון מלא בין נשים וגברים בתחום המעצרים והמאסרים".
ראש מכון המחקר למשפחה, שוויון ומשפט בקריה האקדמית אונו, הד"ר יואב מזא"ה, סבור שמדובר בפסק דין "מעורר חלחלה", המשקף את הגישה של מערכת המשפט לפשיעה נשית. בהקשר זה, הזכיר מזא"ה את ההתייחסות המקלה של המערכת אל ספיר ניסני (ששפכה סיר שמן רותח על אמה) ושירי סובול (שהיתה שותפה לרצח אחותה התאומה ב-130 דקירות סכין), וציין כי היחס המקל חל אפילו כאשר קורבנות הנשים הן עצמן נשים.
"אתה קורא את פסק הדין הזה ואתה פשוט מתחלחל!", אמר בראיון עמנו:
"אנחנו רגילים לחשוב שמערכת המשפט מחויבת לשוויון. כלומר שאם אתה ואני נבצע את אותה פעולה אז יחילו עלינו את אותו דין. שזה לא לגיטימי שתהיה אפליה בין אדם אחד לאדם שני רק על בסיס ההשתייכות המגזרית שלהם, או המגדרית. הרי אם נגלה שמחילים באופן מובהק דין שונה על אשכנזים ועל ספרדים, או על יהודים וערבים, או על ילידי הארץ ועולים חדשים, וכן הלאה, אנחנו כולנו נתחלחל. בגלל שאם מערכת המשפט מחויבת למשהו, הרי שזה עקרון השוויון. ואומר שופט בית משפט עליון – 'לא, אני לא מחויב לשוויון. אני לא חושב שאני צריך להחיל את המשפט הפלילי בצורה שוויונית על גברים ועל נשים'.
אז מאיפה זה מגיע, ד"ר מזא"ה? מאיפה נחת עלינו הדבר הזה?
זה משקף תפיסה של חלק מהמערכת המשפטית – לא כולם. יש גם אנשים בפרקליטות ואנשים בבית המשפט שכן מנסים להגיע לשוויון. אבל יש כאן איזשהי תפיסה מגדרית מובחנת שגברים זה דבר אחד ונשים זה דבר אחר, וכשנשים הן עברייניות אז בעצם הן עשו את זה מתוך מצוקה ומוחלשות, וכשגברים עושים את אותה פעולה בדיוק, אז הם עשו אותה מתוך רוע או רשעות או משהו אחר.
היחס המובחן הזה, שמתייחס בצורה מקלה מאוד מאוד מאוד לנשים עברייניות, בעצם מפקיר אנשים אחרים – הוא מפקיר נשים שהן קורבנות של נשים. הוא מפקיר ילדים, אם הם קורבנות של נשים.
כלומר, מערכת המשפט עושה כל מה שהיא יכולה כדי להגן על קורבנות, אם התוקף או התוקפן הוא גבר, אבל אם התוקפן הוא אישה אז המערכת מקבלת את זה בסלחנות. בעצם זה אומר שגם נשים, גם ילדים, גם כל אחד בעצם, הוא חשוף לכך שאם אישה תתקוף אותו אז המערכת המשפטית לא תגן עליו, או אם היא תגן עליו, היא תגן עליו בצורה מאוד מאוד מינורית וחלשה.
אתה עשית מחקר בנושא הזה ואתה מדבר פה על תופעה שחוזרת על עצמה בעשרות ואולי מאות מקרים, נכון?
בדקתי את הסוגיה הזו כאשר הורים רוצחים את ילדיהם, ואז האימהות אינן מואשמות ברצח והן מקבלות עונשים מאוד מאוד מקלים... זה הכלל. בדקתי את זה בהקשר של רצח של בני זוג. כאשר נשים רוצחות את בני הזוג שלהן אז לא מאשימים אותן ברצח ושוב הן מקבלות עונשים מאוד מאוד מקלים, גם אם לא היה שום רקע של אלימות קודמת מצד הבעל כלפי האישה. בדקתי את זה בהקשר של התעללויות בילדים, ובכל מיני הקשרים.
זאת אומרת שבעצם הכלל הבסיסי מעשרת הדברות של 'לא תרצח' לא חל במאה אחוז בישראל או שאולי הוא חל בלשון זכר אבל לא בלשון נקבה.
בוא נאמר שבאופן היישום שלו, הוא חל בצורה הרבה הרבה יותר חלשה כלפי נשים. הסיכוי שאישה שעשתה פעולה מקבילה לפעולה שגבר יורשע עליה ברצח, הסיכוי שאישה תורשע ברצח על אותם מעשים, באותן נסיבות, הוא מאוד נמוך".
