למרות שנאומו של נשיא ארה"ב ברק אובמה באו"ם בשבוע שעבר זכה לאין-ספור מילות ניתוח מלומדות, עדיין לא נשמעה התייחסות עניינית לדרך בה תיאר הנשיא את יהודה ושומרון.
אובמה אמר, כבדרך אגב, כי יו"ש הוא "אדמה פלסטינית". ארגון ציוני אמריקה (ZOA) הוא כנראה הארגון הראשון והיחיד להגיב על כך ולהצביע על השקר שבדברים.
"אין ספק", קבע אובמה, "שלישראלים ולפלסטינים יהיה יותר טוב אם הפלסטינים לא יסיתו ויכירו בלגיטימיות של ישראל ... [ואם] ישראל תכיר בעובדה שהיא לא יכולה לכבוש לצמיתות וליישב אדמה פלסטינית".
ה-ZOA אומר ששימוש במילים "אדמה פלסטינית" בהתייחס ליהודה ושומרון "עומד בניגוד לכללי המשפט הבינלאומי, אשר קובעת שיהודה ושומרון הינו שטח בלתי משוייך, ללא ריבונית מוכרת". הארגון הוסיף שדברי הנשיא "מכתיבים מראש את סוגיית הריבונות והגבולות."
במאה השנים האחרונות, יהודה ושומרון היו תחת שליטתם של האימפריה העות'מאנית, המנדט הבריטי, ירדן וישראל - אך מעולם לא תחת שליטה "פלסטינית". למעשה, יישות פלסטינית ערבית אף פעם לא היתה קיימת בהיסטוריה.
רק מאז 1993 קמה "רשות פלסטינית" והיא בפירוש לא קיבלה שליטה על השטחים בהם היתה התיישבות יהודית. לכן, לומר שישראל אינה יכולה "ליישב אדמה פלסטינית" זה פשוט טעות – או שקר.
ה-ZOA מציין כי השימוש של אובמה במונח זה "קובע שהלב הדתי וההיסטורי של העם היהודי במשך אלפי שנים שייך לערבים פלשתינים".
גם אם יהודה ושומרון נתון במחלוקת פוליטית, אומר הארגון, "חשוב לציין כי לישראל יש טענה חוקית יותר חזקה לבעלות על יו"ש מאשר לכל גורם אחר."
ההסבר לכך הוא פשוט: אזורי יו"ש יועדו להתיישבות יהודית בשנת 1920 בועידת סן רמו. החלטה זו אושרה מחדש על ידי חבר הלאומים וגם ע"י האו"ם, ולעולם לא הוחלפה על ידי שום הסכם בינלאומי מחייב.
ממלכת ירדן השתלטה על השטח משנת 1949 עד 1967 – אבל המהלך מעולם לא זכה להכרה על ידי כל מדינה בעולם, למעט בריטניה. הליגה הערבית שללה אותו לגמרי. יהודה ושומרון הוא אפוא "שטח לא-משוייך על פי החוק הבינלאומי", מסכם ה-ZOA, ולכן שליטת ישראל על המקום איננה מפרה את זכויותיה הריבוניות של שום ישות אחרת.
רבים אינן יודעים שגם הסכמי אוסלו אינם אוסרים יישוב ובנייה ישראלית ביהודה ושומרון. נהפוך הוא, מזכיר ה-ZOA: ההסכמים "מתירים בנייה ישראלית ופלסטינית באזורים שתחת שליטתן. הסכמי אוסלו קובעים שענין זה יידון בהסכם הסופי דרך משא ומתן בין הצדדים עצמם. על כן, ישראל זכאית לחיות ולבנות בשטחים אלה לפחות עד שהסדר-קבע ייכנס לתוקפו".