כל חיי תזונה הייתה נושא שהעסיק אותי. תמיד אהבתי לטעום דברים חדשים, וכבר בילדותי נהניתי להתנסות בפעלולים שונים במטבח. את רזי התזונה התחלתי ללמוד לעומק אחרי שהיה עליי להתמודד עם מצב חולי בחיי. או אז צללתי לתוך ספרים שונים, שיטות שונות ותאוריות כאלה ואחרות, עד שמצאתי את מה שתאם לי באותה עת.
בזמנו זה היה שיטה שנקראת RAW FOOD, שהיא שיטה הדוגלת באכילת מזון צמחי חי בלבד. אמנם רק משטיפלתי ברובד הרגשי-נפשי שהיווה את מקור חוליי התחלתי לראות שינוי לטובה במצב בריאותי, אבל משהו בשיטה התזונתית הזאת הלם את הלך רוחי. אולי זו הקיצוניות חסרת הפשרות שהתיישבה על נקודה בנפשי, אולי הרעננות שבמזון, אולי האנזימים, שפע הוויטמינים והיעדרה של האש בתזונה – אולי כל אלה התאימו לי בתקופה זו של חיי.
אלא שאז נפלתי ביוהרה של אלה שחושבים שרק הם צודקים. אם זה טוב לי אז בוודאי זה טוב לכולם. כעבור כמה שנים למדתי באופן מקצועי את כל נושאי הבריאות והתזונה, וכפיתי את תובנותיי גם על מטופלים שהיו באים לקבל עצות כיצד לשנות את אורחות חייהם על מנת לשוב לקו הבריאות. כמו חסידה נלהבת של איזו חצר – רציתי ואף האמנתי שכולם צריכים להצטרף אליי.
שינוי גישה
אבל המציאות חזקה מכל תאוריה. הייתה זו א', מטופלת שהגיעה אליי עם בעיה בריאותית וקיבלה ממני המלצות שביניהן הייתה העצה לעבור לתזונה צמחית חיה בלבד. אמנם התזונה היטיבה עם הסימפטומים שמהם סבלה מבחינה גופנית, אבל ככל שעבר הזמן הלכה שמחת החיים שלה והתמעטה, עד לכדי מצב של כמעט דיכאון, חוסר רצון לקום בבוקר ואיבוד טעם לחיים. הדבר ניכר אפילו בטון הדיבור שלה, שהלך וגווע ואיבד מחיוניותו.
בהיותי מטפלת צעירה וחסרת ניסיון פניתי בבהלה למורה שלי ושאלתיו מה עליי לעשות. בחכמה ובכושר אבחון מפלח הוא הקשיב לדבריי ואמר: "חסרה לה אש".
אכן, בתזונה צמחית חיה אנחנו לא מבשלים כלום, מה גם שבתזונה הספציפית של אותה מטופלת נעדרו מזונות בעלי אנרגיה של אש כמו בצל, שום או פלפל חריף. היה זה השיעור הראשון שלי במורכבותו של עולמנו, עת הוספתי לאותה מטופלת שן שום ביום ומנת ירקות מאודים בארוחת הערב. כעבור יומיים התקשרה אליי אישה אחרת. "חיי השתנו", היא אמרה לי בקול מרנין, "אני שמחה, מאושרת רוצה לטרוף את העולם...".
היה זה היום שבו למדתי שתזונה היא רק חלק קטן מהסך הכול שנקרא בריאות. ואם אדם יקפיד על תזונתו, אבל ישכח את נפשו או חלילה יהפוך להיות אדם עצוב יותר, כעסן יותר או חרד יותר – גם אם יאכל בדיוק לפי כל הכללים – האיזון המיוחל לא ישוב להיות נחלתו.
התאמה אישית
המציאות מלמדת כי שינוי תזונתי כמעט תמיד משפר את מצבו הבריאותי של האדם, גם אם הוא אינו לוקה במחלה כזו או אחרת. אולם יש לזכור כי מזון אינו מרפא. אנו נתקלים חדשות לבקרים בפרסומים על מזונות שמונעים מחלות, סוגי מזון שמרפאים מחולי כזה או אחר וויטמינים, נוגדי חמצון, מינרלים ושאר חברים שמסייעים לשמירה על הבריאות, למניעת מחלות ולמיגור כאבים ומיחושים.
אבל יש כוח אחד בלבד שאחראי על הריפוי: כוח החיים הפועל בגוף החי. ולראיה, אם נאכיל גופה בשפע של מזון בריאות אורגני לעילא – הדבר לא יזיז לה במאומה, ומי שמתייחס לתפריט כאל תרופה אינו שונה מאלה שרושמים תרופות כדי לרפא. האורגניזם החי מסוגל לרפא את עצמו ומצליח לשמור על בריאותו בתהליכים הסדירים שלו, אם אין מפריעים לו בהרגלים רעים, מנטליים, נפשיים וגופניים כאחד.
הניסיון לימדני כי "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף", וכל התאוריות שלמדתי במהלך שנות חיי לא תמיד הולמות את המציאות הצומחת מן הארץ. המפתח לבריאות טמון בהבנת הצרכים האישיים של כל אחד מאיתנו ולא בציות לכללים שנקבעו מראש.
עכשיו יש אש
לא כל בני האדם דומים. בהתאם לכך, לא לכל בני האדם נכונה תזונה של מזון צמחי חי. יש אנשים, כמו בסיפור שהבאתי לעיל, שבלי אלמנט האש בתפריטם עלולים עם הזמן לאבד את השמחה. ולהפך, יש כאלה שמעבר לתזונה צמחית חיה יחולל פלאים במצבם הבריאותי – הפיזית והנפשית גם יחד.
ראוי לזכור כי "כשם שפרצופיהם שונים כך גם דעותיהם שונות", ובוודאי נתיבות דרכיהם שיובילו אותם לשלום ולשלווה. ואם משהו מתאים לי, לא בהכרח הוא יהלום את מורכבותו של זולתי, ואיני יכולה לבקרו על כך או להקפיד עליו משום שהוא שונה ממני.
פורסם בפנימה