אחד המושגים השגורים ביותר על לשוננו בהקשר של נושא הצניעות הוא המושג "שמירת העיניים".
העיניים הן אמצעי התקשורת הראשוני ביותר שלנו, אמצעי המקשר בין העולם הפנימי שלנו לעולם החיצוני. ברגע שאנחנו פוקחים את עינינו, עוברת תשומת הלב שלנו מהפנים החוצה. אנחנו מביטים על סביבתנו, וכל מה שאנחנו רואים עובר מיידית למוח אשר מפרש ונותן משמעות למראה הנשקף לעיניים.
הקשר בין העיניים למוח הוא מיידי, ולכן יש חשיבות רבה למה שרואות העיניים. המראות נרשמים ומשאירים חותם מיידי במוחנו.
השפעה סביבתית
למראות שאנחנו נחשפים אליהם יש השפעה גדולה על מחשבותינו ותחושותינו.
הדרך שבה המוח שלנו מפרש את המראה הגלוי לעין ונותן לו משמעות תלויה בגורמים שונים. לעתים זהו פירוש המושפע מגורמים תרבותיים-סביבתיים, לדוגמה: רחוב בעיר גדולה יתפרש באופן שונה על ידי אדם עירוני או על ידי מי שגדל בכפר. לאחד זוהי סביבה טבעית שבה הוא ירגיש נוח ויזרום בה בקלילות, בעוד השני עלול לחוש בה כדג ביבשה ולכן עלול להרגיש לחוץ ומאוים.
תמונה של נהר זורם בטבע תקבל משמעות של מקור מים ומחיה כפשוטו אצל מי שחי על גדותיו, או תתפרש כתמונת נוף מרהיבה ומרוחקת אצל העירוני המצוי. מראה של אדם בעל צורת פנים או צבע עור מסוים יתקבל באופן שונה בחברות שונות. בחברה שהפרטים בה הם בעלי מודעות עצמית מפותחת או קבלת השונה היא ערך מקובל ומוערך, התייחסות לאדם בעל מראה שונה תהיה שוויונית יותר מאשר בחברה סגורה ושמרנית יותר.
דרך הלב, דרך המלך
ישנם מראות שמשפיעים עלינו דרך החושים ולאו דווקא באופן רגשי או קוגניטיבי-חשיבתי. מראה של אוכל מוכר ואהוב יעורר מן הסתם את התיאבון ויצר האכילה. מראה של גוף חשוף יעורר, יש להניח, את היצר הארוטי. יצר האכילה והיצר הארוטי הם יצרים בסיסיים באדם, כי הם המאפשרים הישרדות פיזית והמשכיות ולכן הם גם עוצמתיים מאוד.
כדי להתמודד עם היצר, לנתב ולהעלות אותו לרבדים רוחניים עליונים, חונן אותנו הקב"ה, לצד מצוות עשה ואל תעשה, שהן אבני דרך בשביל חיינו, גם ביכולת הבחירה. ההתמודדות עם מראה עיניים המעורר את היצר הולכת יד ביד עם האיסור "לא תחמוד".
על העיניים קשה לשמור. לא תמיד יש לנו שליטה מה או מי יופיע לנגד עינינו ברחוב, באוטובוס או בעבודה. העניין הוא כיצד נבחר להתמודד עם מראה העיניים. לאן נוליך אותו בלבנו. לכן חשוב לא רק לשמור את העיניים ולהשתדל לשטוף אותן במראות נקיים וטובים ללב. עוד יותר יש לשמור על הלב שלא ייגרר אחרי מראה העיניים.
שמירת הלב במקום שבו עוגן הקשר הזוגי המיוחד שלנו מוטל יציב ובלתי ניתן לערעור, לא תאפשר למראה העיניים לטלטל אותו. כאשר העיניים פוזלות באופן כרוני לימין ולשמאל בחיפוש אחרי ריגוש חדש, יש כנראה צורך לבדוק את קישורי הלב. אולי חלה בהם שחיקה, שמא הצטברו עליהם שכבות של אבן החוסמות את רגישותו של הלב ונצנוצי אורו, או אולי זהו סימן לבקשה פנימית להתחדש ולעורר את האהבה.
עיניים פקוחות מאפשרות שלא נמעד וניכשל באבני הדרך, שנהיה מחוברים לעולם סביבנו. החיבור לעוגן הלב שומר עלינו שלא נסטה לשבילים צדדיים ונלך בדרך הישרה, דרך המלך.
פורסם ב''פנימה''