טרם שככה הסערה שהתעוררה עם מתן החיסון נגד פוליו בקיץ האחרון סביב יעילותו ותופעות הלוואי שלו, וכבר מתרגשת עלינו סערתו של חיסון אחר. מדובר בחיסון נגד וירוס הפפילומה (HPV) שגורם לסרטן צוואר הרחם. החיסון ניתן החל מהשנה לבנות כיתה ח' בבתי הספר בישראל, במימון מלא של משרד הבריאות.
לפני חודשים אחדים פורסמה בג'רוזלם פוסט ידיעה על החלטת משרד הבריאות לתת את החיסון במערכת החינוך בישראל. בעקבות ידיעה זו התפרסם מסמך בשם 'עשרים אימהות' ובו מתארות אימהות מרחבי העולם תופעות לוואי קשות ביותר שנגרמו להן או לבנותיהן בעקבות החיסון.
המסמך עורר בישראל סערה תקשורתית וציבורית, ותחילת מתן החיסון הושהתה. בציבור הדתי והחרדי סערו הרוחות אף יותר, שהרי ידוע שההידבקות בנגיף ה‑HPV מותנית בקיום יחסים ושכיחה בעיקר בשל ריבוי בני זוג. ומה לבנותינו, נערות דתיות, ולכל זה? תוסיפו לכך את חוסר האמון שיש לציבור במערכת הבריאות ותקבלו בלגן שלם.
החלטנו לערוך תחקיר מעמיק בסוגיה, עם דגש מגזרי-דתי. מה גילינו, אתן בוודאי שואלות. לא מעט מיתוסים שהופרכו, והרבה תהיות שעדיין נותרו בעינן. את המסקנות כל אחת תקבל בעצמה.
הבת נלחמת על חייה
על פי הנתונים שמפרסם משרד הבריאות, בישראל מתגלים בכל שנה כ‑5,000 נגעים טרום-סרטניים בצוואר הרחם, יותר מ‑200 מקרי סרטן בצוואר הרחם ומתרחשים כ‑100 מקרי מוות מסרטן צוואר הרחם. עוד מציין משרד הבריאות כי שיעור התמותה מסרטן צוואר הרחם בישראל גבוה יחסית.
החיסון ניתן במסגרת תכנית חיסוני HPV, והוא אושר לשימוש בישראל לבנות מגיל תשע בשלוש מנות. בכוחו של החיסון יש, כך על פי מחקרים, להביא לירידה בתחלואה, אם כי את יעילותו אפשר יהיה לבחון רק בעוד כמה עשרות שנים.
עד כאן רוב הדוברים מסכימים. אז למה, אם כן, לא להתחסן?
נקודה ראשונה למחלוקת היא שיעור ההגנה שהחיסון מעניק. יש הטוענים כי החיסון מגן מפני רוב זני הנגיף, ומנגד יש הסוברים כי שיעור ההגנה של החיסון אינו משמעותי.
על פי משרד הבריאות, "החיסון מגן מפני הדבקה על ידי שני זנים של נגיף הפפילומה (16 ו‑18) בעלי סיכון גבוה הגורמים לכשמונים אחוזים ממקרי סרטן צוואר הרחם בישראל".
בנייר עמדה שהוציא מכון פוע"ה נאמר: "מחקרים הוכיחו כי ניתן לחסן נגד אותו סוג נגיף שאחראי לרוב מקרי סרטן צוואר הרחם. רוב מוחלט של ארגוני הבריאות העולמיים, כולל משרד הבריאות, מקבלים את מסקנות המחקרים הללו".
לעומתם סוברת ד"ר חנה קטן, מומחית לגינקולוגיה, פריון ומיילדות וחברת המועצה הלאומית לבריאות האישה, כי החיסון מגן מפני חלק קטן מזני הווירוס הרבים. גם ב'חסון', עמותה ישראלית למתן מידע על חיסונים, טוענים כי לחיסון יש פוטנציאל מרבי של מניעת סרטן צוואר הרחם בכ‑130 נשים בשנה בלבד. עוד טוענים שם כי החיסונים עשויים למנוע הידבקות בארבעה זנים של הווירוס בלבד אך לא בהכרח את סרטן צוואר הרחם עצמו.
שנית, יש שטוענים כי לחיסון יש קשר לתופעות לוואי קשות ביותר, כפי שנמצא במחקרים שנעשו. מתחילת 2008 דווח בארה"ב על 76 מקרי מוות המקושרים לחיסון, נוסף על 25 אלף מקרים בדרגות חומרה שונות, גם בישראל.
נשים מקבוצת 'עשרים אימהות' מעידות על מקרים חמורים שקרו לבנותיהן בסמוך לחיסון, כמו פרכוסים, שיתוק, בעיות נוירולוגיות, תסמונת גיאן-בארה (תסמונת דלקת רב-עצבית חריפה) ולעתים, כאמור, אף מוות. את מכתבן הן פרסמו במטרה להזהיר אימהות אחרות ברחבי העולם שבנותיהן עתידות להתחסן.
את המסמך המלא ניתן לקרוא ולהוריד באתר 'חיסונים בע"מ'. להלן ציטוטים נבחרים ממנו: "הבת שלי שרה נפגעה ממנת חיסון גרדסיל אחת בלבד בגיל שלוש עשרה. היא עכשיו בת עשרים. היו לה שבע שנות גיהינום!"; "כמה שבועות אחרי הזריקה השנייה החריפה מחלתה ומאז היא חולה מאוד. זה קרה לפני שלוש שנים והעתיד המבטיח שלה הפך לסיוט מתמשך מלא בכאב, סבל ומוגבלות"; "הזריקה השלישית גנבה ממני את הבת שהייתה לי... הזריקה גרמה לבעיות נוירולוגיות חמורות, כולל כאבי ראש יומיומיים, פרכוסים, בחילות וסחרחורות תמידיים"; "החיסון הפיל אותה כל כך חזק שהיא אושפזה בבית חולים לשבעה עשר ימים, נלחמת על חייה...".
במשרד הבריאות דוחים מכול וכול את הטענות על תופעות לוואי חריפות: "פורסמו שני מאמרים ששותפים להם גם מחברים ישראליים אשר תיעדו לכאורה תופעות לוואי חמורות (ובעיקר אוטואימוניות) מתרכיבי החיסון נגד נגיף הפפילומה. בעקבות פרסומים אלה משרד הבריאות ערך בדיקת מחודשת אודות בטיחות החיסונים נגד נגיף הפפילומה. נערכה סקירת ספרות נרחבת וקוימו התייעצויות עם מומחים מובילים בכל התחומים הרלוונטיים. תהליך הבירור נמשך כחודשיים, ובסופו הומלץ לחסן.
"גם אם היינו מקבלים שכל דיווחי ה‑VAERS (מערכת המעקב לבטיחות חיסונים – ע"א) של ארה"ב כקשורים קשר ישיר לחיסון, גם אז מדובר בסיכון של אחד למיליון לעומת תועלת ליותר מ‑2,000 מתוך כל מיליון נשים.
"בחודש האחרון פורסם בעיתון British Medical Journal מחקר עוקבה של כל בנות דנמרק ושוודיה בנות תשע עד שבע עשרה. מדובר בכמעט מיליון בנות ש‑300,000 מהן חוסנו נגד נגיף הפפילומה. במחקר זה, הגדול מסוגו עד כה, לא נמצאה שום עדות לקשר בין חיסונים נגד פפילומה לבין מחלות אוטואימוניות, נוירולוגיות או טרומבוטיות. המחקר מומן על ידי מוסדות רפואה ציבורית במדינות המשתתפות ולא היה מימון של חברת תרופות כלשהי.
"לסיכום, המחקר המדעי אינו מוצא תימוכין לטענה שהחיסון מלווה בתופעות לוואי קשות וחריגות", טוענים במשרד הבריאות.
נערות דתיות - סיפור שונה
כמו בכל סוגיה משמעותית, גם בנושא החיסון הזה תמיד יהיו תומכים ומתנגדים, אך השאלה המעניינת היא בנוגע לנערות דתיות. האם כדאי לחסן גם אם הבת עדיין אינה מקיימת מגע מיני? אולי עדיף לחכות לגיל מאוחר יותר? זאת ועוד, אם הווירוס מועבר על ידי מגע מיני, האין בכך מעין לגיטימציה להתנהגות בלתי מוסרית שאיננו רוצות שבנותינו ייטלו בה חלק? ובסופו של דבר, אם הוחלט לחסן באופן גורף גם בבתי הספר התורניים, כיצד נסביר לבנותינו את הנושא?
בתגובה לשאלתנו מדוע יש לחסן באופן גורף גם נערות ממוסדות תורניים, השיבו ממשרד הבריאות כי "משרד הבריאות אינו אוסף נתונים נפרדים על תחלואה בקרב אוכלוסייה דתית, וייתכן כי שיעורי ההדבקה בנגיף ושיעורי התחלואה פחותים בציבור הדתי עקב התנהגות שמרנית. אף על פי כן, ניתן במפורש לקבוע כי קיימת תחלואה גם באוכלוסייה הדתית והחרדית. הסיבה למתן החיסון בכיתה ח' היא להקדים ולחסן לפני שמתחילה הפעילות המינית כדי שנוכל למנוע הדבקה. שנית, התגובה החיסונית לתרכיב נמרצת וטובה יותר בגיל צעיר. ושלישית, כיסוי החיסון המבוצע בבתי ספר גבוה מהכיסוי של חיסונים המבוצעים במרפאות. כפי שצוין, החיסון אינו מלווה בתופעות לוואי קשות, לעומת זאת, סיבוכי ההדבקה בנגיף ידועים גם באוכלוסייה הדתית והחרדית".
ד"ר בני חן, מנהל מחלקת יולדות במרכז הרפואי מעייני הישועה, נמנה על המתנגדים למתן החיסון בבתי ספר דתיים וחרדיים.
"אני חושב שרצוי לחסן את כל הבנות. השאלה היא באיזה גיל", הוא אומר. "אני עובד הרבה עם הציבור החרדי, ושם לדעתי נערה תמימה בת ארבע עשרה לא צריכה להתחסן. יש לה די זמן להתחסן בגיל שמונה עשרה כשהיא לקראת שידוכים וחתונה. יש לזכור שבישראל יש כ‑190 מקרי סרטן צוואר הרחם מדי שנה, מספר נמוך יחסית לארצות אחרות. נערה שפעילה מינית בגיל זה - ראוי שתתחסן. נערה שתתחיל את פעילותה המינית בגיל שמונה עשרה או תשע עשרה - עדיף שתתחסן אז.
"יש ששואלים, אם כן למה בכלל להתחסן? הרי הווירוס הזה מופיע בעיקר אצל נשים שהחלו את פעילותן המינית בגיל מוקדם וכן אצל נשים שיש להן בני זוג רבים. במקרה של נערות חרדיות, גיל תחילת קיום היחסים הוא בדרך כלל גיל החתונה. אך הנקודה היא שהווירוס יכול לעבור דרך הגבר, ולכן לדעתי מומלץ להתחסן. המלצתי – לחסן בנות דתיות וחרדיות סביב גיל שמונה עשרה".
הנגיף מועבר בקיום יחסים. מה תמליץ לאימא שאינה יודעת האם בתה חשופה לנגיף או לא?
"בכל מקרה שבו אין יודעים אם הנערה מקימת יחסים, אני מציע לחסן בגיל ארבע עשרה".
ישנן תופעות קשות המיוחסות לחיסון, בין השאר: פרכוסים, מחלות נוירולוגיות, נכויות ואפילו מוות. האם נכון להערכתך לקשר אותן למתן החיסון או שמדובר בסמיכות זמנים מקרית, כמו שמשרד הבריאות טוען?
"משרד הבריאות נוקט ברפואה מונעת. החיסון לווירוס הפפילומה הוא החיסון היחיד הקיים היום כמונע סרטן. החיסון ניתן לבנות ארבע עשרה שנמצאות על סף תחילת קיום יחסים, שכן המחלה עוברת דרך קיום יחסים. בדומה לחיסון נגד אדמת שניתן לכל הבנות בכיתה ו', כך הוחלט לחסן את כל בנות הארבע עשרה בחיסון המדובר. תופעות לוואי קיימות בכל חיסון שניתן, כמו בכל תרופה שאנחנו לוקחים. משרד הבריאות עשה את החישוב של סיבוכים מול תועלת והגיע למסקנה שעדיף לחסן".
החיסון שנוי במחלוקת ויעילותו עדיין אינה מוכחת, כמו גם סכנותיו. מדוע אם כן אי אפשר להסתפק בבדיקת משטח צוואר הרחם (פאפ), אשר מגלה גידולים טרום סרטניים, באופן תדיר כרפואה מונעת?
"בדיקת פאפ אינה מהווה תחליף לחיסון, משום שבבדיקה זו אפשר שלא להבחין בפפילומה".
מתחשבים במיעוט הקטן
במכון פוע"ה המליצו בעבר לנערות דתיות שלא להתחסן, אך כעת עמדתם השתנתה. "בעבר, כאשר השאלה הייתה פרטנית הורינו בהתייעצות עם הרב יעקב אריאל שליט"א ורבנים רבים נוספים שלא להתחסן, אלא אם כן היו דברים שחייבו זאת. כיום, כאשר מדובר בהוראה ממסדית כוללת, התמונה היא שונה", מסביר הרב מנחם בורשטיין בנייר עמדה שיצא לקראת הכנס השנתי של המכון, שהקדיש מושב שלם לנושא זה.
"מבדיקת שטח שערכנו יחד עם ראשי החינוך הממלכתי-דתי הגענו למסקנה שחלק גדול במערכת אינו זקוק לנוהל של מתן חיסון זה. יחד עם זאת חייב החינוך הממלכתי-דתי להתחשב גם במיעוט הקטן, מכיוון שבפיקוח נפש חוששים והולכים לחומרא. על כן, מכון פוע"ה, בהתייעצות עם גדולי הרבנים ובכירי הרופאים, ממליץ לפצל את מתן החיסון. מנהלי מוסדות שיראו צורך, אף של ציבור קטן במוסדם - יאפשרו את מתן החיסון בכיתה ח'".
לשאלה האם במתן החיסון בגיל ארבע עשרה אין מעין לגיטימציה להתנהגות בלתי הולמת, עונים בנייר העמדה של המכון: "מכון פוע"ה יבדוק את האפשרות להוריד את גיל החיסון, וכן את האפשרות לצרפו לחיסונים אחרים על מנת שלא יהיה צורך להבליט את הבעיות החינוכיות העלולות לנבוע ממתן החיסון בגיל צעיר.
"בהסבר שיינתן לבנות, בשיחה המקדימה למתן החיסון וכן בתכתובת עם ההורים, לא יוזכרו עניין ההפקרות וכדומה כגורם להדבקה בווירוס, אלא ידובר על מניעת מחלה בגיל מבוגר יותר. מה גם שהחשש קיים גם אצל אנשים ששומרים על קדושה וטהרה בכל מהלך חייהם.
"לעומת זאת, מנהלי מוסדות שיראו לנכון לדחות את מתן החיסון עד לזמן הכנת הבת לקראת הנישואין בכיתה י"ב, יעשו כך ויאפשרו את מתן החיסון מכיוון שמיעוט מהבנות נישאות לבחורים צדיקים שחוזרים בתשובה ועלולים לשאת את הנגיף".
ד"ר חנה קטן אינה שבעת רצון מן ההתנהלות במוסדות החינוך הדתיים עד כה. "אני יוצאת נגד ההוראה הגורפת שלא תואמת את המציאות האפידמיולוגית-חברתית של הציבור שלנו", היא אומרת ל'פנימה', "ועל ההחמצה הגדולה בהבלעת החיסון מבלי לבנות תכנית לדיון רציני על אינטימיות, שמירה על גבולות, אחריות על גופי ועוד. אני דווקא קראתי לראשי האולפנות ליצור במה לשיח עומק עם הבנות על הנושאים האלו שמגיעים למפתן מוסדנו".
אין קשר למגע מיני
ד"ר יאן מיסקין, מומחה לרפואת משפחה ולמחלות זיהומיות בשירותי בריאות כללית, גורס כי אין הבדל בין נערות דתיות לבין נערות שאינן דתיות בהקשר של מתן החיסון, וכי שתי הקבוצות נמצאות בסיכון לחלות חלילה בסרטן צוואר הרחם.
"הפעם הראשונה שנתקלתי במחלה כרופא הייתה לפני כעשרים שנה אצל בחורה בת עשרים ושתיים, לא נשואה, שטרם קיימה יחסים. כחלק מהטיפול היא עברה כריתת רחם, וזו כמובן טרגדיה. סרטן צוואר הרחם הוא גידול מאוד אלים שגורר אחריו טיפולים קשים. זו המחשבה שעומדת מאחורי ההחלטה לכלול בשגרת החיסונים הלאומית את החיסון נגד נגיף הפפילומה, שקיים בכל העולם ובכל האוכלוסיות, כדי לצמצם את התחלואה והתמותה מהמחלה".
לדעת ד"ר מיסקין, חיסון נגד נגיף הפפילומה יכול למנוע את הופעתם של חלק ניכר ממקרי סרטן צוואר הרחם, שכמעט כולם נגרמים מהתיישבות קבועה של נגיף הפפילומה באזור זה. במקביל לכך יש להמשיך בתכנית הסריקה על ידי משטחי צוואר הרחם (פאפ), אשר יעילים מאוד בגילוי מוקדם של מצבים טרום-סרטניים, אם כי אינם מונעים את הופעתם.
"ראשית, ההיענות לבדיקות פאפ היא לא מלאה. אבל גם אם כן, אצל נערה בת עשרים לא מתחילים עדיין מעקב בבדיקות פאפ".
מה בדבר בנות דתיות שבגילאים הללו בדרך כלל אינן חשופות למגע מיני?
"ההדבקה יכולה לקרות גם לבנות שמעולם לא קיימו יחסים, לכן צריך לחסן את כולן בגיל ארבע עשרה באופן ארצי. אני לא מפקפק בטוהר המידות באוכלוסייה הדתית, אבל גיל ארבע עשרה נבדק ונמצא כגיל האופטימלי לחיסון, מבחינת יעילותו".
מהי יעילות החיסון?
"על פי הספרות המחקרית החיסון יכול למנוע יותר מתשעים וחמישה אחוזים ממקרי סרטן צוואר הרחם שנגרמים מזנים אלה. החיסון מתוכנן כדי למנוע סרטן. כיום אף אחד לא יכול לומר שמנענו המון מקרים, מכיוון שהזמן בין ההדבקה להופעת המחלה הוא ארוך מאוד. איננו יכולים לנבא, אולם כבר היום מוכח שהחיסון מונע מצבים טרום-סרטניים, וסביר מאוד שימנע בהמשך הופעת סרטן. כמה? עדיין איננו יודעים".
ומה בדבר הסכנות החמורות המיוחסות לו?
"קראתי את כל המאמרים המקוריים לעומק. האם ישנן יותר נפגעות מהסכנות המיוחסות לחיסון בקרב בנות שקיבלו את החיסון בכל העולם? חד משמעית התשובה היא לא. זה חיסון בטוח לחלוטין ובגלל שזה נושא חדש כל כך, חיסון נגד סרטן, הוא נבדק לפניי ולפנים.
"במאמר שעשה הדים לאחרונה, אשר דן בנושא הסכנות של החיסון, המחבר המכובד מציין בגילוי נאות כי הוא עצמו עוסק במתן חוות דעת מקצועית התומכת בתביעות של מי שמרגישה שנפגעה מהחיסון. כמובן שעלול להיות לו אינטרס בפרסום מאמר שמספר על מקרים שאירעו לאחר קבלת החיסון, גם אם הם הופיעו באותה שכיחות אצל מי שלא קיבלה את החיסון. במאמר עצמו מצוין שהוא נתמך על ידי קרן שמתנגדת לכל חיסון באשר הוא".
ד"ר מיסקין לא מבין מדוע מתנגדים לחיסונים שנבדקו ונמצאו בטוחים ויעילים. כשאני מסבירה לו כי מערכת הבריאות בישראל אט אט מאבדת את אמון הציבור, גם באשר לשאר החיסונים, ומציגה בפניו את טענותיהם, הוא מסביר לי באופן בהיר ובוטח עד כמה כל חיסון נבדק לעומק ומופץ רק כשהוכח שהוא משמעותי ויעיל.
"אני לא מקבל סכומי כסף או הטבות כלשהן מחברות תרופות, ואני בוחן את העובדות בכל המאמרים שפורסמו אודות החיסון. אף גורם שמקבל החלטות כאלה במדינת ישראל לא נהנה מרווח אישי מדברים אלה, כל דאגתם היא למנוע תחלואה מילדי ישראל".
"צריך לוודא שמי שנותן לנו ייעוץ הוא חופשי מאינטרסים אישיים, וזה לא תמיד קל", מבהיר ד"ר מיסקין. "לצערי, יש יותר מדי בעלי אינטרסים שמעוניינים לקבל במה, ולו רק כדי שיקראו את מה שהם כותבים. אני מרצה בבית ספר לרפואה בין השאר גם בנושא החיסונים, והחובה שלי והאינטרס שלי הם אך ורק כלפי המטופלים שלי".
"אין חיסונים מסוכנים בתכנית החיסונים הארצית של משרד הבריאות", הוא מסכם. ובנושא מקביל הוא מוסיף ש"צריך לזכור: ממה קורות רוב ההרעלות בישראל? ממנות יתר של אקמול וברזל. והרי אף אחד לא טוען שצריכים להוציא אותם מהשוק, כי הם בטוחים לחלוטין בשימוש במינון הנכון".
לסיכום אומר ד"ר מיסקין כי "חיסון הפפילומה הוכח כיעיל, גם במניעה כמעט לחלוטין של יבלות המופיעות במגע מיני וגם במניעת נגעים טרום-סרטניים. זהו חיסון טוב ובטוח, וכל הרפש שנזרק עליו הוכח ככזה שאין בו ממש.
"כתגובה למאמרים שהזכרת, מנכ"ל משרד הבריאות כינס מיידית פורום רחב של כל האיגודים המקצועיים שעוסקים בבריאות של ילדים, ברפואת משפחה וברפואת נשים. בתהליך הבירור שמעו את כולם, בדקו את הטענות לעומק והגיעו למסקנה שיש להמשיך בחיסון. הסיפורים המופצים על פגיעות בעקבות החיסון לא הוכחו ואין להם בסיס, ולא נפגעו יותר אנשים מהחיסון מאשר אלה שלא קיבלו את החיסון".
חפוז ובלתי אחראי
בינתיים החלו בבתי הספר לחסן את הנערות. בגיבוי פרסומת אטרקטיבית בערוצי הטלוויזיה, אשר ממתגת את החיסון כמגניב ומציל חיים ומפעילה לחץ חברתי על הבנות ועל אמותיהן, הצטרפה ישראל למדינות המחסנות. זאת על אף שיעילותו של החיסון בפועל עדיין לא הוכחה, והיא אינה צפויה להיות מוכחת בארבעים השנים הקרובות. הרופאים ממליצים, האחיות מחסנות והאמהות והבנות? נותנות אמון במערכת.
אך מתחת לפני השטח הרוחות סוערות וגועשות. לאחרונה הוקמה קבוצת פייסבוק ישראלית המונה יותר מ‑500 חברים ושמה "מה שלא רוצים שתדעו על חיסון הפפילומה", שם מתפרסמים מאמרים של מומחים בתחום ועדויות של אימהות שבנותיהן נפגעו לכאורה מהחיסון. הרשת החברתית עמוסה בפרטים ובעובדות ואף בעדויות.
עובדה מעניינת שפורסמה שם היא כי אחת ממפתחות החיסון התאבדה וכי אחרת מתראיינת מעל כל במה אפשרית ומנסה להניא אימהות מלתת את החיסון לבנותיהן. "כנראה שהיא הבינה את הבעייתיות שבחיסון", אומרת מירב, אחת מהפעילות בקבוצה.
מירב מציינת כי ביפן הוצא החיסון מהחיסונים שבשגרה, וכעת הפסיקו שם לתת אותו בעקבות מקרים רבים של שיתוק ואף מוות המקושרים לחיסון. "הרופאים עצמם לא יודו שיש קשר בין החיסון למקרים הללו, אך מי שמכיר את התחום ואת בעייתיות החיסון מוצא את המכנה המשותף בין כל המקרים הללו".
קשה למצוא רופא שיסכים להתראיין נגד החיסון ובכך למעשה לצאת נגד מערכת הבריאות במדינה. אחת הרופאות האמיצות שלא חוששת להביע את דעותיה נגד החיסון, ומאמריה פורסמו גם באתרים קונבנציונליים, היא ד"ר דיאנה פלשר, רופאה פנימית המתמחה בבריאות האישה וחברה במועצה הלאומית לבריאות האישה.
אל המאבק הזה היא נשאבה לפני כשלושה חודשים בעקבות מטופלת שלה, בת תשע עשרה, שעברה כשל שחלתי. "למה נכנסתי לאמוק הזה? כשקראתי את תיאור המקרה של פרופ' שיינפלד על כשל שחלתי בעקבות החיסון, שאגב זכה לפרסום בזכות רופאה עצמאית שאינה תלויה במשרד הבריאות, נזכרתי במטופלת שלי שבגיל תשע עשרה עברה כשל שחלתי ונכנסה לגיל המעבר.
"מיד פתחתי את התיק הרפואי שלה וראיתי ששנה לפני כן היא השלימה את שלוש מנות החיסון גרדסיל. אימא שלה הייתה זו שארגנה קבוצת הורים לתת את החיסון לבנותיהן באופן עצמאי. הן שילמו הון כסף ובסופו של דבר יש לה עוגמת נפש גדולה מכך".
ד"ר פלשר פנתה למשרד הבריאות במטרה להפסיק עם החיסונים עד שיבדקו את הסיכונים שלהם. "כבר יותר משלושה חודשים במשרד הבריאות לא נותנים לי את הנתונים על תופעות הלוואי של החיסון. כמה נערות נכנסו לכשל שחלתי, למשל, בעקבות החיסון. בישראל אין שקיפות בנושא הזה. קשה לי לישון בלילה כשאני יודעת מה עומד מאחורי הדברים".
באחד ממאמריה שפורסם ב‑nrg מעריב טענה ד"ר פלשר כי הסיכון להיפגע מחיסון הפפילומה עולה על האפשרות של מניעת המחלה.
מדוע לדעתך החיסון חפוז ובלתי אחראי, כפי שטענת במאמרך?
"אין מספיק נתונים על השפעת החיסון על מערכת הרבייה. לא נעשו מחקרים על סדירות הווסת ועל הפוריות לפני ואחרי אישור החיסון. במכתבי התשובה שקיבלתי ממשרד הבריאות לא הייתה כל התייחסות לנקודה זו, שבגללה יצאתי למאבק בחיסון מלכתחילה.
"כמו כן, יעילות החיסון מזערית במידה והייתה חשיפה קודמת לזנים 16 ו‑18. מסיבה זו ה‑FDA (מִנהל המזון והתרופות האמריקני – ע"א) לא אישר שימוש בחיסון מעבר לגיל עשרים ושש. האגודה האמריקנית לסרטן מחמירה עוד יותר ולא ממליצה על החיסון מעבר לגיל שמונה עשרה מאותן סיבות. למרות כל אלה ואף על פי כן, משרד הבריאות אישר את החיסון עד גיל ארבעים וחמש. על איזה בסיס התקבלה החלטה זו? ועל ידי מי?".
משרד הבריאות בדק ומצא שאין קשר בין תופעות הלוואי המיוחסות לכאורה לחיסון לבין החיסון. מה דעתך על כך?
"המעקב אחרי תוצאות החיסון ממומן או מנוהל על ידי יצרניות החיסון, ולכן גם מועד להטיה והטעיה. תופעות לוואי כרוניות ואחרות שאינן דורשות אשפוז לא נכללו במעקב אחר תוצאות החיסון, שהתנהל ברובו בבתי חולים ורק מיעוטו במרפאות. מגוון גדול של תופעות עם מאפיינים דומים תואר במדינות רבות ודווח על ידי רופאים, הורים ונשים שהתחסנו. הדמיון שנמצא בתיאורים השונים מעלה את החשד של קשר לחיסון".
ד"ר פלשר, האם במשרד הבריאות בישראל יודעים על מקרים של נשים או נערות שנפגעו מהחיסון?
"המחלקה במשרד הבריאות שאחראית לאסוף דיווחים על תופעות לוואי לחיסון, אם נאספו כאלה, לא סיפקה עד כה נתונים, למרות בקשות חוזרות. במדגם קטן של רופאי משפחה מנוסים התברר שאיש אינו יודע כיצד לדווח על תופעת לוואי מתרופה או חיסון ואיש מהם לא דיווח מעולם.
"אין דחיפות לרוץ קדימה עם החיסון. אפשר לחכות כמה שנים ולראות מה קורה בעולם ואז להחליט בשיקולי עלות מול תועלת. שיעור סרטן צוואר הרחם בארץ הוא בין הנמוכים בעולם, ויש לכך שני הסברים אפשריים. האחד הוא תרבותי - ברית מילה של גברים ופעילות מינית מאוחרת יחסית, והשני גנטי. לפיכך הערכת הסיכון או התועלת הכרוכים במתן החיסון צריכה להיות מותאמת לישראל ולא חותמת גומי של ה‑"FDA.
"בישראל נפטרות מדי שנה שבעים נשים מסרטן צוואר הרחם. לעומת אלף נשים מסרטן השד, למשל", טוענת יפעת גליק בכתבת תחקיר בנושא ששודרה בערוץ הראשון ועוררה הדים רבים. בכתבתה היא מביאה את סיפורה של סימה דרעי שבתה, נערה בריאה לחלוטין ולא פעילה מינית, אשר חוסנה בלחץ של רופאים ומספר ימים לאחר מכן לקתה במחלת עיניים נדירה שעלולה לגרום לעיוורון.
"כל חיסון כרוך בסיכון. לכן יש לשקול אלטרנטיבות חלופיות לפני כל החלטה הנוגעת לחיסון המוני, במיוחד כשהתועלת מהחיסון צפויה רק עוד עשרים-שלושים שנה".
מהי, אם כן, האלטרנטיבה לחיסון?
"בארצות הברית רוב התמותה מסרטן צוואר הרחם היא בקרב נשים שלא ביצעו ולו פעם אחת בדיקת פאפ. שיעורי בדיקת הפאפ בישראל הם מהנמוכים ביותר בעולם המערבי. נתון זה קשה במיוחד לעיכול, משום שהבדיקה מכוסה בסל הבריאות ואין בעיית נגישות למרפאות. בארצות הברית הביאו בדיקות הפאפ לירידה של שבעים אחוזים בשיעור סרטן צוואר הרחם.
"יש צורך בהעלאת המודעות בקרב הגינקולוגים לביצוע בדיקת פאפ, כמו גם את רמת ההיענות בקרב נשות ישראל. ביצוע בדיקת פאפ הוא פרוצדורה עם תועלת מוכחת בהורדת התחלואה והתמותה מסרטן צוואר הרחם. לכן", מסכמת ד"ר פלשר, "לפני שנבחנת שאלת הבטיחות בשקיפות מלאה, ולפני שהוכחה התועלת על מרכיביה, עדיין מוקדם להמליץ על חיסון גורף לעשרות אלפי בנות בריאות".
קשה למצוא רופאים שיוצאים במוצהר נגד החיסון, שהתקבל על ידי משרד הבריאות. את לא חוששת למעמדך?
"למזלי אני לא תלויה באף אחד, אני עצמאית לחלוטין. אני לא כפופה לבית חולים או לקופה מסוימת ולא מעוניינת להתקדם בשום תפקיד. אני גם לא מחפשת מענק מחקר מחברת תרופות. לפעמים בתי החולים מאוד תלויים בכך, וזו בדיוק הבעיה שאנשים לא רוצים להסתבך כלכלית.
"רוב הרופאים שעומדים לצדי הם כמוני, אבל זה די נדיר. כי כל מי שיש לו תפקיד בכיר במשרד הבריאות או בבית החולים יחשוש לצאת נגד. קרוב לוודאי שיש אנשים במשרד הבריאות שגם מסכימים איתי, אבל המדיניות היא שהם צריכים ללכת שבי אחרי המנכ"ל אז אין גם חופש דיבור. זה עניין של חיים ומוות, לא צחוק.
"למשל, פרופ עוזי בלר, מנהל מחלקת נשים ויולדות בשערי צדק, ופרופ' גדי רנרט מהטכניון, מומחה לאפידמיולוגיה ומי שעומד בראש ארגון ההמוגרפיה בארץ, התנגדו להכנסת חיסון הפפילומה בוועדות ב‑2010 וב‑2011. ב‑2012 פשוט כבר לא הזמינו אותם - והחיסון אושר".
לטענת ד"ר פלשר, חיסון הפפילומה הוא רק קצה הקרחון וצריך לבחון מחדש את כל תהליך קבלת ההחלטות בסל הבריאות בישראל, ולהקים ועדת מומחים עצמאיים, חפים מכל תלות, שיבחנו תרופות וחיסונים.
"יש לחץ אדיר של חברות התרופות על חברי הוועדות הקיימות ועל הרופאים. מי שצריך לרסן אותם זה הרגולטורים, משרד הבריאות. ומי שיושב בוועדות שמקבלות את ההחלטות צריך להיות בלי קשר או תלות כלכלית. אבל מי מממן מחקרים היום? לממשלה ולאוניברסיטה אין כסף. רק לחברות התרופות".
מתוך נייר עמדה של מכון פוע"ה
מכון פוע"ה הביא את הנתונים והתייעץ עם רבנים רבים, ואחרי דיון ממושך הגענו למסקנה מגובשת בנושא.
אלו הספקות שהועלו על ידי הרבנים:
א. בנות ששומרות על ההלכה ועל גופן נמצאות בקבוצת סיכון מזערית. גם אם מישהי נפלה בעריות, עדיין ריבוי בני זוג היא תופעה חריגה מאוד בחברה הדתית.
ב. בנות צעירות אינן צריכות להיכנס למערכת השיקולים של העולם המערבי הפרוץ.
ג. החיסון עלול להתקבל על ידי בנות מסוימות כהיתר להתנהגות פרוצה ללא חשש לחלות במחלות מין.
ד. אם החיסון יהיה כלל בית ספרי ומוסדי, תצא סטיגמה שלילית על המוסד.
אמנם לשאלות אלו ניתנו תשובות כדלהלן:
א. תיאורטית ייתכן מצב של הידבקות שלא מיחסי מין אסורים, וכיוון שאין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב יש להגן גם על נשים אלו. בנוסף, בחברה בה גיל הנישואים עולה, עולה גם הסיכון לבנות שלא תשמורנה על עצמן. כמו כן, החברה הדתית כוללת לא מעט בעלי תשובה שבעבר נדבקו ועלולים לסכן בנות צנועות ולא מחוסנות.
ב. החיסון ייעשה בגיל צעיר שבו הצורך להתעמק במשמעויות החברתיות והמוסריות של החיסון הוא נמוך, בתנאי שהוא ייעשה במסגרת כלל החיסונים הרוטיניים בלי הסבר מפורט לדרכי העברת הנגיף.
ג. לצערנו, מחלות מין רבות לא נמנעות בעקבות חיסון זה או אחר והתנהגות פרוצה עדיין מסכנת בנות. בלא קשר לחיסון יש לחזק את החינוך לחיי קדושה בישראל.
ד. כיוון שמתן החיסון יתאפשר לחלק גדול מהבנות במוקדם או במאוחר, לא תיווצר סטיגמה על המוסדות ועל הבנות.
לאחר התייעצות עם רבנים ורופאים מכון פוע"ה ממליץ לאפשר את פיצול מתן החיסון בכיתה ח' - עד לסידור האפשרות מול משרד הבריאות להתחסן בגיל צעיר יותר - או בכיתה י"ב, בהתאם להחלטת ראשי המוסדות.
פורסם ב''פנימה''