איך מצליחים לשמור על האיזון הנכון בין הבית לחוץ? נדמה שכל צד מאוד תובעני ודורש תשומת לב רבה.
"צריך לזכור שהעיקר הוא הבית. מי שקורא את מזמור 'אשת חיל' יכול לראות שהאישה המתוארת שם מטפלת גם בבית וגם בחוץ. מצד אחד הבעל: 'בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר, גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה'.
מצד שני הבית: 'צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל', 'לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שני'. הבנים והבנות: 'קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה'. העבודה בחוץ: 'הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה'. וכל זה לא גורם לה להתעלם מצורכי האנשים המסכנים והעניים: 'כפה פרשה לעני וידיה שילחה לאביון'. המיוחד כל כך באשת החיל הוא היכולת לפעול בכל המישורים הללו במקביל ולתת לכל אחד את מקומו הנכון".
הילדים של הרב זצ"ל מספרים שכשהרב היה שר "אשת חיל" היה חוזר שוב ושוב על המילים "ואת עלית על כולנה" ומורה באצבעו על הרבנית תליט"א. ולאחר שהרב נפטר לבית עולמו מצא הרב שמואל אליהו פתק בכתב ידו של הרב זצ"ל שנכתב לרבנית, ושם היה כתוב "הכול בזכותך, לכל מה שהגעתי, בהערכה מרדכי".
איך נצליח להיות קשובות לעצמנו ולצרכינו (הגשמה עצמית, תשומת לב לבריאות הגופנית והנפשית) מול החובה המוסרית והמצווה לעשות חסד עם הזולת וצדקה עם העניים?
"הרב אליהו זצ"ל היה נזהר מהמילים 'הגשמה עצמית', כי לפעמים הן כסות למילה 'גאווה' שיכולה להחריב את הבית. העצמי של בני זוג זה היחד שלהם. 'זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי' - זו הגשמה עצמית אמיתית. הזוגיות. הקשר. היחד. האהבה.
בוודאי שאישה צריכה לשמור על כוחותיה ובריאותה, אבל אסור שהטיפוח העצמי הוא יהיה המרכז של החיים שלה, הזמן או תשומת הלב. כל היום עסוקה באיפור או בבגדים וכדומה. הם חשובים ולא המרכזיים בחיים.
העשייה והנתינה הם העיקר. בניין הבית והילדים הם בניין עם ישראל. הם אלה שיביאו גאולה לעולם".
איך גדלים ביראת שמים ובמצוות כשיש על כתפינו עומס כה רב וכל כך הרבה הסחות דעת, ולא תמיד אנו מספיקות להקדיש זמן לקשר הכי חשוב שלנו עם בורא העולמות? האם הוא מוחל על כך מפני טרדותינו (טיפול בילדים, בבית, פרנסה וכו')?
"יש שאלה חשובה שכתובה בתורה: 'מה ה' אלוקיך שואל מעמך'? והתשובה היא לבנות בית. לגדל ילדים. לחנך אותם. לשמור על בריאותם. כמו שכל אדם מבין שהמצווה הכי חשובה של התינוק היא לאכול ולגדול, כך המצווה החשובה ביותר של כל אימא היא לבנות בית נאמן. כל אישה צריכה לדעת שטיפול בילדים הוא מצווה גדולה, ובית מסודר הוא מדור לשכינה. הכנת האוכל היא מצווה רבה, ממש בבחינת חיוב, ואהבה בין בני הזוג היא כתיבת שם ה' בעולם והשראת שכינה ביניהם.
אלוקים לא דורש מאיתנו להתפלל במניין כשיש לנו ילדים קטנים בבית. הוא דורש מאיתנו להתפלל תוך כדי הנקה. אני לא חושבת שיש תפילה שנשמעת יותר לפני ה' מתפילה תוך כדי הנקת הילדים, תוך כדי שליחתם לבית הספר או תוך כדי הכנת הסנדויצ'ים לארוחת הבוקר.
מה ה' אלוקיך שואל מעמך? לגדל ילדים בריאים ואוהבי ה'. עם מידות טובות ושמחת חיים. עם אהבת תורה ויראת שמים".
פורסם ב''פנימה''