מאת אליקים העצני
שליטת השמאל בכלי התקשורת לא פסקה אף לרגע, גם כאשר לכאורה "שלט" ו"שולט" הימין. ושליטה זאת היא שיצרה את האווירה שבה רמטכ"ל אינו רשאי לתאר במדוייק את האויב במלחמה, מבלי שיואשם ב"פוליטיזציה של הצבא"
בכנס שנתי של הרבנות הראשית נתן הרמטכ"ל הערכת מצב שיגרתית למדי, והתבסס על עובדות שיודע כל ילד. בחברה חופשית היו הדברים האלה זוכים בקושי לכותרת צנועה. אם כן, מדוע עלתה זעקת השבר, שהרמטכ"ל פלש לתחום הפוליטי? מה פוליטי באמירה שהאיום העיקרי על ישראל בא מן הפלסטינים? מה חידש הרמטכ"ל באומרו, שהרש"פ פועלת עפ"י "תורת השלבים"? האם זה פרי דמיונו של יעלון, כי ערפאת למד מבריחת צה"ל מלבנון שישראל אינה מסוגלת לספוג נפגעים והיא כ"קורי עכביש" כדברי נסראללה, האין זה ציטוט ישיר ממסמכים, נאומים והצהרות של המימסד הפלסטיני?
התקפות בלתי מרוסנות
להבנת התגובה הפאתולוגית של התקשורת העויינת בישראל, אביא שני משלים.
האמירה שכדור הארץ הוא עגול והוא סובב סביב לשמש – האם היא פוליטית? היום לא, אך במאה ה-16, עפ"י הכנסייה הקתולית, שקבעה כאמת דתית כי הארץ היא שטוחה והשמש היא שסובבת סביבה, באקלים המשעבד של תכתיב אידיאולוגי-דתי כזה – דבריהם של קופרניקוס וגליליאו גלילאי היו אמירה פוליטית – מהפכנית ומסוכנת למישטר, וגלילאו - אלולא חזר בו, היה משלם בחייו. היום, אין משמעות פוליטית לעובדה שהארץ היא כדור, כי האנשים הוציאו ההדיסק הקשיח של הראש שלהם את הדיסקט הקתולי.
אמור מעתה, שגם קביעת עובדה פשוטה יכולה להיות טעונה מתח פוליטי גבוה, אבל האשמה אינה אצל האומר, אלא אצל השומע. רק מי שנתון לדיקטטורה מחשבתית – בשבילו האמת היא חומר נפץ מסוכן. על כן, בפרשת נאומו של הרמטכ"ל, לא דבריו מחייבים תשומת לב, אלא דווקא התגובה עליהם בתקשורת העויינת ובשמאל, ואפילו השתיקה-שבמבוכה שהקרינו חוגים מסביב לראש הממשלה. גם להם משהו לא התאים כאן, גם הם לא הרגישו בנוח עם כמה מן האמיתות בפיו של יעלון.
ועוד דוגמה, יותר קרובה לזמננו: בשנות ה-30 של המאה שעברה כבר ידעו הכל על מחנות הריכוז של סטלין, שבהם גוועו למוות מיליוני בני אדם. ועדיין, חוגים רחבים באינטליגנציה במערב, שנתפשו לאופנה האידיאולוגית הקומוניסטית (הדיסקט הזה הוחלף היום בדיסקט "השלום") לא רצו לשמוע על משפטי-הראווה ועל ה"גולאגים". יתר על כן, עצם הזכרתם נחשבה כנקיטת עמדה פוליטית נגד "הקידמה, הסוציאליזם ואחוות העמים". גם בכנסייה האדומה, אמת שלא תאמה את הדוקטרינה הרשמית נחשבה פשע פוליטי ונענשו עליה – כבימי גלילאו גליליאי.
כל זה רלוונטי אצלנו, מפני ששליטת השמאל בכלי התקשורת לא פסקה אף לרגע, גם כאשר לכאורה "שלט" ו"שולט" הימין. "משטרת המחשבה" הזאת, היא שיצרה את האווירה שבה רמטכ"ל אינו רשאי לצייר תמונה מציאותית לגבי אויב במלחמה, מבלי שיואשם ב"פוליטיזציה של הצבא".
מה, הוא באמת אמר סרטן?
הבה ונבחן אחת לאחת כמה מאמירותיו של הרמטכ"ל כדי להבין, מה הפריע למבקרים.
* "אם לא ננצח את המלחמה הזו מול הפלסטינים – נמצא עצמנו מול איום בעל מימדים סרטניים" – אמר הרמטכ"ל.
לא טוב, אומר האינקוויזיטור בתקשורת: מה פתאום מלחמה "בפלסטינים"? הלא אפילו השר רובי ריבלין מן הליכוד אומר שהמלחמה היא רק "בטרור", לא "בעם הפלסטיני!" ומה היא השאיפה הזאת "לנצח"? הלא אחד מעיקרי האמונה של השמאל שלא ייתכן בכלל ניצחון צבאי, אלא רק "פתרון מדיני!" ואפילו שרון, בישיבת הממשלה האחרונה, דחה את השגותיו של השר איתם לתכנית "עזה ובית לחם תחילה" (שפירושה החייאת מנגנוני אוסלו לשיתוף פעולה עם צבא המחבלים), במלים "אני נותן גיבוי מלא למהלכים של בן-אליעזר. אני מתכוון להגיע להסדר עם הפלסטינים". (כלומר: הסדר, לא ניצחון). מכאן, כמובן, קצרה הדרך למסקנה השקולה שאמירה כמו "פלסטינים כסרטן שצריך לנצחו" היא כל-כולה אמירה פוליטית.
לא טוב, חושבים במשרד ראש הממשלה, מפני שאם אלה העובדות, כיצד שרון שולח את בן-אליעזר לשאת ולתת עם מוחמד דחלאן, "יועץ לבטחון לאומי" של ערפאת ועם שניים משריו, המכריזים בגלוי שהם באים ופועלים מטעמו? השווה נחום ברנע בידיעות אחרונות:
"שרי הימין התקשו לעכל את השינוי שחל בעמדת שרון. רק לפני חדשים אחדים נחשב מוחמד דחלאן לטרוריסט מבוקש, אחד מהרעים (האיש העומד מאחורי כל מיטעני הנפץ ברצועה א.ה.). שלשום הסביר להם שרון שהטרוריסט האמיתי הוא סגנו של דחלאן, אבו-שבאק. דחלאן הוא סיפרו אחר לגמרי"...
הכובע הבוער על ראש השמאל
* "ארגוני הטרור התרשמו מהקולות שנשמעו בציבור הישראלי, ומהם הסיקו שהחברה הישראלית איבדה את יכולת העמידה שלה.. חברה שמשדרת אי יכולת לעמוד בפני נפגעים מפעילה לחצים מלמטה למעלה, כגון בדרך של הפגנות וכו'... שבסופו של דבר מביאים את הדרג המדיני לקבל החלטות בהתאם לאינטרסים של הצד הערבי".- דבר הרמטכ"ל.
לא טוב, אומר העורך, המגיש, המפיק, השדרן, אומרים ארגוני "זכויות האדם", אומר כל מי שעל ראשו בוער הכובע של הפעלת אותם הלחצים שהחלישו את יכולת העמידה, ובכך עודדו את מפעילי הטרור לחשוב בטעות שזו הדרך להכניע את ישראל.
מה הפלא, שכל אותם "הקולות שנשמעו בציבור הישראלי" תוקפים את הרמטכ"ל, שאם לא כן, איך יחיו עם המחשבה שהם תרמו – בעקיפין ושלא במתכוון – למותם של למעלה מ-600 מאחיהם מאז אוסלו?
גם מי שמותח היום את "גדר ההפרדה" לאורך הקו הירוק, ובכך מגשים שלב "בתורת השלבים", יש לו בעייה עם דברי יעלון.
וכך מי שנועל את הר הבית זה שנתיים בפני יהודים, ואת קבר יוסף כנ"ל, ומי שבונה צבא פלסטיני חדש, ועוד בעזרת אנשי צבא ומודיעין ירדנים ומצרים, המורשים לראשונה לפעול בתחומי ארץ ישראל.
כל אלה נותנים לפלסטינים כדברי הרמטכ"ל – "תחושה שהטרור מנצח ומביא להישגים" עד "שנמצא את עצמנו מידרדרים במידרון חלק מבחינה בטחונית".
רמטכ"ל מקצועי
עם ישראל התברך ברמטכ"ל הגורם אי-נחת לכמה אליטות, אולם נחת גדולה לעם.
במעמקי ליבו, גם שרון יודע , איזה חורבן חוללו בצה"ל רמטכ"לי "דיסקט אוסלו", ברק וליפקין-שחק, אותם איש לא האשים ב"פוליטיזציה", מפני שצידדו בפתרון "מדיני" וטענו – בניגוד לכל ההיסטוריה האנושית – שאין פתרון צבאי ובהתאם לכך סירסו את הצבא, ומפני שהפקידו את ביטחוננו בידי ארגוני טרור עפ"י תפיסת אוסלו, התואמת את המציאות כמו שכדור הארץ הוא שטוח. שרון גם יודע, שאת צה"ל הוציאו מן השיתוק מופז ויעלון בריאליזם שלהם, שגם בימיו של מופז ראו בו הוזי השלום –"פוליטיזציה".
אולם, להחלפת דיסקטים יש מחיר, והמחיר הוא אמירת האמת.
ומי שירא מן האמת, ואמירתה היא אצלו "פוליטיקה", ידע נא באיזה צד הוא נמצא, בשאלות של חיים ומוות הנוגעות לקיומנו.
שליטת השמאל בכלי התקשורת לא פסקה אף לרגע, גם כאשר לכאורה "שלט" ו"שולט" הימין. ושליטה זאת היא שיצרה את האווירה שבה רמטכ"ל אינו רשאי לתאר במדוייק את האויב במלחמה, מבלי שיואשם ב"פוליטיזציה של הצבא"
בכנס שנתי של הרבנות הראשית נתן הרמטכ"ל הערכת מצב שיגרתית למדי, והתבסס על עובדות שיודע כל ילד. בחברה חופשית היו הדברים האלה זוכים בקושי לכותרת צנועה. אם כן, מדוע עלתה זעקת השבר, שהרמטכ"ל פלש לתחום הפוליטי? מה פוליטי באמירה שהאיום העיקרי על ישראל בא מן הפלסטינים? מה חידש הרמטכ"ל באומרו, שהרש"פ פועלת עפ"י "תורת השלבים"? האם זה פרי דמיונו של יעלון, כי ערפאת למד מבריחת צה"ל מלבנון שישראל אינה מסוגלת לספוג נפגעים והיא כ"קורי עכביש" כדברי נסראללה, האין זה ציטוט ישיר ממסמכים, נאומים והצהרות של המימסד הפלסטיני?
התקפות בלתי מרוסנות
להבנת התגובה הפאתולוגית של התקשורת העויינת בישראל, אביא שני משלים.
האמירה שכדור הארץ הוא עגול והוא סובב סביב לשמש – האם היא פוליטית? היום לא, אך במאה ה-16, עפ"י הכנסייה הקתולית, שקבעה כאמת דתית כי הארץ היא שטוחה והשמש היא שסובבת סביבה, באקלים המשעבד של תכתיב אידיאולוגי-דתי כזה – דבריהם של קופרניקוס וגליליאו גלילאי היו אמירה פוליטית – מהפכנית ומסוכנת למישטר, וגלילאו - אלולא חזר בו, היה משלם בחייו. היום, אין משמעות פוליטית לעובדה שהארץ היא כדור, כי האנשים הוציאו ההדיסק הקשיח של הראש שלהם את הדיסקט הקתולי.
אמור מעתה, שגם קביעת עובדה פשוטה יכולה להיות טעונה מתח פוליטי גבוה, אבל האשמה אינה אצל האומר, אלא אצל השומע. רק מי שנתון לדיקטטורה מחשבתית – בשבילו האמת היא חומר נפץ מסוכן. על כן, בפרשת נאומו של הרמטכ"ל, לא דבריו מחייבים תשומת לב, אלא דווקא התגובה עליהם בתקשורת העויינת ובשמאל, ואפילו השתיקה-שבמבוכה שהקרינו חוגים מסביב לראש הממשלה. גם להם משהו לא התאים כאן, גם הם לא הרגישו בנוח עם כמה מן האמיתות בפיו של יעלון.
ועוד דוגמה, יותר קרובה לזמננו: בשנות ה-30 של המאה שעברה כבר ידעו הכל על מחנות הריכוז של סטלין, שבהם גוועו למוות מיליוני בני אדם. ועדיין, חוגים רחבים באינטליגנציה במערב, שנתפשו לאופנה האידיאולוגית הקומוניסטית (הדיסקט הזה הוחלף היום בדיסקט "השלום") לא רצו לשמוע על משפטי-הראווה ועל ה"גולאגים". יתר על כן, עצם הזכרתם נחשבה כנקיטת עמדה פוליטית נגד "הקידמה, הסוציאליזם ואחוות העמים". גם בכנסייה האדומה, אמת שלא תאמה את הדוקטרינה הרשמית נחשבה פשע פוליטי ונענשו עליה – כבימי גלילאו גליליאי.
כל זה רלוונטי אצלנו, מפני ששליטת השמאל בכלי התקשורת לא פסקה אף לרגע, גם כאשר לכאורה "שלט" ו"שולט" הימין. "משטרת המחשבה" הזאת, היא שיצרה את האווירה שבה רמטכ"ל אינו רשאי לצייר תמונה מציאותית לגבי אויב במלחמה, מבלי שיואשם ב"פוליטיזציה של הצבא".
מה, הוא באמת אמר סרטן?
הבה ונבחן אחת לאחת כמה מאמירותיו של הרמטכ"ל כדי להבין, מה הפריע למבקרים.
* "אם לא ננצח את המלחמה הזו מול הפלסטינים – נמצא עצמנו מול איום בעל מימדים סרטניים" – אמר הרמטכ"ל.
לא טוב, אומר האינקוויזיטור בתקשורת: מה פתאום מלחמה "בפלסטינים"? הלא אפילו השר רובי ריבלין מן הליכוד אומר שהמלחמה היא רק "בטרור", לא "בעם הפלסטיני!" ומה היא השאיפה הזאת "לנצח"? הלא אחד מעיקרי האמונה של השמאל שלא ייתכן בכלל ניצחון צבאי, אלא רק "פתרון מדיני!" ואפילו שרון, בישיבת הממשלה האחרונה, דחה את השגותיו של השר איתם לתכנית "עזה ובית לחם תחילה" (שפירושה החייאת מנגנוני אוסלו לשיתוף פעולה עם צבא המחבלים), במלים "אני נותן גיבוי מלא למהלכים של בן-אליעזר. אני מתכוון להגיע להסדר עם הפלסטינים". (כלומר: הסדר, לא ניצחון). מכאן, כמובן, קצרה הדרך למסקנה השקולה שאמירה כמו "פלסטינים כסרטן שצריך לנצחו" היא כל-כולה אמירה פוליטית.
•"ההנהגה הפלסטינית של הרש"פ היא זו שמנהלת את המלחמה הזו – מלחמה ולא התארגנות עממית של הרחוב – הכל מנוהל מלמעלה". המלחמה הזאת "היא האיום העיקרי על ישראל, לא האיום העיראקי", מפני שיעד האויב, עפ"י תורת השלבים הוא – "להקים מדינה, קודם כל ביהודה, שומרון ועזה ולאחר מכן גם בחלק האחר של ארץ ישראל". –דברי הרמטכ"ל.
לא טוב, חושבים במשרד ראש הממשלה, מפני שאם אלה העובדות, כיצד שרון שולח את בן-אליעזר לשאת ולתת עם מוחמד דחלאן, "יועץ לבטחון לאומי" של ערפאת ועם שניים משריו, המכריזים בגלוי שהם באים ופועלים מטעמו? השווה נחום ברנע בידיעות אחרונות:
"שרי הימין התקשו לעכל את השינוי שחל בעמדת שרון. רק לפני חדשים אחדים נחשב מוחמד דחלאן לטרוריסט מבוקש, אחד מהרעים (האיש העומד מאחורי כל מיטעני הנפץ ברצועה א.ה.). שלשום הסביר להם שרון שהטרוריסט האמיתי הוא סגנו של דחלאן, אבו-שבאק. דחלאן הוא סיפרו אחר לגמרי"...
הכובע הבוער על ראש השמאל
* "ארגוני הטרור התרשמו מהקולות שנשמעו בציבור הישראלי, ומהם הסיקו שהחברה הישראלית איבדה את יכולת העמידה שלה.. חברה שמשדרת אי יכולת לעמוד בפני נפגעים מפעילה לחצים מלמטה למעלה, כגון בדרך של הפגנות וכו'... שבסופו של דבר מביאים את הדרג המדיני לקבל החלטות בהתאם לאינטרסים של הצד הערבי".- דבר הרמטכ"ל.
לא טוב, אומר העורך, המגיש, המפיק, השדרן, אומרים ארגוני "זכויות האדם", אומר כל מי שעל ראשו בוער הכובע של הפעלת אותם הלחצים שהחלישו את יכולת העמידה, ובכך עודדו את מפעילי הטרור לחשוב בטעות שזו הדרך להכניע את ישראל.
מה הפלא, שכל אותם "הקולות שנשמעו בציבור הישראלי" תוקפים את הרמטכ"ל, שאם לא כן, איך יחיו עם המחשבה שהם תרמו – בעקיפין ושלא במתכוון – למותם של למעלה מ-600 מאחיהם מאז אוסלו?
גם מי שמותח היום את "גדר ההפרדה" לאורך הקו הירוק, ובכך מגשים שלב "בתורת השלבים", יש לו בעייה עם דברי יעלון.
וכך מי שנועל את הר הבית זה שנתיים בפני יהודים, ואת קבר יוסף כנ"ל, ומי שבונה צבא פלסטיני חדש, ועוד בעזרת אנשי צבא ומודיעין ירדנים ומצרים, המורשים לראשונה לפעול בתחומי ארץ ישראל.
כל אלה נותנים לפלסטינים כדברי הרמטכ"ל – "תחושה שהטרור מנצח ומביא להישגים" עד "שנמצא את עצמנו מידרדרים במידרון חלק מבחינה בטחונית".
רמטכ"ל מקצועי
עם ישראל התברך ברמטכ"ל הגורם אי-נחת לכמה אליטות, אולם נחת גדולה לעם.
במעמקי ליבו, גם שרון יודע , איזה חורבן חוללו בצה"ל רמטכ"לי "דיסקט אוסלו", ברק וליפקין-שחק, אותם איש לא האשים ב"פוליטיזציה", מפני שצידדו בפתרון "מדיני" וטענו – בניגוד לכל ההיסטוריה האנושית – שאין פתרון צבאי ובהתאם לכך סירסו את הצבא, ומפני שהפקידו את ביטחוננו בידי ארגוני טרור עפ"י תפיסת אוסלו, התואמת את המציאות כמו שכדור הארץ הוא שטוח. שרון גם יודע, שאת צה"ל הוציאו מן השיתוק מופז ויעלון בריאליזם שלהם, שגם בימיו של מופז ראו בו הוזי השלום –"פוליטיזציה".
אולם, להחלפת דיסקטים יש מחיר, והמחיר הוא אמירת האמת.
ומי שירא מן האמת, ואמירתה היא אצלו "פוליטיקה", ידע נא באיזה צד הוא נמצא, בשאלות של חיים ומוות הנוגעות לקיומנו.