בודדות במערכה: נשים במרפאת פריון

היא נתונה בקונפליקט. החברה ורבניה אינם רואים בעין יפה הולדה מחוץ לנישואין, גם אם מדובר בתהליך שאין בו שום עבירה. ד"ר חנה קטן

ד"ר חנה קטן , ד' בכסלו תשע"ז

יש עוד תקווה
יש עוד תקווה
צילום: שאטרסטוק

הן חיות בתוכנו. הן עצמאיות, מרשימות, מוערכות, חכמות, מצליחניות. אבל הן מוצאות את עצמן בודדות במערכה. נכון, הן לא נתנו לציפייה לעמוד כמכשול בפני צמיחתן האישית, המקצועית, הרוחנית והחברתית. אבל מאחורי הקלעים העצבות עוטפת את לבן, והטביעה בתהום של קריירה תובענית מאיימת לשבש את תכניותיהן להקמת הקן הפרטי שלהן.

בתחתית קופסת החלומות הכמוסה נמצא אצל כל אישה החלום היקר מכול - רצונה ליישב את העולם. היא כמהה לילד משלה. זהו צורך קיומי, בסיסי, שעליו לא תוכל לוותר לעולם. וזו גם זכותה - היא רוצה "חוטרא לידא ומרא לקבורה" (ילד שישמש כמשענת ליד לעת זקנה וכמעדר לקבורה), מישהו קרוב ואהוב שידאג לה בזקנותה ויתאבל עליה אחרי פטירתה.

אבל היא נתונה בקונפליקט. החברה ורבניה אינם רואים בעין יפה הולדת ילדים מחוץ לנישואין, גם אם מדובר בתהליך שאין בו למעשה שום עבירה. והאמת שגם היא תוהה אם זה הוגן להביא לעולם ילד שאין לו זהות אבהית, כאשר התהליך והיוחסין אינם בהכשר הבד"ץ. אבל היא כל כך חוששת לאבד את החלום.

ואמנם קיימת דרך ביניים, לא לוותר על הנסיך אבל גם לא ללדת מחוץ לנישואין - הקפאת ביציות. כספת שבה יישמרו הביציות היקרות במצב תקין עוד כמה שנים, גם כשאחיותיהן שנשארו בתוך הגוף כבר לא יהיו ראויות להיריון. מעין תכנית חיסכון. היא מחייגת למרפאת הפריון.

אז יש עוד תקווה.

ושוב נפילה

זה קורה להן שוב ושוב, ואין כרגע פתרון רפואי באופק. שוב תחילת היריון, שוב מתחילה הציפייה, ומהר מאוד מגיעה ההתרסקות. כמה זמן תוכל עוד לשאת את הכאב בלבה?

מדובר באישה שמפילה פעם אחר פעם, כאשר לאחר בירור מתיש הרופא חמור הסבר מניד את ראשו כה וכה ומכריע כי הרקע לכך הוא בעיות גנטיות מסוימות אצל העובר, שגורמות להפסקת ההיריון עוד בשלביו הראשונים.

והנה, חלה התפתחות טכנולוגית-רפואית מעניינת שתעמוד אולי לצדה: תינוק ראשון בעולם נולד בהפריה חוץ-גופית לאחר שעבר לפני החזרתו לרחם הליך של סריקה מלאה של הגנום העוברי, זאת על מנת לאפשר למומחי המעבדה לברור בין הביציות המופרות את זו שקטן הסיכוי שתקרה לה הפלה על רקע עוברי. בודקים את המטען הגנטי של העוברון לפני ההשרשה, ורק עובר שמתברר שהוא תקין לחלוטין מבחינה גנטית מוחזר לרחם. וכך היה. ההיריון היקר הזה התפתח באופן תקין וטבעי, והתינוק הראשון שנולד בעקבות הפרוצדורה הגיח לאוויר העולם.

אז יש עוד תקווה.

בת נ' כבת כ'

תרצה היא אישה לגמרי לא צעירה. בעלה החדש, הרשל, מתקרב לגיל הפנסיה. אך מה משנה הגיל הכרונולוגי - העיקר ההרגשה הפנימית, לא?

אמנם הברכיים זועקות ושאר הפרקים אומרים גם הם שירה, אבל היא מרגישה צעירה כמעט כביום היוולדה. בת נ' כבת כ'. והיא חיכתה לזוגיות הזאת שנים רבות ויקרות.

כעת, כאשר כבר אין לה אורח כנשים ונראה שהרכבת עברה ופסחה עליה, היא לא מתכוונת להחמיץ הזדמנות מסוג אחר. היא מחייגת למרפאת הפריון.

סיכוי לשינוי

הן חיות בתוכנו, אך הן שונות. הן עצמאיות, מצליחניות, אימהות לתפארת, אבל מאחורי הקלעים הן מנהלות חיים של בדידות נוראה, חיים שאינם בהם דמות גברית שתקדש על היין או תבנה סוכה, תתקע בשופר, תסעד עמה את סעודת הפורים או תנהל את סדר הפסח.

הן מודרות מחלק גדול מחברתן הטבעית, לא במודע חס ושלום. אך התחושה קיימת, והמציאות זועקת. הן רוצות מאוד לפתוח דף חדש, אך הן מרגישות שהן נושאות עליהן אות קין. הרי יש כאלו שיחשבו על נשים גרושות - מי יודע אם כל זה איננו באשמתן, אם מה שקרה לא קרה באחריותן המלאה?

השנים עוברות להן, ומגיע גיל השידוכים של הילדים. ושוב - אות הקין עומד לעתים כתריס בפני הקשר המוצע, בלי שום הצדקה. ואז מגיעה הישועה, ועין אחת לא נשארת יבשה בזמן החופה. וארשתיך לי לעולם.

ומה הלאה? אף שהיא כבר לא צעירה, וחדלו המערכות מלפעול, שניהם רוצים לצאת יחד לדרך וליצור חיים חדשים בצוותא. הרי אין דבק חזק מזה. הם מרימים טלפון למרפאת הפריון.

בדמייך חיי

היא אישה מרשימה בהחלט. היא הקימה משפחה לתפארת. הוא היה הבכור שבחבורה. עלם חמד יפה עיניים. והנה, גבוה הוא מכל העם, מדי חאקי לגופו התמיר, התיק הכבד על כתפו, מנפנף הוא לה לשלום וברכת הדרך בפיה - יהי רצון שתוליכינו לשלום, ותגיענו לחיים ולשמחה ולשלום, ותחזירנו לשלום... אך המדים בצבע זית התערבבו באחת באדום האדום הזה כשהוא נפל על משמרתו. דמעותיה על לחייה, והיא מחליטה: בשורת חיים חדשים תוכל אולי לעמעם את הכאב. היא מחייגת למרפאת הפריון.

לאחרונה נולד התינוק הראשון בעולם בעזרת שיטה חדישה, שבה עוררו לתחייה את שארית הזקיקים שנותרו אצל נשים בגיל המעבר. הנשים עברו הוצאה ניתוחית של השחלות. אחרי בקרה וניקוי מדוקדקים, השחלות נושאות הביציות נחתכו למקטעים שעברו תהליך כימי מסוים שאמור לעורר את הביציות הזקנות ולרענן אותן. לאחר הטיפול הוחזרו מקטעי השחלה לאגן, הזקיקים החלו להתפתח, ולאחר גירוי הורמונלי מתאים נוצר היריון שהסתיים לראשונה בלידה.

אמנם מדובר בטיפול מורכב שנמצא עדיין ממש בחיתוליו, אך יש בכך בשורה אמיתית למי שרוצה ללדת בגיל מבוגר ילדים משלה, בלי תרומת ביצית. וגם אם תזדקק לתרומת ביצית, הרי שכבר משלב עוברי של שמונה תאים (שלושה ימים לאחר ההפריה), העובר שוכן ברחמה, ניזון ממנה, והיא משפיעה עליו שפע ברכות. היא תזכה לחוות לידה והנקה, ותלווה את בנה מבטן ומלידה לאורך ימים ושנים, ובכך גם תזכה את בעלה בקיום מצוות פרו ורבו.

זה נכון לנישואים בגיל מבוגר ולזיווג שני, וזה נכון גם לאם השכולה, שתרצה בלידת תינוק כעין תחליף לילד שעזב אותה לאנחות.

אז יש עוד תקווה.

פורסם ב''פנימה''

לרכישת מנוי