רציתי לחתוך כבר אחרי הטלפון הראשון. בעצם, כבר אחרי עשר שניות.
הוא היה מהציניים הכבדים, המגעילים, אלה שאפילו בחלומות שלי אני לא מדברת איתם, אבל ניסיתי לתת צ'אנס.
"האמת, הופתעתי שהסכמת להיפגש איתי. כלילת המעלות שכמותך מסכימה לפגוש סתם בחור מהשכונה?". לא ידעתי איך אמורים להגיב לזה, או שבעצם פשוט הייתי ממש בשוק. ואז...
"נו טוב, אני מקווה שאת יותר חזקה בלהקשיב מאשר בלדבר".
"רוצה שניפגש?" ניסיתי.
"לא, סתם התקשרתי. אבל היי, זה רעיון ממש גאוני! למה אני לא חשבתי על זה? בואי ניפגש מחר! אלא אם יש לך תכניות אחרות. הא, כלילת?"
"איילת".
"קוראים לי איציק, אבל אין לי בעיה שתקראי לי ככה אם זה עושה לך טוב".
שנים של עבודה על מידת הסבלנות בתוספת של הלם טוטאלי תרמו את שלהן, והצלחתי לא לטרוק לו את הטלפון בפרצוף. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, היה לי ברור שלא יכול לצאת מזה משהו טוב, אבל הבטחתי לדודה שלי שאנסה אז... בלי להאמין שאני עושה את זה, אזרתי את כל העין הטובה שלי ויצאתי להיפגש עם הבחור הכי לא קשור אליי בעולם - ציניקן שחושב את עצמו.
***
ערב פסח, ב"ה השנה אנחנו זוכים לחגוג את החג היקר הזה בבית שלנו. אין ספק שזה דרש ממני להשקיע הרבה יותר בניקיון של הבית, בהכשרה של המטבח, בבישולים. אבל החלטנו שזה שווה לנו. הגיע הזמן לנהל את הסדר כמו שאנחנו רוצים, בקצב שלנו.
טוב שנזכרתי בזה שאסור לכבס בחול המועד. הררים של כביסה חיכו לי בסל (ועל הרצפה בחדר הכביסה, ועל הרצפה בחדרים, ועל הרצפה במסדרון... למה כל כך קשה להם לשים אותה במקום?!) ואני, ב"ה, עדיין רגועה. הבית נקי, פחות או יותר, והכביסה? זה רק אומר שלא אספיק לנוח לפני הסדר. לא ממש נורא.
תוך כמה דקות הכנסתי את הכביסה הלבנה, קצת מרכך וקדימה. חזרתי לעבודה במטבח. התחלתי להכין את קערת הסדר ושקעתי בהרהורים, ופתאום הרגשתי שהחצאית שלי ממש רטובה.
מיהרתי לסגור את הברז בכיור, אבל אז שמתי לב שהוא סגור. הסתכלתי למטה, וחרדה עמוקה הציפה אותי. על הרצפה הייתה שלולית מים שהגיעה לי כמעט עד הקרסול! הסתכלתי בזעזוע על השלולית ואז הבנתי שזו לא הייתה שלולית. זה היה נהר. נהר שנמשך מהמטבח היישר לכיוון חדר הכביסה ולא פסח על שום רהיט, משחק או בגד שעמד בדרכו.
התחלתי לפלס את דרכי והרגשתי שאני עומדת להתעלף. הבית שהברקתי וצחצחתי כבר שבועות היה מלא במים, הכול היה רטוב ומלוכלך וראיתי בזווית העין גם שאריות של סבון. ואז שמעתי את הצפצוף של האוטו. הילדים חזרו.
מבוהלת מהמחשבה התקדמתי לכיוון הדלת, ראיתי לרגע את עיניו ההמומות של איציק, ואז, משום מה, הן התעגלו בחיוך רחב.
"ואוו! רעיון מעולה להדגים לילדים את קריעת ים סוף! הם לא ישכחו את זה בחיים! אל תדאגי, אני כבר אעזור לך לסיים את ההכנות. אולי כדאי שבינתיים אני אבקש מרבקה שתיקח את הקטנים לגן עד שנהיה מוכנים?". הוא טרק את הדלת לא לפני שלחש לי "זה בסדר מתוקה, את יכולה לנוח קצת, אני אדאג למופע הזה, עבדת מספיק קשה..."
אחרי חמש דקות איציק חזר כשהוא שר בקול גדול: "מקולות מים רבים אדירים משברי ים...", ו"ואילו פינו מלא שירה כים...". אני הוצבתי בתנוחת שכיבה על הספה (זכר לפרעה שנשאר שרוע עמוק בים ולא טבע) עם טילון שווה (זכר להטלה שהטיל הקב"ה את המצרים לים) ומלאת התפעמות מאיציק שעושה הכול לבדו ועוד מוצא דרכים יצירתיות לנחם אותי ("את יודעת מה זה אומר שזה קורה עכשיו?! הקב"ה מאותת לנו שאנחנו צריכים להיות מוצפים ברגשות תודה על כל החסדים שהוא עושה איתנו. ושאנחנו צריכים להשליך את הגשמיות למים ואז - נצא ברכוש גדול!").
אין ספק שההומור הציני של איציק הציל לנו את הפסח הזה.
***
כל אחת מאיתנו חולמת על בעל מקסים, השאלה היא מה זה בדיוק מקסים. האם אנחנו מחפשות אדם מושלם? "ברור שלא.. אין אף אחד מושלם בעולם, גם אני לא מושלמת..." אז מה זו השלמות הזאת שאנחנו מחפשים? "אני לא יודעת להגיד על אחרות, אבל אני ממש לא מחפשת מישהו מושלם.. אני רק רוצה שיהיו לו את הדברים ההכרחיים".
מה למשל? "למשל רגישות. אי אפשר מישהו שלא יהיה רגיש, נכון? איך גבר יוכל להבין אותי ואת הצרכים שלי אם הוא לא יהיה רגיש?! ומצד שני, גם אי אפשר שהוא יהיה רכרוכי. הוא חייב להיות גברי ומוביל, המוביל של הבית. אי אפשר להסתדר עם מישהו שאין לו דעה והוא נשרך אחרייך".
אה... וזהו? "את תגידי לי! נראה לך שאפשר בלי מישהו אחראי?! מישהו שיזכור איפה הוא שם את המפתחות של האוטו ולא יברח בכל פעם שיהיה קצת קשה. ומחובר לה'. נראה לך שאני מסוגלת להתחתן עם מישהו שלא מחובר לה'. ועמוק? את חושבת שאפשר לחיות עם מישהו רדוד? ו..."
אף אחת לא מחפשת מישהו "מושלם באמת", אבל חשוב לנו שהוא יהיה מושלם בשבילנו. שיתאים לנו בדיוק ויענה על כל הצרכים שלנו. אחרת... פשוט אי אפשר להתחתן עם מישהו שהוא לא כזה! אי אפשר!
וחסרונות? "נו טוב, אם חייבים. אבל קטנים ולא משמעותיים. או לפחות כאלה שלא יפריעו לי ושאני אוכל להתמודד איתם".
רשימת החסרונות הקטנים הללו משתנה מאישה לאישה. יהיו שידברו על מראה, אחרות על עדה, גיל ואפילו תכונות מסוימות. אבל העיקר - שזה לא יהיה משהו שמפריע לי באמת, כי "איך אני אסתדר עם מישהו ש... (השלימי את החסר)".
וזה באמת צודק. באמת חייבים שהוא יהיה כזה וגם כזה וגם כזה. זהו קול אמיתי, אך לצערנו הקול הזה סוגר אותנו ולא מאפשר לנו למצוא.
למה?
כי תמיד תכונה אחת באה קצת על חשבון השנייה. גבר מאוד רגיש לעתים קרובות ייראה פחות גברי בעינינו, וגבר מאוד אחראי ישקול כל דבר ויהיה פחות ספונטני וזורם. כולנו מבינות זאת בשכל, אבל ברגש... הדברים שונים. כל חיסרון מאיים עלינו ומרתיע אותנו ואנחנו, בעצם, בלי לשים לב, מחפשות... שלמות.
אז מה עושים?
כדי לעבוד על עצמנו ולהתקדם כדאי מאוד לכל אחת ליצור את רשימת החסרונות הקטנים שלה. לברר מה הם הדברים שפחות מפריעים לה (מראה, תכונה, מעמד וכו'), ואילו דברים כלל אינם מהווים בעיה בעיניה (למרות שבעיני הדודה, האחות או החברה דווקא אי אפשר להתפשר עליהם). רשימה כתובה כזאת תעזור לנו ליישם באופן מעשי יותר את מה שאנחנו מבינות בשכל הקר - שאף אחד בעולם הזה לא מושלם, גם לא בעלי לעתיד. ואני מוכנה לקבל את זה.
השלב הבא יהיה לנסות להרחיב את הרשימה. לא כי "אני מבוגרת וצריכה להתפשר", לא כי "כל הטובים כבר תפוסים", אלא משום שאני מסוגלת להכיל מורכבות. אני מסוגלת להתמודד עם קושי, אני מסוגלת לעבוד על עצמי ולהכיל גם דברים שחשבתי שבחיים לא אצליח. משום שהיום אני מסוגלת להתמודד עם דברים שפעם באמת לא יכולתי להתמודד איתם. משום שכשאנחנו מרשים לעצמנו לאהוב מישהו אנחנו מצליחים לגשר על פערים, מצליחים למזער את החסרונות המאיימים, מצליחים לשמוח בו כמו שהוא. אבל תמיד, תמיד, תמיד אפשר לדבר זה עם זה! לדון בקשיים, לחפש פתרונות ולצמוח יחד בשותפות והבנה.
שלא תהיה טעות, אנחנו ממש לא מעודדים להתחתן עם כל אחד. ברור שחשוב ביותר והכרחי לחשוב מה טוב לי, מה מתאים לי, מה משמח אותי, עם מה אני יכולה להתמודד. אבל כדאי להכניס במחשבה הזאת גם המון אמונה בעצמי. אמונה בכך שאצליח להכיל מישהו שונה ממני, שאצליח לעבוד על עצמי ולהתמודד עם דברים שבעבר לא יכולתי לקבל. אמונה בכך שאני "מסוגלת להסתדר עם מישהו ש..." ואני לא מפחדת מכך שהוא לא בדיוק כמו שרציתי או חלמתי.
תני לעצמך את האפשרות להיפגש גם עם הלא מושלם, עם החסר שמחכה להשתלם יחד. והעיקר, שתסמכי על ה' שיוליך אותך בדרך הנכונה ו... שתהיי באמת שמחה.
פורסם ב''פנימה''