לידה. כמה יסופר, כמה ידובר. בכל יום ויום את לומדת דברים חדשים על גופך ועל נפשך, לומדת לשחרר ולהוריד שליטה, לומדת לכבד את הזמן ואת התהליך. לידה איננה תהליך של כוחי ועוצם ידי. אנחנו יכולות לדמיין, לפנטז, לעוף על עצמנו ולזכור, שלא הכול תלוי בנו.
לזרום עם מה שבא
כשאני מכינה זוגות ללידה, אנו מתכוננים לכל סיטואציה אפשרית. ידע הוא כוח, וחשוב שבני הזוג יידעו את היתרונות ואת החסרונות של כל החלטה, וברגע האמת יקבלו את ההחלטה הטובה ביותר עבורם.
באחד המקרים ליוויתי זוג והאישה מאוד רצתה ללדת עם אפידורל. היא חשבה שאין לה ״ כוח סבל״ כלשונה, ורצתה להיות כבר אחרי הלידה עם כמה שפחות כאבים בדרך. בכל זאת התכוננו לכל תרחיש אפשרי. בפועל, בלידה עצמה המים ירדו והיא חיכתה לצירים, שאכן הגיעו והתחזקו. הצירים היו צפופים, יפים וחזקים. ביקשנו בדיקה ו... הפתעה, פתיחה מלאה! לידה ראשונה והאישה צריכה לעשות את הסוויץ׳, לשחרר ולהבין שאין אפשרות לאפידורל, שהיא והגוף שלה יודעים ללדת לידה טבעית. לקח כמה דקות טובות ובסוף התבצעה לידה ברוכה, טבעית, ונולד תינוק מתוק ובריא.
לחילופין, ליוויתי זוג, והאישה רצתה ללדת בלידה טבעית, "לסחוב כמה שיותר בבית". בלידה עצמה שהייתה ארוכה, היולדת כבר הייתה כאובה וגז הצחוק לא עזר. היא הייתה זקוקה למנוחה, ואפידורל איננה מילה גסה. הסברתי לה שזה בסדר גמור ללדת עם אפידורל, ובסדר גמור ללדת בלי. כל מקרה לגופו, כל לידה ומה שהאם והעובר זקוקים לו באותו הזמן.
אין כללים בלידה. זהו תהליך מאוד אינדיבידואלי ושונה מאישה לאישה. העובדה שחברה, אימא או אחות ממליצות לך ללדת עם או בלי אפידורל, אין פירושו שזה מה שמתאים לך.
הכול פתוח
ועוד סיפור קטן שימחיש כמה הכול פתוח בלידה, ואין כללים.
לאישה שזו לא הלידה הראשונה עבורה, התחילו צירים. הצוות הרפואי בדק את האישה ונמצא שהעובר במצג רוחבי, כלומר הלידה תהיה בניתוח קיסרי. הצוות היה טוב ותומך ורופא בכיר שהגיע ערך היפוך במקום.
לקחנו בחשבון גם אפשרות שההיפוך לא יצליח והלידה תסתיים בניתוח קיסרי. אך ההיפוך הצליח והתחילו בזירוז, כי הראש היה מבוסס באגן.
האישה גם קיבלה אפידורל כשהתקדמה בתהליך, כי עם פיטוצין (זירוז) ואי יכולת לקום ולהסתובב היה לה קשה מאוד.
היא הגיעה לפתיחה מלאה, הראש עדיין היה גבוה בספינות, והיה ריבוי מים. שוב נכנס צוות של רופאים בכירים והם עשו חור פצפון לפקיעת מים, כדי שחלילה חבל הטבור לא יצנח לפני הראש. במצב של ירידת מים בשטף (בכמות מים כזאת), המים יוצאים והראש עדיין גבוה והאישה מרגישה צורך עז להקיא. בגלל רפלקס ההקאה, היא גם לוחצת וכל המים יוצאים בשטף ומשפריצים על כולנו. החשש הגדול שלנו התממש, חבל הטבור צנח לפני הראש. הרופאה השאירה את היד שלה בפנים כדי להחזיק את הראש ורצו מהר להכין את חדר הניתוח. במצבים כאלו היולדת חושבת רק על התינוק. בגלל הרפלקס הבלתי ניתן לשליטה ללחוץ, התינוק כבר היה ממש בפתח. חששנו לשלום העובר. אך סוף טוב, הכול טוב - התינוק החליק החוצה עם עוד הרבה מים, חי נושם ובריא. הוא בכה והניחו אותו על האם. כולנו היינו המומים ובכינו מהתרגשות. "מה רבו מעשיך ה'". על תסריט כזה אף אחד לא חלם. נס גדול היה כאן.
יש גם סיפורי לידה בניסיון ל-VBAC לידה נרתיקית רגילה לאחר ניתוח קיסרי, כשהזוג עושה את המיטב כדי להגיע ללידה טבעית אך הלידה מסתיימת בניתוח חוזר. כדאי לזכור שגם לתינוק יש את הדרך שלו להיוולד. הזוג צריך לדעת שהוא מנסה ועושה את המרב, והאחד שלמעלה קובע ויודע את תהליך המסע שהזוג צריך לעבור יחד.
מישהו איתי
לי חשוב שלאישה תהיה חוויה חיובית והיא תרגיש מוגנת לכל אורך הדרך. שתדע שהיא לא נשארת לבד. שתמיד יש מישהו לצידה שמרגיע, תומך בה ומכיל אותה. בטוב וברע, בכל החלטה.
זו הלידה שלכם. הצוות שסביבכם עוזר ומסייע, אך חשוב להגיע עם ראש פתוח וגמישות מחשבתית, כדי שבסופו של דבר תיווצר חוויה חיובית, ואימא ותינוק בריאים. תמיד אפשר לנסות דברים אחרים בלידה הבאה.
אני מאחלת לכולכן, לידות מעצימות, חיוביות, בידיים מלאות. ולזכור שהכול מדויק מלמעלה!
פורסם ב''פנימה''