שש שנים חלפו מאז הפעם האחרונה שקיבלתי את התשובה "לא".
"לא" כזה רשמי, מוסדי, שמשמעותו: לא נמצאת מתאימה. מדובר היה בקורס ששמעתי עליו ניסים ונפלאות. אחותי וגיסתי וגיסי ועוד גיס, כולם שיבחו והיללו ופיארו, "כדאי לך, זה פשוט משנה חיים". זה בטח בשבילי, חשבתי, זה בול בשבילי.
אין סיכוי שאני לא אלמד את זה. בכלל לא העליתי בדעתי שלא אתקבל. מילאתי טפסים בזריזות ובשמחה רבה וחיכיתי לפתיחת הקורס. עבר שבוע ועוד שבוע, הקורס ייפתח בקרוב ולא קיבלתי עדיין שום הודעה.
אף אחד לא יצר איתי קשר. התקשרתי אליהם למשרד, ולהפתעתי המאוד לא נעימה קיבלתי את התשובה "לא". "מה זאת אומרת לא"? הייתי בשוק לרגע. "לא התקבלת". "מה"? הייתי מזועזעת. ריבונו של עולם, אתה יודע שזה כל כך מתאים לי. זה בול עליי. זה בדיוק מה שאני צריכה ללמוד. זה בדיוק מה שאני צריכה לעשות. "אפשר לדבר עם מישהו?" ניסיתי להיות אסרטיבית. "לא". עוד פעם לא. מה קורה כאן? "יש משהו שאני יכולה לעשות?" "לא". עכשיו כבר לא הופתעתי. מאוכזבת והמומה ניתקתי. לא לא לא. איזה פספוס. איזו החמצה. הזדמנות חיי. ארבעה ימים הלכתי עם ה"לא" הזה. זמן ארוך בשבילי.
שפופה ונמוכת רוח, עד שהשלמתי עם המציאות. "את לא צריכה את זה", אחותי החמודה ניסתה לעודד אותי. "יותר מדיי טוב לך. הם מחפשים אנשים אחרים". "זה בגלל שכתבת שאת רוצה לקבל מזה כלים כמאמנת", הסבירה לי אחרת, "הם רוצים רק את מי שיתמסר לגמרי לתהליך". כך או כך, לא זכיתי להיות חלק מאותו קורס משנה חיים, ושנים לאחר מכן הייתי נושאת עיניים בקנאה לכל אלו מסביבי שזכו.
ורבותיי, אני לא תינוקת, ולא בת עשרה כידוע. איזה מתח. איזה לחץ זה לנער או לנערה שמנסים להתקבל למוסד הנבחר. כמה קשה לקבל את התשובה לא, ועוד לא. מה כבר נשאר ממני? עפר ואפר. עכשיו אני יודעת, ממבט על, כמה נכון היה ה"לא" הזה. כמה מדויק. הייתי יכולה להיות היום במקום אחר לגמרי, וכמה אני שמחה במקומי. איזה מזל שהקדוש ברוך הוא הוא שמנהל את העולם ולא אני. כמה אמונה צריך באותם רגעים בשביל לעבור את ה"לא" הזה, את הדחייה הזאת, ולא להסיק ממנה מסקנות קיומיות ושקריות: "אני אפס", "כישלון", "אף אחד לא רוצה אותי".
כמה תמיכה צריך בשביל להצליח לעשות את ההפרדה האמתית. זה שלא קיבלו אותי לאולפנה הזאת, זה שעוד בחור חתך איתי, זה ששוב נכשלתי בפסיכומטרי, זה לא אומר עליי כלום. כלום. לא שאני כישלון וגם לא שאני מוצלחת מדיי. זה פשוט חלק מתכנית אלוקית. המסלול שלי הוא אחר. יש מקום מיוחד בשבילי, יש תפקיד מיוחד בשבילי, בן זוג שעוד מחכה לי, והוא עוד יימצא.
פורסם בפנימה