כמה נושאים ותתי-נושאים צצים סביב בחירת מקום הלימוד של הילדים שלנו. כמה רגשות, אידיאלים, השקפות עולם ועוד מעורבים בסיפור.
אז מה באמת יש שם? בואו נבדוק קודם כל את ה"צד" שלנו, ההורים, עוד לפני שננסה לגשת אל הילדים. מה מוביל אותנו בבחירה? האם מנחה אותנו המסורת המשפחתית, בנוסח "כאן למדתי וכאן ילמדו ילדיי"? אולי יש בנו דווקא אנטי מסורת משפחתית, של "כאן למדתי ולכן כאן בשום פנים ואופן לא ילמדו ילדיי"? האם יש כאן שיקולים של יוקרה – איך יסתכלו על המשפחה שלנו? מה זה אומר עלינו?
רק אחרי שנהיה מודעים למה מוביל את השיקולים שלנו, נוכל להתחיל "לנקות" וליצור התבוננות יותר פנימית ועמוקה. לאחר מכן אפשר להתבונן ולבדוק מה באמת מתאים לילד.
השלב הבא יהיה לחבר את זה אליו. תחילה יש להקשיב בהחלט למה שיש לו לומר, גם אם לא מסכימים איתו. עצם ההקשבה וההתעניינות בדעתו חשובות, בלי להיות מאוימים ולהריץ סרטים בראש בסגנון "הנה הוא כבר כמו..." או "הנה הכישלון שלי..." או "תמיד ידעתי שבסוף הוא יהיה..." חשוב להפנים שבהקשבה ובהתעניינות הפשוטות, כמות שהן, יש המון כוח. אם אפשר להכניס גם אמון – מה טוב. להגיד לעצמנו: הוא ילד נפלא ולכן הוא יודע על מה הוא מדבר (זה לא אומר שהוא צודק, אבל זה כן אומר שאפשר לשקול את הדברים ולהאזין).
גם לנו ההורים יש הפתעות. אני זוכרת שאחד הבנים שלי, בחור ישיבה, העלה שיקול משמעותי: חשוב לו מאוד המיקום הרגוע והנעים. למדתי מזה מה מתאים עבורו, ואגב, עד היום הוא אוהב סביבה שקטה ונעימה ולא מחפש את המולת העיר. הבנתי אז, בזמנו, כמה חשוב למצוא מקום נכון עבורו.
המתח מתחיל כשהילד רוצה מקום שממש לא מתאים לנו, אבל בואו נזכור: זה לא מתחיל במקום הלימוד, זה רק משקף היכן הילד כבר נמצא. במקרה כזה עוד יותר חשובות ההקשבה וההתעניינות שהזכרנו, ואם יש צורך – כדאי לקבל הדרכה איך להתמודד עם המרדנות שלו בנושא זה.
לא אחת אני רואה הורים ש"דוחפים" את ילדיהם למקומות שלא מתאימים להם לכתחילה. בדרך כלל אין לילד הצלחה גדולה שם, ואז תחושת הכישלון שלו לא תתרום להצלחתו הלאה. כמובן, הנוסחה שמובילה את הנושא הזה כולו היא "חנוך לנער (ולנערה) על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". מדהים לראות עד כמה המקורות שלנו עדכניים ועכשוויים.
פורסם בפנימה