ימי הפורים בפרט, וחודש אדר בכלל, מלאים מדמותה של אסתר המלכה. זו הקוראת לנו להתכנס ולעמוד על נפשנו. זו המחרפת נפשה למען עמה. אסתר הנסתרת ואסתר הגלויה. מי את, אסתר?
בסיפורי העמים מוצאים את המוטיב של הנערה הענייה, הסובלת והיפה, שלפתע פתאום מגיעה לחצר המלך, הנסיך מתאהב בה, והיא יוצאת מאשפתות להיות מלכה. בקיצור, סיפור סינדרלה. חלומה של כל נערה.
לכאורה זהו סיפורה של אסתר. נערה יהודייה לא ידועה, שנושאת חן בעיני המלך, והמלך נושא אותה לאישה תחת ושתי המיוחסת! מדוע המגילה לא נגמרת בשלב זה בתרועת חצוצרות? הרי הגענו ליעד הנכסף - מלכות!
בעל כורכה
אלא שמסיפור זה אנחנו רואים את הפער הגדול בין עמנו לשאר העמים. כאשר אסתר נלקחת לחצר המלכות, לא ברצונה, אנחנו אבלים. מרדכי דואג לבקר אותה יום אחר יום במשך שנים כדי לחזק אותה. היא לא מעוניינת להתקשט לפני המלך בבואה אליו.
כשהיא שומעת את הגזירה על עם ישראל ואת בקשת מרדכי להיכנס אל המלך, היא רואה בזה אובדן. לא רק הסכנה האישית על חייה, אלא איבוד העמדה של היותה שם בעל כורחה. היא נאלצת להיכנס בפעם הראשונה מרצון אל המלך. אולם דווקא אז נגלית לה סיבת גלותה בבית המלכות - להציל את עמה!
הפוך מסיפור סינדרלה - היופי, הפאר, ההדר, הכבוד - כל אלה זרים לאסתר. היא מתאבלת על היותה חלק מכל זה, וזועקת אל ה', א‑לי א‑לי למה עזבתני!
חצר הגלות
כאשר מתברר לה שה' לא עזב אותה, אלא ייעד אותה לעת הזאת להגיע למלכות, היא לובשת מלכות ופוסעת ברוב הדרה לתוך חצר המלך. היא מנהלת אותו ואת הסובבים אותו בחוכמה ובעורמה. היא מגלה את כוחותיה, שהיו נסתרים, כמלכה. היא זוכה לקחת חלק בבניין בית המקדש, ושומרת על הקשר האמיץ עם בני עמה.
חצר המלכות הנוכרית היא לא משאת נפש. רחוק מכך, היא גלות. היופי האמיתי, הכבוד האמיתי, לא מצויים בה. אין מה לחפש שם. אלא אם כן יש ייעוד, יש מטרה. אפשר לתקן את העולם בחצר המלכות הזאת.
אסתר מייצגת אותנו, את עם ישראל, וכן אותנו, את נשות עם ישראל. גם אם נראה לנו שיש המון פאר והדר בחיצוניות, והמון כבוד במשרות מאוד בכירות, השאלה האמיתית היא שאלת הייעוד. האם יש לנו שם ייעוד? מהו? האם אנחנו מגשימות אותו?
אסתר, הנסתרת לעמים ולמלך וגלויה לעמה, מלמדת אותנו מתי חצר בית המלך היא גלות, ומתי היא המרחב שבו אפשר לפעול כדי להביא ישועה. היא הדמות שמלווה אותנו לדורות, בצניעותה, במסירותה המוחלטת לעמה, וביכולת שלה ללבוש מלכות - כשצריך.
פורסם ב"פנימה"