לפני יותר משנה פרסם האלוף במילואים דורון אלמוג קטע על בנו הפגוע, ערן ז"ל. "ערן מעולם לא קרא לי אבא בכל עשרים ושלוש שנות חייו, ובכל זאת הוא שפקח את עיניי לראות ולהבין את עולמנו", כתב דורון. "למרות שמעולם לא דיבר, הוא היה הפרופסור הגדול של חיי. המסע המייסר שאליו לקח אותנו, היה מסע שהתחיל בעלטה גדולה והמשכו בהארה והתפכחות על מקומם של החלשים ביותר ועל תפקידם ומחויבותם של החזקים והבריאים כלפיהם".
מרגש מאוד לקרוא על ערן (כדאי לחפש את הקטע המלא, שנקרא "פוקח עיוורים"), אבל קשה מאוד ליישם את התובנות האלה כשמדובר, ברוך השם, בילד נורמטיבי. כמה שיקולים אנחנו מפעילים רק כדי, למשל, למצוא לו מקום לימודים. ואם מאתגר לנו עם ילד רגיל, אז עם ילד שיש לו אי אלו קשיים או ליקויים - קשה שבעתיים.
טבעי שקשה
זה הגיוני וטבעי שיהיה לנו קושי. זה הגיוני שרצינו ילד מושלם, ופתאום נופל עלינו ילד עם תיק.
לאחרונה הייתה אצלי לייעוץ אימא לילד דיסלקטי. היא משקיעה בו המון, אבל הדבר שהכי קשה לה זה לקבל אותו ממש כמתנה. כן, זו המתנה שקיבלת, ניסיתי להסביר לה. "ואין פתק החלפה?" היא שאלה.
ובכן, אין פתק החלפה. יש להפיק את הנכון והטוב ביותר, והפלא הוא שבתוך החיסרון יש כל כך הרבה מתנות.
ירידה לצורך עלייה
הקושי האמיתי הוא בבחירה החופשית שלנו – בחירה בין קבלה ובין ייאוש והרמת ידיים.
אנחנו זכינו בבת מדהימה, לקוית שמיעה. אני זוכרת שכאשר שפניתי למועצה בבקשה להוריד אותה בחזרה לגן טרום חובה אחרי שכבר החלה את השנה בגן חובה, מפני שכך נראה לי נכון בשבילה, הם אמרו לי שמעולם לא נתקלו באימא שמתחננת להוריד את ילדה כיתה. הם רק שומעים כל היום בקשות הפוכות. ואכן, זו הייתה ירידה לצורך עלייה, חד משמעית.
טובת הילד בלבד
לכן, שוב ושוב נחזור על כך שבהחלטה על מקום לימוד עיקר העבודה תהיה עבודת הניקיון מאינטרסים אישיים. ניקיון משאלות כמו מה יגידו, איך יקטלגו או ימתגו אותי וכו'.
לצערנו ישנם שיקולים זרים שכמעט תמיד יתלבשו בבגדי צדקנות. קולות פנימיים שאומרים לנו משפטים כמו: "מה יהיה עם הילד", "אני רק חושבת עליו ורוצה שיהיה לו טוב".
זה לא פשוט ולפעמים יש צורך בעזרה חיצונית כדי לקלף ממש את הקליפות ולהגיע למקום אמיתי ופנימי. אבל רק משם נצליח בעזרת השם לחקור ולדייק ולגלות איזו מסגרת תתמוך בילד ותפיק ממנו את המרב. רק משם נוכל להקשיב ולשתף פעולה עם אנשי מקצוע, וניפתח למה שיכול להוסיף ולשכלל את יכולותיו של הילד.
כמובן שכדאי לא להדחיק אלא להתבונן במציאות נכוחה ולטפל בילד כמה שיותר מוקדם. כך הוא יוכל להדביק ולהשלים פערים ולהיות הכי טוב. לא הכי טוב בעולם, אלא הכי טוב שהוא יכול להיות.
פורסם בפנימה