אני חייבת לשאול אתכן אם ביררתן את סוגית הבגדים לעתיד לבוא שמטרידה אותי רבות. גם לכן קשה לדמיין אותנו מגיעות אל בית המקדש עם כבש ביד אחד וסמארטפון ביד השנייה?
האם ניאלץ ללבוש גלביות וללכת עם הכאפיות המזוהות כל כך עם תקופת המקדש? והבעלים? חייבים בטורבן סטייל גדולי איראן, או שתתאפשר כניסה עם כיפה בסגנון חופשי?
לסדר את הראש
יצאתי עם הבת שלי למסיבת סידור בשילה העתיקה.
בתור בעלת תשובה שנכנסה היישר לתוכו של הלוע החרדי הארד-קור ועשתה הסבה מקצועית למגזר החרד"לי, הופתעתי. כשאמרו מסיבת סידור דמיינתי שעתיים על כיסא פלסטיק קטן, מחיית דמעה, מחיאת כף, התפעלות מפוטיפורים שלא יביישו אף שף קונדיטור (והשמנה בטוחה תוך כדי טעימתם), תמונה עם המורה והביתה.
ובכן, כל קשר בין הדמיון שלי למציאות היה מקרי בהחלט. עשו לי חתיכת מסיבת סידור ראש! גם ראש בבחינת ראש חודש אדר שנכנס אל חיי עם ונהפוך הוא כזה, וגם כי כנראה צריך היה לסדר לי את הראש כפשוטו.
וכך, בלי שום הכנה מוקדמת, יצאתי אל מסיבת סידור הראש שלי. במובן הגשמי יצאנו מוקדם והשארתי בית הפוך שחבל על הזמן. אבל גם - ובעיקר בפן הרוחני - כי הגעתי קרבית ולא במובן החיובי של המילה.
מכיוון שגמרתי בדעתי בעזרת השם ובלי נדר שגם התינוקת שלי תלמד באותו בית ספר אהוב, דאגתי מהמסורת הזאת שנולדה לה פתאום והחלטתי שאעשה אני מהפכה שקטה ואשכנע את כל האימהות שזה לא הגיוני להפסיד יום שלם במסע הזה (דהיינו ליהנות עם הבנות מיום איכותי, להתרגש עד דמעות מהופעתן, להתפלל במקום המשכן, לטייל בשילה העתיקה ולנוח). במקום זה עדיף להישאר בבית ולנקות, לסדר, למיין את הכביסה מבלי לכבס אותה (זה הרי ראש חודש אחרי הכול), להכין צהריים, לטאטא, ללכת לדואר לשלם חשבונות, לעשות סידורים, לקפל כביסה, לכתוב טורים או ללכת לעבודה - אם העבודה שלך היא מחוץ לבית.
ותוך כדי שמלמלתי לעצמי את הנאום חוצב הלהבות הזה, הבנתי שאני עומדת לנחול כישלון חרוץ. אז שתקתי.
מתהפכת בכיסאי
מסיבת סידור הראש החלה בהבנה שראש חודש ניתן לנשים בכלל ולי בפרט. ואם בראש חודש עסקינן, אזי אדר מאלץ אותי לקיים ונהפוך הוא ולהתהפך לי במקומי באוטובוס תוך שמיעה מכל עבר איך זכיתי.
ואכן, אני מתביישת לכתוב שמעולם לפני כן לא זכיתי לבקר בשילה, לא החדשה ולא העתיקה, ובכל זאת אני שמחה לספר שזכיתי בארבע אמות חדשות בארץ ישראל, דבר שבית הספר המיוחד הזה מזכה אותי מתחילת השנה, מאז הטיול הראשון שבו הגעתי כאימא מלווה עם נעלי בובה עדינות כאילו הגעתי ליום צילומים באולפן שיקרינו בו מאחוריי תמונות נוף ויצלמו.
כשגרנו בעבר בעמנואל ושאלו אותי האם אני מתנחלת, השבתי שלא נראה לי מכיוון שטרם רכשתי סנדלים. מאז ועד היום הם לא נרכשו, אבל בהחלט התנחלתי לי בבית הספר עם המנהלת הכי מתוקה בארץ, והיא עושה לי בית ספר יותר מאשר לבת שלי ודואגת לי אפילו למסיבת סידור ראש מיוחדת עם הופעה ותפילה והתרגשויות וסיור, ולא תאמינו, אפילו עוגות היא ביקשה שיביאו - והביאו עוגות שוות שחבל שלא ידעתי שיהיו, אחרת הייתי מזמינה גם אתכן.
מוזיאון האוטובוסים הממוגנים
אוטובוס ממוגן ירי או אבנים או שאר מרעין בישין מסיע אותי עם כל המלוות שלי למסיבה, והחלונות הכפולים והשרוטים מסתירים לי את הנוף האהוב של הארץ האהובה שלי, ואני יודעת שכשאגיע למקום המשכן, אני אבקש מהשם שיעשה לנו ונהפוך הוא ואם אפשר אז בבקשה עוד החודש הזה.
נהפוך הוא אמיתי כזה, שאת מסיבת הסידור של התינוקת שלי, שתהיה בריאה, נחגוג בעזרה בבית המקדש, ולו רק בשביל שלא אצא למסיבה עם ייסורי מצפון שהשארתי את בעלי לכבס (פעם הוא טען שלהבדיל אבל כמו גוי של שבת, הוא גבר של ראש חודש), להכין צהריים, לעשות קניות לשבת, ללכת לבנק, להסיע, להחזיר, לטפל בתינוקות ושאר ירקות.
כי כשה"ונהפוך הוא" יתקיים במלוא הדרו, יתהפכו גם ייסורי המצפון לשמחה גדולה על המשרתות שאשאיר בבית והן לא תפסקנה לשלוח לי הודעות בסגנון: "תודה על הזכות" ו"חבל שכבר אי אפשר להתגייר...". ואחרי המסיבה נלך לסיור במוזיאון האוטובוסים הממוגנים, והתינוקת שלי, זו שתקבל את הסידור בשילוב ברכת כוהנים וברכה מהכוהן הגדול וממלך ישראל, לא תאמין לי כשאספר לה שפעם, כשהיא הייתה תינוקת, לא היו רחפות ורכב היה נוסע על הכביש ונסענו בגרוטאות האלה למסיבת הסידור של אחותה, שהייתה גם מסיבת סידור הראש של אימא שלה ישתבח.
פורסם בפנימה