ממה היא נבהלה?

מורן שכניק, שכינתה את המחקרים על פציעת לוחמות "הזויים", רצתה לשוחח, אבל חברותיה הרדיקליות הזהירו אותה מפני הסכנה. פרשנות.

גיל רונן , כ' בניסן תשע"ז

ממה היא נבהלה?        -ערוץ 7
חיילות בצה"ל
ארכיון: פלאש 90

שלשום כתבתי כי כתבת ערוץ 1, מורן שכניק, הכינה בעזרת דובר צה"ל דיווח יחצ"ני על פלוגה בגדוד "אריות הירדן" המעורב, בו לא הזכירה כלל את נתוני הפציעה של החיילות ביחידות הקרביות, וכינתה את המחקרים אודות הפציעות הללו "הזויים".

הניסיונות להשיג את תגובתה של שכניק לכתבה נכשלו, אך ביום שישי, לאחר פרסום הכתבה, היא פנתה אלי ואמרה שדווקא רצתה להגיב אך לא הספיקה לחזור אלי.

הצעתי לה להיפגש פנים אל פנים לצורך כתבת המשך. היא הסכימה ("אני אשמח, גם אני מעוניינת בדיאלוג") והציעה שנעשה זאת ביום ראשון בבוקר.

היה נדמה שהנה, אראה לכתבת את הנתונים מהמחקרים של צה"ל, ואולי היא אפילו תכין כתבה מתקנת לכתבה המקורית שלה. אבל הבוקר הגיעה הודעת וואטסאפ שבישרה שהיא התחרטה:

"היי, חשבתי על זה לעומק ואני לא רואה איך יש בינינו קרקע משותפת לדיאלוג. חג שמח".

עם אויבים לא מדברים

מה גרם לשכניק לשנות את דעתה? ובכן, מתברר שבין שישי לראשון, היא התייעצה עם חברותיה בקבוצת הפייסבוק הקרויה "שיח פמיניסטי, הקבוצה הסגורה (המערב הפרוע)".

מדובר בקבוצה עם כ-1,200 חברות, המהווה גירסה יותר מצומצמת של קבוצת "שיח פמיניסטי" הגדולה (יותר מ-28,000 חברות), שנחשבת לנמל הבית של תנועת הפמיניזם הרדיקלי הישראלי בפייסבוק.

"מה אומרות?", שאלה שכניק בקבוצה, לאחר שהסבירה את הרקע. "איך אני עוברת בשלום את הפגישה? מאוד מפחדת שאין עם מי לדבר... אבל אם הוא אומר שהוא מעוניין בדיאלוג, אולי יש עם מי לדבר..."

התגובות של החברות היו אחידות בהתנגדותן לדיאלוג עם האויב.

טל מ. כתבה: "מנסיון שלי, הרבה פעמים גברים כאלה שמזמינים אותך לשיחה/דיאלוג, בעצם מזמינים אותך כדי שיוכלו להסביר לך כמה את טועה".

(ובמילים אחרות: תיזהרי, הוא עוד עלול לשכנע אותך שהוא צודק).

מתוך "שיח פמיניסטי, הקבוצה הסגורה"
צילום מסך

ענבל ג. הציעה: "תפני מעל הראש שלו לערוץ 7... בהיותך אשת מקצוע הטענה שהמחקר שלך פגום והכתיבה נגועה בעמדות אישיות היא לא רק דיבה אלא סכנה לפגיעה עתידית בפרנסתך".

"תתאגדי נגדו"

חברות אחרות הסבירו שהח"מ הוא שוביניסט, דוחה, תת-אדם, חלאה ועוד. נדמה שאם שכניק היתה מתייעצת איתן לגבי אפשרות להיפגש עם אנשי חמאס בעזה, או עם מסתננים ליד התחנה המרכזית של תל אביב בשעת לילה, הן היו מביעות הרבה פחות חשש.

"ממש ממליצה לך לא ללכת", כתבה לאה ה. בחרדה, "ואם ללכת אז לא לבד אלא עם עוד *עתונאית*, ומישהי שפיצית. תתאגדי נגדו שלא תהיה לא הזדמנות לפעול בצללים בלי אף עין נוספת עליו".

לי דרור אמרה שבלי קשר לשאלת המפגש, היא "כל כך כועסת" לגבי סרטון האנימציה של "אחים לנשק", שזוכה לחשיפה רבה ומסביר את ההתנגדות לשירות נשים ביחידות הקרביות בצורה מתוחכמת. "אני אנימטורית בעצמי, מנסה להבין מי בקבוצה שלנו שיתף פעולה עם הזוועה הזו. איף".

האמירה של דרור יותר משמעותית מכפי שאולי נדמה; הסגירה ההרמטית של כלי התקשורת בפני כל מידע המעמיד בספק את מסעות התעמולה של הפמיניזם הרדיקלי (גם אם מדובר במידע על פציעות חמורות של נשים!) ממחישה מדוע כל כך חשוב להוציא את המידע לציבור בדרכים עוקפות, כמו סרטוני אנימציה. כזכור, הניסיונות שלנו להתעניין לגבי אפשרות לשכור את שירותיו של אנימטור בקבוצת הפייסבוק של איגוד מקצועות האנימציה הסתיימו בחסימתנו המיידית מאותה קבוצה.

הסרטון של "אחים לנשק" עבר בינתיים את ה-50,000 צפיות בפייסבוק בלבד.

כזכור, גם מגישת "הכל דיבורים", עדי מאירי, סירבה להתייחס לנתוני המחקר על שיעור הפציעות החמורות של נשים ביחידות הקרביות ואמרה שהיא לא מאמינה להם.