וועידת הארבעה "הקוורטט" (ארה"ב, האו"ם, האיחוד האירופי ורוסיה) הציגה תכנית להשגת הסדר קבע עד 2005 ולוח זמנים להשגת הפסקת אש בין ישראל ובין הפלשתינים. התכנית כוללת רפורמות ברשות הפלשתינית הצהרה להקמת מדינה פלשתינית נסיגה ישראלית ושיפור המצב ההומניטארי, זאת, מתוך מטרה להשיג הסדר קבע בתוך שלוש שנים.

התכנית כוללת שלושה שלבים:

1. רפורמה ביטחונית. נסיגה ישראלית מהערים הפלשתיניות, ובחירות בשטחים הפלשתינים ב-2003.
2. הכרזה על מדינה פלשתינית ב-2003, בגבולות זמניים ועל בסיס החוקה החדשה.
3. מו"מ להסדר קבע שיחל ב-2004 ויסתיים במחצית שנת 2005.

ואולם, ישראל שללה את הצעות הפלשתינים להתחייב להחלת הפסקת אש בשלבים.

במהלך הפגישות הציע נביל שעת' כי הפלשתינים יתחייבו בשלב ראשון להימנע מהרג אזרחים ורק בשלב שני יתחייבו על הפסקת אש כוללת. שר החוץ שמעון פרס שלל זאת בתוקף ואמר כי פירוש הדבר התרת דמם של כול מי שאינם מוגדרים על ידי הפלשתינים כ"אזרחים".

יצויין כי קודם לפגישה הביעו מקורות אמריקנים בכירים התנגדות לאימוץ התכנית הזו אותה התווה האיחוד האירופי, בנימוק כי מדובר בתכנית מפורטת מדי.

בהודעה המשותפת של הקוורטט, שהוקראה במסיבת עיתונאים בניו יורק נאמר כי המתווה גובש בתום סדרה של פגישות שקיימו עם שני הצדדים, הישראלים והפלשתינים, ועם שרי החוץ של מצרים, ירדן, סעודיה, לבנון וסוריה.

במהלך הפגישות הודיע מזכ"ל האו"ם קופי אנאן כי הוא תומך בדרישות ישראל למינוי ראש ממשלה לרשות הפלשתינית.

השר פרס אמר מצידו כי ישראל רוצה לשתף פעולה עם הקוורטט ומה שחשוב כעת זה נושא הביטחון. הוא הוסיף כי בישראל עוקבים בעניין ובתקווה אחר הויכוח הפנימי בקרב הפלשתינים. פרס פנה לנביל שעת' ואמר "קחו את שכם בידיים, כל בוקר יש חמש עד עשר התרעות וחלילה אם משהו יקרה, ויהרוס את הכול".

נביל שעת' אמר כי הפלשתינים מעוניינים לקיים בחירות בהקדם וליישם את מתווה מיטשל והבנות טנט. הוא קרא לישראל להפשיר את כל הכספים המוקפאים ששייכים לרשות הפלשתינית ולהפסיק את העוצר בערים הפלשתיניות. שעת' הציע תוכנית להפסקת אש בשני שלבים: שלב ראשון הפסקת הרג אזרחים ואחר כך הפסקת אש מלאה.

שר החוץ פרס דחה את הרעיון על הסף בטענה כי משמעותה היא בעצם שבשלב הראשון אפשר יהיה להמשיך לפגוע בחיילים. באשר להפשרת הכספים אמר פרס, על הפלשתינים ליישם את החלטותיו של הממונה על האוצר, סלאם פאיד, בכל הקשור לתשלום משכורות לכוחות הביטחון שלא נעשים עדין בשקיפות מלאה, כפי שנעשה הדבר בתחום המשכורות במגזר האזרחי.