מי מאיתנו לא אוהב מים קרים על נפשו העייפה בימות הקיץ? הפנים השמחות ומלחמות המים מעידים על החדווה הרבה כאשר אנו זוכים למשב מרענן בשעה שהקב"ה "מקדיח את חמתו בעולמו".
כמובן, לא רק בני האדם אוהבים מים קרירים. מדורי דורות בעלי חיים רבים באים לפקוד את המעיינות, ומיני צמחים רבים גדלים בסמוך למים.
אחד העצים שגדל הרבה פעמים בצמוד למעיינות הוא עץ התאנה. לכן כמה וכמה מעיינות במקומות שונים בארץ זכו לשם "עין תינה" - מעיין התאנה. העץ, שמוזכר ביחד עם הזית והגפן במשל יותם (שופטים פרק ט') כאחד המועמדים להיות מלך העצים, מוותר על התפקיד כדי להמשיך את מתקו ואת תנובתו הטובה.
נשימה פעמינו אל עין תינה שלמרגלות הגולן. מעיין זה הוא אחד מסדרת מעיינות הדופן, מעיינות שנמצאים במורדות המערביים של רמת הגולן מעל עמק החולה. מי הגשמים הרבים שירדו בגולן מחלחלים בסלע הבזלת, וחלקם פורץ החוצה במעיינות אלו.
איך מגיעים?
ניסע בכביש 90 צפונה, לכיוון קריית שמונה. בצומת מחניים נפנה מזרחה לכביש 91 (לכיוון הגולן), ומיד לאחר קיבוץ גדות נפנה צפונה (שמאלה) לכביש 918. זוהי נסיעה בכביש יפהפה, לאורכו של עמק החולה מצדו המזרחי. במהלך הנסיעה נוכל לראות את השדות המעובדים, ובחלק מהדרך מלוות אותנו שדרות עצים נהדרות משני צדי הכביש.
אולם שדרות עצים אלו מהוות עדות לימים שבהם הנסיעה בכביש הזה הייתה סיוט, בין השנים 1948‑1967. בימים שבהם רמת הגולן כונתה "הרמה הסורית", והסורים שישבו בגולן וחלשו על העמק מדי פעם בפעם היו יורים על הקיבוצים, על החקלאים בשדות וגם על הרכבים הישראליים שנסעו בכביש זה. בשל כך מדינת ישראל נטעה עצים לצד הכביש, כדי שהסורים יתקשו לפגוע ברכבים הישראליים.
הכביש עובר בגשר מעל נהר הירדן. זהו גשר הפקק, או גשר הש"ן = שביתת נשק, על שם שביתת הנשק בין ישראל לסוריה אחרי מלחמת השחרור.
בין קילומטר 23 לקילומטר 24 של הכביש, הכביש מתעקל ימינה ומיד - עיקול רציני שמאלה. בדיוק בעיקול יש מגרש חנייה גדול מצד ימין, ויש שם גם פח זבל גדול (צפרדע). נחנה במגרש החנייה ונלך בשביל העפר לכיוון דרום-מזרח כעשרים דקות (סימון שבילים ירוק) אל חורשת האקליפטוסים, כשבדרך אנחנו חוצים כמה ערוצים קטנים שלעתים בחלק מהם יש קצת מים, פחות מגובה הברכיים.
הגענו אל חורשת האקליפטוסים, והגענו אל המים. הפראיירים יכולים להישאר כאן במים, אבל אנחנו בוחרים לא רק להגיע אל המים, אלא גם ליהנות באמת. איך? ללכת במים! פשוט עולים בתוך ערוץ הנחל. אפשר להיעזר במעקה שהרשויות התקינו כאן לרווחת המטיילים. נמשיך ונטפס מזרחה, נראה את שרידי טחנת הקמח, עד שנגיע אל מבנה הבטון שממנו יוצאים כמה צינורות ואחד מהם משחרר לנו את המים הצוננים במפל נחמד.
אחרי שנהנינו מהמפל, נשאיר את המים למטיילים האחרים ולתושבי השמורה - הצמחים ובעלי החיים. נרד בזהירות בחזרה בערוץ הנחל אל חורשת האקליפטוסים, וממנה נלך בחזרה אל הרכבים בשביל העפר.
פורסם בפנימה