בראיון ב"קול ישראל" על ספרו החדש "והרשות נתונה" של העיתונאי רונן ברגמן איש 'ידיעות אחרונות', סיפר ברגמן על הוראה אותה נתן יאסר ערפאת למוחמד ראשיד איש סודו והאחראי על ענייניו הכלכליים, לאחר אירועי האחד עשר בספטמבר 01'. ערפאת הורה לראשיד להוציא מחשבונותיו הבנקאיים בארצות הברית סכומי ענק של כסף ולמכור את נכסיו בארה"ב. את ההוראה נתן ערפאת מאחר שעלה אצלו החשש שהכספים יולאמו על ידי השלטונות האמריקאיים עם התברר הקשר בינו לבין הטרור העולמי.
בספרו בו מציג ברגמן אלפי עדויות מתועדות על שחיתויות ראשי הנהגת הרש"פ ומעורבותם בטרור כבר מראשית תהליך אוסלו, מובאות הוכחות למעקב אמריקאי אחר הפקדות הכספים של ערפאת ואנשיו בבנקים אמריקאיים.
על פי העולה מהמסמכים המובאים בספר היו השלטונות האמריקאיים והסי. איי. אי. מודעים לכל הפקדה ותנועה בנקאית "עד הסנט האחרון" של תנועות החמאס בארצות הברית תחת מסווה של חברות קש מוסלמיות העוסקות בצדקה. המעקב המדוקדק הזה החל כבר בשנת 89' אולם רק בעקבות אירועי האחד עשר בספטמבר העביר הנשיא האמריקאי לסגור את הארגונים הללו. מידע רב מתוך המידע הזה שנאסף אצל האמריקאים הועבר מגורמי המודיעין הישראליים. בכירי השב"כ דרשו במפגשים שקיימו עם האמריקאיים לאורך שנות התשעים, לסגור את כל אותם ארגוני קש אולם השלטונות בארה"ב מחשש שיואשמו בפגיעה בזכויות האדם ובאפליה על רקע דתי ולאומי סרבו להיענות לבקשה.
ברגמן מציין כי אירועי האחד עשר בספטמבר לא חשפו בפני האמריקאיים משהו חדש אלא רק שינה באופן משמעותי מאוד את ההתייחסות שלהם לנתונים.
בראיון מוסיף ברגמן וקובע כי מדינות אירופה, גם הן ידעו היטב על המתרחש בשטחן, על התארגנויות הטרור, על שחיתויות הנהגת הרש"פ אבל העדיפו להתעלם ולהמשיך להזרים ליאסר ערפאת כספים ואפשרו לו פעילות חופשית לחלוטין בתחומן.
ואם לא די בהתעלמות ארה"ב ואירופה מהתארגנויות הטרור הרי שגם ישראל, כך עולה מהמסמכים הנחשפים בספר "והרשות נתונה", העדיפה להתעלם מהפרות חמורות ביותר של ההסכמים על ידי הרש"פ. "בשם השם הקדוש של המשך תהליך השלום לא שמו דגש על דברים שנראו אז שוליים" אומר ברגמן וכדוגמא מציין את הברחת שני המבוקשים לעזה על ידי ערפאת בשיירתו כבר בכניסתו הראשונה לתחומי העיר. "השב"כ ידע שהמבוקשים הללו שם אבל בישראל אמרו 'טוב, לא נפוצץ את תהליך השלום בגלל שני מבוקשים'. אחר כך במשך הרבה מאוד זמן הרגו משתפי פעולה עם ישראל. אחד ממנגנוני הביטחון הפלשתיניים חטף את שאזי יאסין, אחד מבכירי הסוכנים שאי פעם עבד עם ישראל, חטפו, עינו ורצחו אותו ומדינת ישראל כמעט לא עשתה שום דבר בשבילו כדי שלא לפגוע בתהליך השלום. כך יש מאות דוגמאות לכך שמדינת ישראל לא התעקשה על קיום ההסכמים, לא התעקשה על מלחמה בטרור ולכן הרש"פ פירשה את הדברים באופן שישראל מבינה רק כוח.
ברגמן מציין כי למעט בשנת 96' לאחר גל הפיגועים הגדול לא נלחמה ישראל באופן רציני בטרור, מציאות זאת והמסקנות הכוחניות אליהן הגיעה הנהגת הרש"פ הובילה בעצם לפתיחת המהומות לפני כשנתיים.
מהמסמכים המובאים בספרו עולה גם תמונת ההיערכות הפלשתינית למלחמה כבר טרם אירועי מנהרות הכותל, עובדה המוסיפה ושוללת את ההאשמה כי עלייתו של ח"כ דאז שרון להר הבית היא שהציתה את אש הלחימה.
במהלך התארגנות זו הקים ערפאת מליציות טרור שיהוו מעין אופוזיציה טרוריסטית שנשלטת בידיו של ערפאת, למיליציות אלה העביר ערפאת אנשים ממנגנוני הביטחון הפלשתיניים השונים ל'תנזים' ולשאר ארגוני החבלה והטרור, כינה אותם "המסופחים", והמשיך להעביר להם משכורת. מטרתו של ערפאת הייתה ליצור ארגוני טרור נשלטים שיוכלו להוות תחליף לאופוזיציה האיסלאמית בעת עימות עם ישראל, ארגונים שתמיד יוכל ערפאת להתנער מאחריותו להם, בפני העולם.
הספר "והרשות נתונה" מסתמך על כחצי מליון מסמכים שנמצאו במוקטעה, באוריינט האוס ובמוסדות רש"פ אחרים עליהם השתלטה ישראל.
בספרו בו מציג ברגמן אלפי עדויות מתועדות על שחיתויות ראשי הנהגת הרש"פ ומעורבותם בטרור כבר מראשית תהליך אוסלו, מובאות הוכחות למעקב אמריקאי אחר הפקדות הכספים של ערפאת ואנשיו בבנקים אמריקאיים.
על פי העולה מהמסמכים המובאים בספר היו השלטונות האמריקאיים והסי. איי. אי. מודעים לכל הפקדה ותנועה בנקאית "עד הסנט האחרון" של תנועות החמאס בארצות הברית תחת מסווה של חברות קש מוסלמיות העוסקות בצדקה. המעקב המדוקדק הזה החל כבר בשנת 89' אולם רק בעקבות אירועי האחד עשר בספטמבר העביר הנשיא האמריקאי לסגור את הארגונים הללו. מידע רב מתוך המידע הזה שנאסף אצל האמריקאים הועבר מגורמי המודיעין הישראליים. בכירי השב"כ דרשו במפגשים שקיימו עם האמריקאיים לאורך שנות התשעים, לסגור את כל אותם ארגוני קש אולם השלטונות בארה"ב מחשש שיואשמו בפגיעה בזכויות האדם ובאפליה על רקע דתי ולאומי סרבו להיענות לבקשה.
ברגמן מציין כי אירועי האחד עשר בספטמבר לא חשפו בפני האמריקאיים משהו חדש אלא רק שינה באופן משמעותי מאוד את ההתייחסות שלהם לנתונים.
בראיון מוסיף ברגמן וקובע כי מדינות אירופה, גם הן ידעו היטב על המתרחש בשטחן, על התארגנויות הטרור, על שחיתויות הנהגת הרש"פ אבל העדיפו להתעלם ולהמשיך להזרים ליאסר ערפאת כספים ואפשרו לו פעילות חופשית לחלוטין בתחומן.
ואם לא די בהתעלמות ארה"ב ואירופה מהתארגנויות הטרור הרי שגם ישראל, כך עולה מהמסמכים הנחשפים בספר "והרשות נתונה", העדיפה להתעלם מהפרות חמורות ביותר של ההסכמים על ידי הרש"פ. "בשם השם הקדוש של המשך תהליך השלום לא שמו דגש על דברים שנראו אז שוליים" אומר ברגמן וכדוגמא מציין את הברחת שני המבוקשים לעזה על ידי ערפאת בשיירתו כבר בכניסתו הראשונה לתחומי העיר. "השב"כ ידע שהמבוקשים הללו שם אבל בישראל אמרו 'טוב, לא נפוצץ את תהליך השלום בגלל שני מבוקשים'. אחר כך במשך הרבה מאוד זמן הרגו משתפי פעולה עם ישראל. אחד ממנגנוני הביטחון הפלשתיניים חטף את שאזי יאסין, אחד מבכירי הסוכנים שאי פעם עבד עם ישראל, חטפו, עינו ורצחו אותו ומדינת ישראל כמעט לא עשתה שום דבר בשבילו כדי שלא לפגוע בתהליך השלום. כך יש מאות דוגמאות לכך שמדינת ישראל לא התעקשה על קיום ההסכמים, לא התעקשה על מלחמה בטרור ולכן הרש"פ פירשה את הדברים באופן שישראל מבינה רק כוח.
ברגמן מציין כי למעט בשנת 96' לאחר גל הפיגועים הגדול לא נלחמה ישראל באופן רציני בטרור, מציאות זאת והמסקנות הכוחניות אליהן הגיעה הנהגת הרש"פ הובילה בעצם לפתיחת המהומות לפני כשנתיים.
מהמסמכים המובאים בספרו עולה גם תמונת ההיערכות הפלשתינית למלחמה כבר טרם אירועי מנהרות הכותל, עובדה המוסיפה ושוללת את ההאשמה כי עלייתו של ח"כ דאז שרון להר הבית היא שהציתה את אש הלחימה.
במהלך התארגנות זו הקים ערפאת מליציות טרור שיהוו מעין אופוזיציה טרוריסטית שנשלטת בידיו של ערפאת, למיליציות אלה העביר ערפאת אנשים ממנגנוני הביטחון הפלשתיניים השונים ל'תנזים' ולשאר ארגוני החבלה והטרור, כינה אותם "המסופחים", והמשיך להעביר להם משכורת. מטרתו של ערפאת הייתה ליצור ארגוני טרור נשלטים שיוכלו להוות תחליף לאופוזיציה האיסלאמית בעת עימות עם ישראל, ארגונים שתמיד יוכל ערפאת להתנער מאחריותו להם, בפני העולם.
הספר "והרשות נתונה" מסתמך על כחצי מליון מסמכים שנמצאו במוקטעה, באוריינט האוס ובמוסדות רש"פ אחרים עליהם השתלטה ישראל.