
אם היו מכנים אותך אישה עסוקה או אדם עסוק, האם היית רואה בזה מחמאה? ההרגשה שלי הייתה תמיד שזו מחמאה מצוינת. כבר כילד שמעתי פעמים רבות את הפתגם שאומר שאם אתה רוצה שמשהו ייעשה היטב - תן אותו לאדם עסוק, והפנמתי. להיות עסוק פירושו להיות אפקטיבי, להיות מישהו שאפשר לסמוך עליו.
כמו כל רעיון טוב שלמדנו בכל שלב בחיינו, תמיד יש רמה נוספת שמאלצת אותנו לנקות אותו מהקליפות שלו.
בשלב הראשון שבו אנחנו עובדים על שיפור ניהול הזמן שלנו, אנחנו כמו אותו איש עסוק שמקבל משימות חדשות והוא אחראי לעשות גם אותן על הצד הטוב ביותר. מזווית הראייה של האדם העסוק, לעמוד בעוד ועוד משימות זהו מגרש משחקים שבו מקבלים נקודות על הספקים. ככל שאני עושה יותר אני משמעותי יותר. המנצח במשחק הוא האדם העסוק שהוא כל כך יעיל, עד כדי שיספיק כל משימה שיטילו עליו. בחלוקת המדליות הוא עומד בגאווה ומכופף את ראשו כדי לקבל את המדליה שמוכיחה שהוא האיש העסוק ביותר והראוי ביותר לתת לו עוד משימות.
אופס, פתאום מתברר שהמרוץ אחרי היעילות הופך למרוץ אחרי התואר האדם העסוק. איך זה קרה?
לרוץ באוויר
אמר הבעל שם טוב: "כשיצר הרע מפתה את האדם לעבירה, מראה לו כאילו עשה מצווה" (צוואת הריב"ש ד"ח ע"א).
בואו ונביט פנימה לתוך המנגנון הזה של התחפשות היצר הרע ליצר טוב ונבין אותו.
המוטיבציה ללמוד לנהל את הזמן מקורה ברצון הטוב לנצל את הזמן ולהיות משמעותיים, יש בה את ההכרה בערך של כל פעולה ויש בה תחושת אחריות. זהו כוח הרצון שבאישיות שלנו שדוחף אותנו כל הזמן קדימה להיות טובים יותר ובעלי משמעות, זהו היצר הטוב במשל שלנו. מנגד ישנו כוח אחר באישיות, כוח הדמיון, שאם אנחנו נותנים לו לנהל את העניינים בלי בקרה מתערבת בו פסולת רבה.
הדמיון שלנו, כל עוד לא ביררנו אותו, נתפס למושגים החיצוניים. נדמה שאדם עסוק הוא אדם שאין לו זמן. הוא מאוד פעיל ורץ ממשימה למשימה. כאשר הדמיון שלי מנהל את העניינים, אני רודף אחרי התואר "אדם עסוק" במקום לרדוף אחרי המטרות שלי!
זהו קיצור דרך להצלחה מזויפת, ההרגשה שאני עסוק נותנת לי חוויית משמעות גם אם בכלל לא עשיתי את מה שאני צריך לעשות. זהו היצר הרע בתחפושת, אנחנו מקבלים נקודות על חוויית משמעות הבנויה על דימוי של "עסוק" במקום על התוצאות של הפעולות שלנו.
זה נפוץ מאוד אצל מנהלים. אתם בטח מכירים מנהל כזה שעובד שעות רבות ומקריב שוב ושוב את עצמו, את המשפחה שלו ואת בריאותו בגלל שהוא "עסוק". לא רק מנהלים, גם אימא שעובדת כל היום בגידול הילדים ושוכחת מכל השאר, עשויה להיות פשוט מכורה ללהיות עסוקה.
והנה מבחן פשוט לשאלה האם אתם רודפים אחרי להיות עסוקים או אחרי המטרות שלכם. כששואלים אתכם איך היה לכם השבוע, בכמה אחוז מהמקרים אתם עונים "וואו, היה שבוע עמוס..." ובכמה אתם עונים "היה שבוע רגוע וכיף"? אם אתם תמיד מדווחים על עומס, כנראה שנפלתם בפח של היצר הרע שמעביד אתכם כל השבוע כדי שלא תהיו פנויים לעולם הפנימי שלכם.
עוסק פטור
ולסיום, מסקנה מעשית בניהול היומן השבועי. אחד מחוקיו המצחיקים של פרקינסון שתיאר את העולם הביורוקרטי הוא ש"העבודה נמשכת לפי כמות הזמן המוקצב לה". בארגון ביורוקרטי, לא משנה כמה כוח אדם ומה גודל המשימה, אם צריך להכין משהו לשבוע הבא זה ייקח שבוע, ואם לעוד חודש - פשוט ייצרו עבודה מיותרת. מתאים בדיוק ליצר הרע ולתפיסה הדמיונית שלהיות עסוק זה טוב.
עכשיו נשתמש בנשק של היצר הרע נגדו. אם ממילא אנחנו רצים כל הזמן מסביב לשעון, למה שלא נוציא מהלו"ז כמה שעות שיוקדשו לדברים שחשובים לנו מאוד ואנחנו לא מגיעים אליהם אף פעם כי אנחנו עסוקים? גם אם נפנה יום שלם מהשבוע לטובת זמן אמיתי עם הילדים, לימוד תורה, פעילות גופנית, יצירה ואמנות וכל מה שמתחשק לנו, בימים שנותרו אנחנו נספיק בעבודה את אותם הדברים, כי העבודה נמשכת לפי הזמן שהוקצב לה.
ייתכן מאוד שאחרי כמה שבועות כאלה נגלה שהפניות והקשב הפנימי שהשגנו משפרים את האיכות של כל פעולה שלנו וההספקים עולים, בזמן שאנחנו נרגעים יותר ויותר.
פורסם בפנימה