
באחד הבקרים בעבודה ניגשה אליי מישהי ושאלה: "את נראית כל כך עייפה, למה לא ישנת בלילה?". עניתי לה: "הבעיה היא לא שלא ישנתי בלילה, אלא שהייתי צריכה לקום בבוקר".
בכל שנה בראש השנה יש לי דיון קבוע עם אמי שתחיה. אני גמורה מהתפילות ומהארוחות ורוצה ללכת לישון בצהריים, ואימא שלי אומרת לי: "מי שישן בראש השנה מזלו יישן כל השנה".
אני משתדלת להישאר ערה – אבל בסוף בדרך כלל נרדמת וקמה עם ייסורי מצפון ודאגה שהרסתי לי את השנה.
משמרות זהב
אני חושבת שהעולם מחולק למשמרות. בכל שעה יש מי שתפקידו לשמור על העולם. יש את החקלאים שהמשמרת שלהם מתחילה עם אור ראשון. הם משכימים קום ויחד עם הציפורים הם מכינים את העולם ליום חדש. אבל מי שומר על העולם בלילה? בשביל זה יש אותנו, האמנים, שהמשמרת שלנו מתחילה כשאנחנו חוזרים מההופעה ומסתיימת עם אור ראשון.
בזמן הזה אנחנו שומעים את הצלילים שהושתקו במשך היום תחת רעשי השגרה, שמים לב להבל פיו של העולם העולה מן המדרכות הריקות ושומרים על קצב לבו. וכשהגוונים בשמים משחירים והופכים אחר כך לכחול עמוק, אנחנו יודעים שהעולם שרד עוד לילה - והולכים לישון בבטחה.
זוהי משמרת הערוּת. אבל יש גם משמרת נוספת, והיא משמרת החלומות.
מתקני החלומות
לפעמים יש חלומות שנשכחו מאחור במרוצת הלילה או חלומות שאנשים שכחו לחלום, ומישהו צריך לאסוף את החלומות האלה שמחולקים בשעות לא רגילות. הייקים מקפידים לבוא ולאסוף חלומות כל יום בין שתיים לארבע אחר הצהריים, ואנחנו האמנים – אוספים בדרך כלל את החלומות שמחולקים בין שמונה לשתים עשרה בבוקר.
משמרת החלומות החשובה ביותר בשבוע היא המשמרת של שבת אחר הצהריים, שבה מחולקים החלומות הכי טובים.
כשהייתי צעירה זלזלתי במשמרת הזאת ולא הקפדתי לישון בצהריים, אבל ככל שהתבגרתי קיבלתי על עצמי להתאמץ יותר ויותר בעבורה, ואכן ראיתי ישועות.
לפני כמעט עשר שנים חלמתי חלום-שבת. בחלום הופעתי ב'מעבדה' (מה שכיום הוא מועדון הזאפה) בפני קהל לא דתי, וכל השירים ששרתי נהפכו לשני שירים שהשתלבו בחלומי לאחד. הראשון הוא "וטהר לבנו לעבדך באמת" והשני הוא "השיבנו ה' אליך ונשובה". מאז, לא תמיד במתכוון, רבות מהופעותיי מסתיימות ב"השיבנו".
שינה בשבת
לפני כמה שבתות חלמתי שאני פוגשת את סבא שלי ז"ל, מבטו עז והוא נראה צעיר וזקוף, ואני אומרת לו: "סבא, מה קרה?" ובתמורה הוא מחבק אותי ושר לי: "מישהו, מישהו דואג, דואג לי שם למעלה..."
לפעמים יש חלומות שאני לא זוכרת את התוכן שלהם במדויק, אבל אני מתעוררת עם תחושה חזקה שמכריחה אותי לחזור לישון כדי לפתור אותם.
בשבת האחרונה חלמתי חלום שבו מישהו מצטט דברים ששמע מפי רב מקובל: "לפעמים אדם בא לעולם וחושב שהוא בא לתפקיד מסוים – אבל בעצם הוא בא לתפקיד אחר לגמרי. זה כמו אדם שצריך ללכת לרופא. אז הוא חושב שתפקידו כרגע זה להגיע לרופא, ולכן אם יש עיכוב והתור מתאחר האדם מתעצבן, כי הוא חושב שהוא לא ממלא את תפקידו ומבזבז את זמנו. אך ייתכן שתפקידו הוא אחר לגמרי. ייתכן שתפקידו הוא דווקא לשבת שם - לפגוש את האדם שלידו, לדבר איתו ולהקשיב לו, ואז העיכוב הוא זה שגורם לו למלא את תפקידו נאמנה".
אחרי שהתעוררתי חשבתי לעצמי שאנחנו חושבים שאנחנו כל כך יודעים מה אנחנו ומה תפקידנו בעולם בכל רגע נתון, ומה אנחנו רוצים, ומה הישועה שאנחנו צריכים, וייתכן שלפעמים בעצם הידיעה הזאת אנחנו קצת מפריעים לתכנית האלוקית. כמו שנאמר בתהילים: "רחוק מישועתי דברי שאגתי" - אני שואג במקום אחד וישועתי במקום אחר.
הרבה שנים התפללתי מתוך הידיעה הזאת, ובאתי בדרישות לריבונו של עולם. השנה אני מתפללת שבתפילות הימים הנוראים אוכל פשוט להיות. להיות צינור למה שאמור לעבור דרכי בלי להפריע במחשבות משלי על איך אמורה להיראות השנה הזאת. אני סומכת על ריבונו של עולם שישלח לי את השנה הטובה ביותר בשבילי.
ואם תפקידי הוא להיות במשמרת החלומות בצוהרי ראש השנה, אמלא אותו נאמנה, כי מי שישן בראש השנה - מזלו.
פורסם בפנימה