
הורים שומרי תורה ומצוות מתכוונים ומתפללים שגם ילדיהם יהיו נאמנים למסורת. מצד אחד, אנחנו רוצים לעזור לילד להתרגל לשמור את המצוות כשהוא עדיין צעיר, בתקווה שיפנים אותן כחלק אינטגרלי מחיי היומיום שלו וימשיך לשמור עליהן כל חייו.
מצד שני, אנחנו יודעים שבסופו של דבר, רצונו של הילד להקפיד על שמירת המצוות תלוי בעיקר באמונתו ובאהבת התורה שלו.
אין מתכון שמבטיח שילד יגדל להיות אדם בוגר שומר תורה ומצוות. האדמו"ר מקוצק אמר שכדי לגדל ילדים, הורים זקוקים לשלושה דברים: סייעתא דשמיא, סייעתא דשמיא וסייעתא דשמיא. אדמו"ר אחר הוסיף שגידול ילדים דורש 99 אחוזים סייעתא דשמיא ואחוז אחד השתדלות ההורה, אלא שה‑99 אחוזי סייעתא דשמיא תלויים באחוז האחד של השתדלות ההורים.
כמו אימא
ילדים צעירים, בערך מגיל שנתיים, מחקים אותנו. הדחף להידמות לנו מתבטא בדרכים רבות: ילד ייקח סידור בידיו ויעשה תנועות כאילו הוא מתפלל כמו אבא או אימא, ילדה אוהבת להסתובב עם מטפחת על ראשה כמו אימא. זאת אחת הדרכים של ילד לאחוז באבא או אימא, ולשמור על קרבתם.
דרך נוספת לשמור על הקִרבה היא הנאמנות להורה. הדחף הזה מופיע אצל הילד בערך בגיל שלוש. הנאמנות מתבטאת ברצונו של הילד לציית להוריו ובאמונה שלו שהוריו תמיד צודקים ויודעים הכול. בזכות רצונם של ילדים להיות דומים לאבא ואימא, ובזכות אמונתם הטהורה בהוריהם, קל מאוד להוביל את הילדים הצעירים ליטול ידיים, להגיד תפילות פשוטות, להדליק נרות שבת עם אימא או נרות חנוכה עם המשפחה וכו'. איזה סיפוק לילד להיות כמו אימא ואבא ולהשתייך אליהם!
אני בעצמי!
כשהילד מתקדם בתהליכי התפתחותו, הוא חייב לגלות את הרצון העצמי שלו, ולשם כך הוא מונע לדחוף הצִדה את רצונם של אחרים, כולל הוריו. הוא מגלה את מחשבותיו, רעיונותיו, דעותיו, עדיפויותיו, רגשותיו וערכיו. תהליך זה לוקח שנים, והוא מצליח דווקא בזכות ההורים שמפנים יותר ויותר מקום במערכת היחסים בינם ובין ילדם לרצונו העצמי הבוקע.
אפשר לצפות לרצון נגדי חזק של הילד כשרוצים שיתפלל, שילמד תורה או שישמור על אחיו. נראה לנו לא הגיוני שלילד יש התנגדות עזה כל כך לרצונם של הוריו, כשתפקידם הוא לחנך אותו לערכים נכונים. אולם בלי הרצון הנגדי הילד יישאר רק עם הדחף להיות דומה, בלי יכולת לגלות ולגבש את זהות עצמו. לכן, עלינו כהורים להתחשב בקיום הרצון הנגדי, לתת מקום לרצונות של הילד ולחפש את הדרך שבה אפשר להוביל אותו תוך צמצום הרצון הנגדי.
שנינו יחד וכל אחד לחוד
ככל שמערכת היחסים בין ההורה לילד מתחזקת ומעמיקה, כך הילד משוחרר יותר להתהוות, לפתח את העצמיות שלו ולגלות את אמונתו וסיבותיו הוא לשמירת תורה ומצוות. במובן מסוים הוא ימשיך להיות דומה ונאמן להוריו, אלא שעכשיו ביטוי הנאמנות יהיה ייחודי לו. הוא יוכל להשתלב גם בחברה שונה ממנו ועדיין יהיה מסוגל לשמור תורה ומצוות.
זו המשמעות של היכולת להיות בנפרד וגם לשמור על הקִרבה, היכולת לכבד אחרים וגם לשמור על זהותו, היכולת לחיות את חייו "בקול רם" ובו זמנית להתחשב ברגישויות של אחרים. הילד יהפוך לאדם שאינו שומר מצוות מסיבות חיצוניות, לצורך קונפורמיות, כדי להתאים את עצמו לחברה, לרצות אחרים או לקבל את אישורם, אלא כי הוא מחובר עמוק לזהותו, לשורשיו, לאמונתו, ומרגיש כך את שלמותו.
על פניו הדברים נראים כסותרים זה את זה, אבל הם שלובים יחד ויוצרים דינמיקות רבות בהתנהגויות של הילדים, ודינמיקות במערכות היחסים שבין הורים לילדים. תהליכים אלה מאתגרים אותנו לרקוד ריקוד עדין עם ילדינו, לשפר את יכולתנו להבין אותם באופן מדויק יותר ולהתייחס אליהם ברגישות ובחוכמה.
כשאנו ההורים מודעים לכך ומתייחסים בהתאם, נפתחת בפנינו האפשרות להתבונן, להשתנות ולצמוח, ולתת לילדים להתהוות בצורה תקינה. ממילא מתחזק הסיכוי שהילד יגדל לשמור תורה ומצוות.
פורסם בפנימה