תקופת 'אחרי החגים...' מאופיינת בהתחלות חדשות, בניהן דיאטה. אנו מבטיחים לעצמינו בכל פעם מחדש שאחרי החגים נפצח בדיאטה חדשה ונקפיד לאכול בריא, אבל הפעם נתמיד בה.
ושוב, ככל שהזמן חולף כל נעלמת לה בהדרגה ההתלהבות, ואנחנו 'מפצים' את עצמינו וחוזרים לשגרה של אכילה מופרזת ולא בריאה, עד אחרי החג הבא...
במאמרים הקודמים כתבנו על איזון נפשי - פנימי ועל חשיבותו, ועל כך שחוסר איזון הוא בסיס לנפילות שלנו בתחומים רבים.
חוסר איזון של 'משולש החיים' השלווים תבונה-רגש-תאווה, יכול להיות מופר משני כיוונים. אפשר להפוך את המשולש לצד אחד ואז התאווה תופסת שליטה, ואפשר להפכו לצד השני והרגש הוא המנוע השולט.
באכילה לא בריאה או מופרזת אנו מוצאים את שני סוגי חוסר האיזון. אדם מאוזן יודע מה מותר ומה אסור לו לאכול, מה טוב לו ומה מזיק. הוא גם יודע להגביל את עצמו בכמויות, ולא להפריז על המידה.
בברכת המזון אנו מצטטים את הפסוק "ויתן לפניהם (אוכל) ויאכלו ויותירו כדבר ה'". ומוסיפים 'מה שהותרנו יהיה לברכה'. אנו למדים שהאדם המאוזן מותיר מאכילתו ולא אוכל את הכל. מה שהאדם מותיר אינו מהווה רק ברכה רוחנית, אלא אימון מעולה לאיזון והתאפקות.
אדם שחייב לגמור את כל מה שיש בצלחת, נותן דרור לתאוותיו. אדם שלמרות תאוותו לאכול את הלחמניה הטעימה עד הביס האחרון מכריח את עצמו לשים גבול ולהפסיק, בונה לעצמו אישיות נפשית מאוזנת, שיודעת להתגבר על חוסר איזון הנובע מתאווה. אדם אוכל יותר ממה שהוא צריך, כי הוא לא מאוזן והתאווה שולטת בו. אדם מאוזן יודע להתאפק ולא להפריז באכילתו, הוא יודע לשים גבולות.
מצבי רוח ורגשות שליליים מביאים גם הם את האדם לידי אכילה שלא לצורך. אחת משיטות ה'בריחה' של אדם שאינו מאוזן היא האכילה. במקום לאזן את עצמו ולהתמודד את האתגר, הוא בורח מההתמודדות ו'מפצה' את עצמו באוכל. כך או כך, חוסר איזון מביא לאכילה מופרזת ולא בריאה. הפיתרון אינו בדיאטה אכזרית שאינה מחזיקה מעמד, אלא בחזרה לאיזון נפשי - פנימי בריא, שמגביל את התאוות מחד ומרגיע את הרגשות מאידך, ומאזן את הנפש כמו גם את האכילה.
גם חוסר ריכוז, מביא לאכילה לא מושכלת. אדם מאוזן הוא אדם שמרוכז במעשיו. בשעה שהוא אוכל הוא אוכל. לא ישן, ולא קורא, לא צופה במסך הטלוויזיה או המחשב. הוא מונע על ידי תבונתו היושבת בקודקוד העליון של משולש החיים, והיא מדריכה אותו להתרכז באכילה, ולהבין את מטרתה. אני לא אוכל כי אני רעב, אלא אני אוכל כשאני רעב. פרה אוכלת כי היא רעבה, והיא צריכה למלא את תאוות האכילה שלה.
האדם השלם והמאוזן אוכל כשהוא רעב, ולא כי השעון מורה שהגיע שעת ארוחת צהריים או כי העוגה נראית ממש טעימה... אני אוכל כי הגוף מאותת לי שחסרה לו אנרגיה לתפקודו, כמו מד הדלק במכונית, וכי איני יכול לתפקד ולעבוד את עבודתי ואת עבודת בוראי ללא מזון. תובנה זו מזכירה לי שאני אוכל לשובע ולא לתיאבון. ומִשֶכך, אני מסוגל לאזן את עצמי, ולהגביל את כמות האוכל שאני אוכל ואת מרכיביו, באופן שאכן יחזקו את גופי ויתמידו את בריאותי, ולא רק יספקו את תאוותי או יהוו מקלט לרגשותיי.
למגוון הרצאות מרתקות, תכניות העצמה ולמאמרים נוספים, אתם מוזמנים בשמחה לבקר באתר ובחרת בחיים.