היום הוגש דו"ח מבקר המדינה ובו התרעות על ליקויים רבים בתחומים שונים. מבקר המדינה השופט אליעזר גולדברג מצביע בדו"ח זה על מספר מחדלים חמורים ביניהם: מערך ההסברה הישראלי - חסר תיאום וכושל, עירית ת"א אינה ערוכה לשעת חירום וכמו כן ישנם ליקויים חמורים בחטיבה לאבטחת אישים בשב"כ.
מערך ההסברה - ללא תיאום
פרק נרחב עוסק בכשלי מערך ההסברה הישראלי. על פי הדו"ח פועלים גורמי ההסברה הרשמיים של ישראל ללא תיאום ותוך בזבוז משאבים רב. המבקר מצא כי עדיין אין מערך הסברה משולב ומתואם ברמה הלאומית שיוכל לתת מענה הסברתי במיוחד בתקופת עימות.
בביקורת נמצא, כי לא הוגדרו תחומי אחריות בין משרד החוץ לבין משרד הביטחון וצה"ל במישור הסברת החוץ, ולא סוכמו ביניהם נוהלי עבודה משותפים מחייבים. שיתוף הפעולה בין הגופים התבצע בעיקר על בסיס של יוזמה אישית של ממלאי תפקידים . התוצאה הייתה שבמהלך הלחימה ביש"ע חלו תקלות רבות "שפגעו בפעולות ההסברה של מדינת ישראל בחו"ל".
כדוגמה לחוסר התיאום הביא המבקר את פעולות ההסברה בפרשת תפישת אוניית הנשק "קארין איי". גורמי ההסברה במשרד החוץ לא עודכנו בפרשה, וגם לאחר הפרום הראשון על לכידת הספינה, מרבית פעולות ההסברה נעשו בצה"ל ללא שיתוף המשרד.
צה"ל כינס מסיבת עיתונאים וכעבור יומיים נערכה מסיבת עיתונאים נוספת באילת בהשתתפות ראש הממשלה, מבלי שאנשי לשכתו היו מעורבים בעיצוב תוכנה ומאפייניה. גם מנהל לשכת העיתונות הממשלתית שמע על תפיסת האוניה בתקשורת ואנשיו לא היו מעורבים בפעולות ההסברה. התוצאה הייתה שהטיפול בעיתונאים הזרים היה לקוי.
מבקר המדינה ציין כי ההחלטה למנות באוגוסט 2001 את השרה ציפי לבני לאחראית על גופי ההסברה במשרד ראש הממשלה, לא מומשה.
בתשובתה למבקר ציינה לבני כי העניין נשאר בגדר רעיון בלבד, בהיעדר גיבוי מתאים. לדבריה, לתפקיד לא נוצקו תוכן וסמכויות, והוא התברר ככותרת ריקה מתוכן, חסר סמכויות וחסר שיתוף פעולה מצד גורמי ההסברה הרלוונטיים מחוץ למשרד ראש הממשלה ובתוכו.
מבקר המדינה קבע עוד כי ההחלטה להקים במשרד ראש הממשלה אגף תקשורת, שהתקבלה בתקופת אהוד ברק, על חשבון לשכת העיתונות הממשלתית, פגעה מאד בקשר ההדוק שנרקם עם השנים בין לשכת העיתונות הממשלתית לכתבים הזרים בישראל.
משרד החוץ התקשה להתמודד עם נושא הסברת החוץ במצב של משבר מתמשך. על פי הנאמר בדו"ח המבקר עולה כי למרות היערכות הצבא לעימות ארוך טווח, מערך ההסברה של משרד החוץ לא נערך לאפשרות כזו, ופעילותו בחודשים הראשונים אופיינה בתגובה מאולתרת לצרכים המיוחדים שנדרשו באותה עת.
גם הסברה לעולם הערבי לא טופלה כראוי וישראל לא הצליחה להתמודד מול התעמולה וההסתה בצד הפלשתיני. לכשל הסברתי זה שתי סיבות: העדר גוף ממלכתי בעל סמכויות הדרוש לריכוז הטיפול בהסברה בעולם הערבי וחוסר באמצעי שידור ישראלים לעולם הערבי.
פעולות ההסברה במשרד הביטחון בוצעו באופן לא ממוסד, ללא תהליך המכוון בצורה סדורה ושיטתית את מסרי ההסברה הביטחוניים-מדיניים וללא תיאום עם משרד החוץ.
המודיעין הישראלי גם הוא לא ערוך להתמודד מול התעמולה הערבית. חטיבת המחקר באמ"ן לא ערכה מחקר ראוי בנושא התעמולה הערבית. המבקר המליץ לבחון את סוגיית האיום של לוחמת התעמולה הערבית כאיום אסטרטגי, ואת דרכי ההתמודדות מול תעמולה זו. צה"ל השיב למבקר כי חטיבת המחקר באמ"ן החליטה להקצות לנושא משאבים ובקרוב ישולב נציג משרד החוץ בחטיבה.
מבקר המדינה סבור כי צריך להיות גורם-על שינחה את כלל מערך ההסברה הלאומי וייצג אותו בממשלה ובקבינט המדיני-בטחוני.
במסגרת הביקורת נבדקו לשכת יועץ התקשורת במשרד ראש הממשלה, לשכת העיתונות הממשלתית, משרד החוץ, משרד הביטחון וצה"ל, המשרד לביטחון פנים ומטרת ישראל.
ליקויים בעירית תל אביב
בדו"ח המבקר מפורטת ביקורת חריפה באשר לליקויים הקיימים בהיערכות המשק לשעת חירום בעיריית תל אביב.
בעיה קשה ביותר בכל שעת חירום היא האפשרות לשתות מים ולהשתמש בהם בתהליכי ייצור במפעלים חיוניים. על פי ממצאי מבקר המדינה, "העירייה לא תוכל לספק מים לאזורים מסוימים בעיר", בין השאר מכיוון שכבר בספטמבר '01 הופסקה פעילותן של שתי בריכות מים, ששימשו כמאגרי מים בשגרה ובשעת חירום. בריכה נוספת, חשובה במיוחד מבחינת תפקודה בחירום, הפסיקה פעילותה כבר ב-'98 וטרם נמצא לה תחליף, גם שלוש שנים אחרי כן.
במצב חירום תלויה מוכנותה של עיריית תל אביב ביכולתה לאפשר למפעלים חיוניים בתחומה, להמשיך פעילותם בהיעדר מים. עפ"י דו"ח הביקורת, יש בת"א 21 מפעלים המוגדרים חיוניים ובהם 2 בתי חולים, שש טחנות קמח ושתי מאפיות. נפח המים הנדרש לפעילותם בשעת חירום מסתכם ביותר מ-7,000 מטר מעוקב, אך אלה יוכלו לאגור רק כ-1,500 מטרים מעוקבים. כמו כן, בת"א ישנם מפעלים חיוניים שלא דאגו כלל ליכולת לאגור מים בעת צרה, קובע הדו"ח.
בביקורת עלה עוד, כי "מערך כוח האדם לשעת חירום של העירייה לא היה ערוך כנדרש: חלק מהמשרות לא היו מאוישות. דו"ח תקן ואיוש, הכולל רשימה שמית של כל בעלי התפקידים בעירייה, הכיל פרטים לא מעודכנים בנוגע לחלק מבעלי התפקידים ועל כן לא ענה לייעודו", נקבע בדו"ח.
בניגוד להוראות, מסתבר, כי עשרה אחוזים מהאנשים המיועדים לשמש במשק לשעת חירום ולאייש, עפ"י הרשימות של העירייה, תפקידים בשעת חירום גם יגויסו למילואים ולא יוכלו לשמש כלל בתפקידיהם.
יצוין כי ועדת המל"ח של עיריית תל אביב, האמורה לעסוק בנושא, לא התכנסה אלא כאשר נודע על הגעתם של אנשי משרד מבקר המדינה לביקורת. גם כאשר התכנסה, בספטמבר 2001, לא עסקה כלל בתפקידה: דיון בנושאים הקשורים להיערכות העירייה לשעת חירום.
נושא נוסף בו נמצאו ליקויים משמעותיים, הוא יכולת העירייה לקלוט תושבים חסרי קורת גג. בתל אביב יש על פי הערכות העירייה 73 אלף קשישים וכ-35 אלף נכים ומוגבלים. מסתבר, כי אין לעירייה אמצעים לפנות קשישים מבתיהם, למקומות בהם ישהו בשעת חירום.
הביקורת העלתה עוד, כי תיקי התכנון של מתקני הפינוי והקליטה של העירייה לא היו מעודכנים, וכי 30 אחוזים מהמקומות שהעירייה מייעדת לקליטת אזרחים מפונים בשעת חירום, "נתפסו" לשימוש ע"י גופים אחרים.
ליקויים חמורים בשב"כ
בסעיף העוסק בחטיבה לאבטחת אישים בשב"כ, מעלה מבקר המדינה נתונים מדאיגים רבים. "חרף השינויים הטראומטיים במציאות ובצורכי האבטחה, לא דנה הממשלה במרוצת השנים, בעדכון מכלול החלטותיה הנוגעות לאבטחה בארץ ובחו"ל. בהיעדר התאמת ההחלטות למציאות, נוצר ליקוי היורד לשורשי יכולתו של השב"כ לשאת באחריות שהממשלה הטילה עליו", כך קובע הדו"ח.
הבעיה המרכזית עליה מצביע הדו"ח היא הגידול המשמעותי בחובותיו של השב"כ לאבטח אישים, בצד היעדר תקצוב מתאים לשב"כ, כדי שיוכל להתאים עצמו לפעולות האבטחה הנדרשות.
הדו"ח קובע, כי משרדי הממשלה וגופים אחרים סרבו, בתואנות כאלה ואחרות, להשתתף בתקצוב פעילות האבטחה של השב"כ, דבר שאילץ את הארגון לחרוג מתקציבו.
כך, למשל, מצא מבקר המדינה כי "אם אין קשר או זהות מוחלטת בין האישיות שהשב"כ אחראי לאבטחתה, לבין משרד ממשלתי, אין מי שיממן את אבטחתו". לכן נשא השב"כ בחלק מההוצאות הכרוכות באבטחתו של יו"ר מפלגת האופוזיציה הגדולה בכנסת במשך תקופה ארוכה, עד שוועדת הכנסת אישרה את מימון אבטחתו מתקציב הכנסת.
אחד הסעיפים בהם לא היה דיון בממשלה, וייתכן שגורם להוצאות מיותרות, הוא אבטחת "אישים לשעבר". "רשימת האישים מתרחבת בהתמדה", קובע דו"ח המבקר, ומציין כי הסל לאבטחת כל אישיות כזו, כגון מכונית, נהג ואמצעי אבטחה, הינה כמיליון שקלים בשנה, וזאת מבלי לכלול בו עלות מאבטחים וזקיפים. "מצב זה גורם להקצאת תשומות ולמיקוד יכולת אבטחתית רבת-היקף ומשאבים באישים לשעבר. זאת, על חשבון התמקדות במשימת אבטחתם של ראשי המדינה, המנהלים את מערכת השלטון בהווה", קובע מבקר המדינה.
המבקר מבקש מהמדינה, לבדוק גם את סוגיית משך הזמן בה מאובטחים האישים לשעבר מתום תקופת כהונתם. המבקר מציין בדו"ח, כי לדוגמא, מזכיר המדינה האמריקני מאובטח רק שבוע לאחר סיום תפקידו, בעוד בישראל מתבצעת אבטחה כזו במשך שנה ואף יותר מתום הכהונה. בקשה לדון בנושא העביר כבר השב"כ עצמו לוועדת דגן, שבזמן הביקורת הייתה אמונה על הנושא מטעם הממשלה.
גודלה של ממשלת ברק שמנתה עשרים ושמונה שרים מצוינת בדו"ח המבקר כגורם נוסף למציאות בה קיימת אי-ההתאמה בין תקציב האבטחה, שלא גדל, לבין רשימת המאובטחים הגדלה בלי הרף.
בפרק הביקורת, העוסק בכוח האדם ביחידה לאבטחת אישים, נקבע בדו"ח: "על אבטחת האישים המאובטחים, ובראשם ראש הממשלה, מופקדים צעירים בשנות העשרים הראשונות לחייהם, בעלי ניסיון מקצועי קצר לאחר שירות צבאי, וזאת, בשונה מהמקובל במרבית המדינות".
"למחצית מהמאבטחים בצוותי האבטחה של היחידה ניסיון של פחות משנה באבטחה", דבר שיש לדון בו, תוך בחינת האפשרות ליצירת שלד ותיק של מאבטחים, שיתוגמלו בהתאם.
ממצאים חמורים נמצאו בדו"ח בנוגע לאבטחת המשלחות בחו"ל, נושא שקיבל משנה חשיבות לאחר רצח הספורטאים הישראלים במינכן ב-'72. מהדו"ח עולה שבשנת '00 טיפלה היחידה בלא פחות מ-1,358 משלחות שיצאו לחו"ל בנסיבות שונות, על-פי החלטת ממשלה שחייבה את השב"כ לדאוג לאבטחת משלחות. יחד עם זאת מצוין בדו"ח, כי יש אי-בהירות בהחלטות הממשלה בנושא, דבר שגורם לכך שמשלחות המוגדרות כלא בעייתיות זוכות אף הן לאבטחה, המורידה את הדריכות והקשב לבעיות של משלחות שיש סיכון בטחוני בנסיעתן לחו"ל.
מערך ההסברה - ללא תיאום
פרק נרחב עוסק בכשלי מערך ההסברה הישראלי. על פי הדו"ח פועלים גורמי ההסברה הרשמיים של ישראל ללא תיאום ותוך בזבוז משאבים רב. המבקר מצא כי עדיין אין מערך הסברה משולב ומתואם ברמה הלאומית שיוכל לתת מענה הסברתי במיוחד בתקופת עימות.
בביקורת נמצא, כי לא הוגדרו תחומי אחריות בין משרד החוץ לבין משרד הביטחון וצה"ל במישור הסברת החוץ, ולא סוכמו ביניהם נוהלי עבודה משותפים מחייבים. שיתוף הפעולה בין הגופים התבצע בעיקר על בסיס של יוזמה אישית של ממלאי תפקידים . התוצאה הייתה שבמהלך הלחימה ביש"ע חלו תקלות רבות "שפגעו בפעולות ההסברה של מדינת ישראל בחו"ל".
כדוגמה לחוסר התיאום הביא המבקר את פעולות ההסברה בפרשת תפישת אוניית הנשק "קארין איי". גורמי ההסברה במשרד החוץ לא עודכנו בפרשה, וגם לאחר הפרום הראשון על לכידת הספינה, מרבית פעולות ההסברה נעשו בצה"ל ללא שיתוף המשרד.
צה"ל כינס מסיבת עיתונאים וכעבור יומיים נערכה מסיבת עיתונאים נוספת באילת בהשתתפות ראש הממשלה, מבלי שאנשי לשכתו היו מעורבים בעיצוב תוכנה ומאפייניה. גם מנהל לשכת העיתונות הממשלתית שמע על תפיסת האוניה בתקשורת ואנשיו לא היו מעורבים בפעולות ההסברה. התוצאה הייתה שהטיפול בעיתונאים הזרים היה לקוי.
מבקר המדינה ציין כי ההחלטה למנות באוגוסט 2001 את השרה ציפי לבני לאחראית על גופי ההסברה במשרד ראש הממשלה, לא מומשה.
בתשובתה למבקר ציינה לבני כי העניין נשאר בגדר רעיון בלבד, בהיעדר גיבוי מתאים. לדבריה, לתפקיד לא נוצקו תוכן וסמכויות, והוא התברר ככותרת ריקה מתוכן, חסר סמכויות וחסר שיתוף פעולה מצד גורמי ההסברה הרלוונטיים מחוץ למשרד ראש הממשלה ובתוכו.
מבקר המדינה קבע עוד כי ההחלטה להקים במשרד ראש הממשלה אגף תקשורת, שהתקבלה בתקופת אהוד ברק, על חשבון לשכת העיתונות הממשלתית, פגעה מאד בקשר ההדוק שנרקם עם השנים בין לשכת העיתונות הממשלתית לכתבים הזרים בישראל.
משרד החוץ התקשה להתמודד עם נושא הסברת החוץ במצב של משבר מתמשך. על פי הנאמר בדו"ח המבקר עולה כי למרות היערכות הצבא לעימות ארוך טווח, מערך ההסברה של משרד החוץ לא נערך לאפשרות כזו, ופעילותו בחודשים הראשונים אופיינה בתגובה מאולתרת לצרכים המיוחדים שנדרשו באותה עת.
גם הסברה לעולם הערבי לא טופלה כראוי וישראל לא הצליחה להתמודד מול התעמולה וההסתה בצד הפלשתיני. לכשל הסברתי זה שתי סיבות: העדר גוף ממלכתי בעל סמכויות הדרוש לריכוז הטיפול בהסברה בעולם הערבי וחוסר באמצעי שידור ישראלים לעולם הערבי.
פעולות ההסברה במשרד הביטחון בוצעו באופן לא ממוסד, ללא תהליך המכוון בצורה סדורה ושיטתית את מסרי ההסברה הביטחוניים-מדיניים וללא תיאום עם משרד החוץ.
המודיעין הישראלי גם הוא לא ערוך להתמודד מול התעמולה הערבית. חטיבת המחקר באמ"ן לא ערכה מחקר ראוי בנושא התעמולה הערבית. המבקר המליץ לבחון את סוגיית האיום של לוחמת התעמולה הערבית כאיום אסטרטגי, ואת דרכי ההתמודדות מול תעמולה זו. צה"ל השיב למבקר כי חטיבת המחקר באמ"ן החליטה להקצות לנושא משאבים ובקרוב ישולב נציג משרד החוץ בחטיבה.
מבקר המדינה סבור כי צריך להיות גורם-על שינחה את כלל מערך ההסברה הלאומי וייצג אותו בממשלה ובקבינט המדיני-בטחוני.
במסגרת הביקורת נבדקו לשכת יועץ התקשורת במשרד ראש הממשלה, לשכת העיתונות הממשלתית, משרד החוץ, משרד הביטחון וצה"ל, המשרד לביטחון פנים ומטרת ישראל.
ליקויים בעירית תל אביב
בדו"ח המבקר מפורטת ביקורת חריפה באשר לליקויים הקיימים בהיערכות המשק לשעת חירום בעיריית תל אביב.
בעיה קשה ביותר בכל שעת חירום היא האפשרות לשתות מים ולהשתמש בהם בתהליכי ייצור במפעלים חיוניים. על פי ממצאי מבקר המדינה, "העירייה לא תוכל לספק מים לאזורים מסוימים בעיר", בין השאר מכיוון שכבר בספטמבר '01 הופסקה פעילותן של שתי בריכות מים, ששימשו כמאגרי מים בשגרה ובשעת חירום. בריכה נוספת, חשובה במיוחד מבחינת תפקודה בחירום, הפסיקה פעילותה כבר ב-'98 וטרם נמצא לה תחליף, גם שלוש שנים אחרי כן.
במצב חירום תלויה מוכנותה של עיריית תל אביב ביכולתה לאפשר למפעלים חיוניים בתחומה, להמשיך פעילותם בהיעדר מים. עפ"י דו"ח הביקורת, יש בת"א 21 מפעלים המוגדרים חיוניים ובהם 2 בתי חולים, שש טחנות קמח ושתי מאפיות. נפח המים הנדרש לפעילותם בשעת חירום מסתכם ביותר מ-7,000 מטר מעוקב, אך אלה יוכלו לאגור רק כ-1,500 מטרים מעוקבים. כמו כן, בת"א ישנם מפעלים חיוניים שלא דאגו כלל ליכולת לאגור מים בעת צרה, קובע הדו"ח.
בביקורת עלה עוד, כי "מערך כוח האדם לשעת חירום של העירייה לא היה ערוך כנדרש: חלק מהמשרות לא היו מאוישות. דו"ח תקן ואיוש, הכולל רשימה שמית של כל בעלי התפקידים בעירייה, הכיל פרטים לא מעודכנים בנוגע לחלק מבעלי התפקידים ועל כן לא ענה לייעודו", נקבע בדו"ח.
בניגוד להוראות, מסתבר, כי עשרה אחוזים מהאנשים המיועדים לשמש במשק לשעת חירום ולאייש, עפ"י הרשימות של העירייה, תפקידים בשעת חירום גם יגויסו למילואים ולא יוכלו לשמש כלל בתפקידיהם.
יצוין כי ועדת המל"ח של עיריית תל אביב, האמורה לעסוק בנושא, לא התכנסה אלא כאשר נודע על הגעתם של אנשי משרד מבקר המדינה לביקורת. גם כאשר התכנסה, בספטמבר 2001, לא עסקה כלל בתפקידה: דיון בנושאים הקשורים להיערכות העירייה לשעת חירום.
נושא נוסף בו נמצאו ליקויים משמעותיים, הוא יכולת העירייה לקלוט תושבים חסרי קורת גג. בתל אביב יש על פי הערכות העירייה 73 אלף קשישים וכ-35 אלף נכים ומוגבלים. מסתבר, כי אין לעירייה אמצעים לפנות קשישים מבתיהם, למקומות בהם ישהו בשעת חירום.
הביקורת העלתה עוד, כי תיקי התכנון של מתקני הפינוי והקליטה של העירייה לא היו מעודכנים, וכי 30 אחוזים מהמקומות שהעירייה מייעדת לקליטת אזרחים מפונים בשעת חירום, "נתפסו" לשימוש ע"י גופים אחרים.
ליקויים חמורים בשב"כ
בסעיף העוסק בחטיבה לאבטחת אישים בשב"כ, מעלה מבקר המדינה נתונים מדאיגים רבים. "חרף השינויים הטראומטיים במציאות ובצורכי האבטחה, לא דנה הממשלה במרוצת השנים, בעדכון מכלול החלטותיה הנוגעות לאבטחה בארץ ובחו"ל. בהיעדר התאמת ההחלטות למציאות, נוצר ליקוי היורד לשורשי יכולתו של השב"כ לשאת באחריות שהממשלה הטילה עליו", כך קובע הדו"ח.
הבעיה המרכזית עליה מצביע הדו"ח היא הגידול המשמעותי בחובותיו של השב"כ לאבטח אישים, בצד היעדר תקצוב מתאים לשב"כ, כדי שיוכל להתאים עצמו לפעולות האבטחה הנדרשות.
הדו"ח קובע, כי משרדי הממשלה וגופים אחרים סרבו, בתואנות כאלה ואחרות, להשתתף בתקצוב פעילות האבטחה של השב"כ, דבר שאילץ את הארגון לחרוג מתקציבו.
כך, למשל, מצא מבקר המדינה כי "אם אין קשר או זהות מוחלטת בין האישיות שהשב"כ אחראי לאבטחתה, לבין משרד ממשלתי, אין מי שיממן את אבטחתו". לכן נשא השב"כ בחלק מההוצאות הכרוכות באבטחתו של יו"ר מפלגת האופוזיציה הגדולה בכנסת במשך תקופה ארוכה, עד שוועדת הכנסת אישרה את מימון אבטחתו מתקציב הכנסת.
אחד הסעיפים בהם לא היה דיון בממשלה, וייתכן שגורם להוצאות מיותרות, הוא אבטחת "אישים לשעבר". "רשימת האישים מתרחבת בהתמדה", קובע דו"ח המבקר, ומציין כי הסל לאבטחת כל אישיות כזו, כגון מכונית, נהג ואמצעי אבטחה, הינה כמיליון שקלים בשנה, וזאת מבלי לכלול בו עלות מאבטחים וזקיפים. "מצב זה גורם להקצאת תשומות ולמיקוד יכולת אבטחתית רבת-היקף ומשאבים באישים לשעבר. זאת, על חשבון התמקדות במשימת אבטחתם של ראשי המדינה, המנהלים את מערכת השלטון בהווה", קובע מבקר המדינה.
המבקר מבקש מהמדינה, לבדוק גם את סוגיית משך הזמן בה מאובטחים האישים לשעבר מתום תקופת כהונתם. המבקר מציין בדו"ח, כי לדוגמא, מזכיר המדינה האמריקני מאובטח רק שבוע לאחר סיום תפקידו, בעוד בישראל מתבצעת אבטחה כזו במשך שנה ואף יותר מתום הכהונה. בקשה לדון בנושא העביר כבר השב"כ עצמו לוועדת דגן, שבזמן הביקורת הייתה אמונה על הנושא מטעם הממשלה.
גודלה של ממשלת ברק שמנתה עשרים ושמונה שרים מצוינת בדו"ח המבקר כגורם נוסף למציאות בה קיימת אי-ההתאמה בין תקציב האבטחה, שלא גדל, לבין רשימת המאובטחים הגדלה בלי הרף.
בפרק הביקורת, העוסק בכוח האדם ביחידה לאבטחת אישים, נקבע בדו"ח: "על אבטחת האישים המאובטחים, ובראשם ראש הממשלה, מופקדים צעירים בשנות העשרים הראשונות לחייהם, בעלי ניסיון מקצועי קצר לאחר שירות צבאי, וזאת, בשונה מהמקובל במרבית המדינות".
"למחצית מהמאבטחים בצוותי האבטחה של היחידה ניסיון של פחות משנה באבטחה", דבר שיש לדון בו, תוך בחינת האפשרות ליצירת שלד ותיק של מאבטחים, שיתוגמלו בהתאם.
ממצאים חמורים נמצאו בדו"ח בנוגע לאבטחת המשלחות בחו"ל, נושא שקיבל משנה חשיבות לאחר רצח הספורטאים הישראלים במינכן ב-'72. מהדו"ח עולה שבשנת '00 טיפלה היחידה בלא פחות מ-1,358 משלחות שיצאו לחו"ל בנסיבות שונות, על-פי החלטת ממשלה שחייבה את השב"כ לדאוג לאבטחת משלחות. יחד עם זאת מצוין בדו"ח, כי יש אי-בהירות בהחלטות הממשלה בנושא, דבר שגורם לכך שמשלחות המוגדרות כלא בעייתיות זוכות אף הן לאבטחה, המורידה את הדריכות והקשב לבעיות של משלחות שיש סיכון בטחוני בנסיעתן לחו"ל.