מאת פנינה דסקל
מי שהגיע במוצאי שבת ל'חוות גלעד' מצא את עצמו מול חזית קשוחה ואלימה של אנשי משטרה וחיילים. גם המאבק הזה, שהסתיים בפינוי כל המבנים, לא היה סוף הסיפור. בחווה מבטיחים לשוב ולבנות, כל פעם מחדש
כאשר התאספו מאות האנשים ב'חוות גלעד' במוצאי שבת פרשת 'לך לך', י"ג בחשוון, הם לא דמיינו בחלומם הגרוע ביותר מה עומד לקרות. מייד כשנפוצה השמועה במוצאי שבת על מאות החיילים שהובאו במהלך השבת אל אזור 'חוות גלעד' כדי לפנותה, החלו האנשים להגיע אל החווה.
מפקדי צה"ל והמשטרה, שניחשו את השתלשלות העניינים, הכריזו עוד בשבת על השטח כשטח צבאי סגור, ונאסרה אליו הכניסה ברכב. אך האיסור לא מנע מתושבי הישובים באזור להגיע. הם החנו את מכוניותיהם ליד המחסומים, יצאו מהן והלכו ברגל לחווה. המחזה יוצא הדופן של יום רביעי, שבו נראו אנשים הצועדים ב'כביש גלעד' בין כפרים ערביים ומכוניות המגיעות למחסום הצה"לי, מעמיסות אנשים, נוסעות אל החווה וחוזר חלילה, חזר על עצמו בשנית במוצאי שבת.
כאשר הגיעו האנשים לחווה, הם התבקשו להתרכז באזור הסככה כדי להגן עליה. "לא באלימות!" נאמר להם שוב ושוב. אך גם המבוגרים שבין המתאספים לא ציפו לתגובה הבאה. מראה החולצות הקרועות, המכות והחבלות על גופם של חלק מהאנשים שבאו לאזור, הזכיר לרבים מהם את העלייה לסבסטיה. "כשם שאז לא התייאשו ובסוף הוקם הישוב", אמרו שם, "כך לא נתייאש הפעם, ובסוף תוקם החווה".
מכות, סחיבות, דחיפות
כשכוחות הצבא והמשטרה הגיעו אל המקום הם צעדו מייד אל הסככה, ובלי מילה תפסו את האנשים הנמצאים בה והחלו לגרור אותם משם. "הם הגיעו", מספר אחד הנוכחים, "ומייד תפסו אותי שניים. ניסו לגרור אותי ברגליים. נאחזתי במשהו כדי לא לזוז, ואז הגיע עוד שוטר ונתן לי אגרוף בבטן. כשהתקפלתי מעוצמת הכאב, הגיעו עוד שלושה שוטרים, תפסו אותי בידיים וגררו אותי הרחק משם".
המיישבים, שניסו לגלות מיהם השוטרים שתוקפים אותם, הופתעו לגלות כי כל השוטרים הסתובבו בשטח ללא דרגות ותגי זיהוי (דבר האסור על פי החוק). כששאלו את השוטרים לשמותיהם, גדלה ההפתעה: הם נוכחו לדעת כי כל השוטרים קיבלו הוראה לקרוא לעצמם בשמו של מפקד אזור יהודה ושומרון במשטרה, שחר איילון.
סיפורן של דבורי ויעל, תושבות הישובים שבאזור שהגיעו לחוות גלעד לעזור, מוכיח את אלימותם של חלק מהשוטרים והחיילים: את דבורי, שהיתה על הגג, הגיעו היס"מניקים (שוטרים מיחידת הסיור המשטרתית) לפנות. "היו שם שלושה שוטרים", היא מספרת. "הם רצו שאני אתפנה, אז הם ניסו להזיז אותי. אמרתי להם: תביאו שוטרות או חיילות, יש חוק ואני רוצה לשמור עליו, אז תביאו נשים, ואני אתפנה מרצון. בהתחלה זה נראה כאילו הם מסכימים, אך פתאום הגיעו עוד שניים ואז כל החמישה ביחד תפסו אותי, בידיים, ברגליים, בשיער, בכל מקום שאפשר, כיסוי הראש נפל לי – אבל זה לא הזיז להם, ואז הם פשוט העיפו אותי משם".
יעל, בחורה בשנות העשרה לחייה, ישבה לרגלי המשאית עם חברותיה, כדי לחסום את נסיעתו. "ואז שמעתי צעקה", היא משחזרת, "שלוש עליה!" תוך שניה עטו עלי שלוש חיילות וניסו למשוך אותי מהמעגל, אך הן לא הצליחו. ואז המפקדת שלהן מאד כעסה, איך זה שהן לא מצליחות?! והיא צעקה: 'עוד חמש עליה...' ואז התנפלו עלי שמונה חיילות, שבנוסף לזה שהעיפו אותי החוצה גם טרחו לבעוט בי בכל הגוף. על רעות, חברתי, התנפלו שוטרים. הם גררו אותה על הרצפה. לא שמרו לה על הצניעות, הם פשוט הרימו לה את החולצה וכך סחבו אותה משם. בסוף הם זרקו אותה על מוט ברזל והיא איבדה את ההכרה, הפסיקה לנשום והיה צריך לפנות אותה לבית החולים".
"רוב השוטרים והחיילים היו די בסדר", מדגיש הרב אליקים לבנון, ראש הישיבה ורב הישוב אלון מורה. "אבל היו כמה שנקטו באלימות רבה ועמם נמצה את הדין. יש לציין שבסוף הפינוי אמר לי שחר איילון, מפקד ש"י במשטרה, שמבחינת המתיישבים נשמרו כללי מאבק הוגנים, ואנשינו שמרו על איפוק".
חיילים נמנעים ושופלים לוחמניים
"אתם חיילי צבא הגנה לישראל", צעק, זעק צביקה זר, בנם של יעל ומשה זר, במגפונים, "גם אנחנו היינו ועודנו חיילים וקצינים בצבא, וגם אנחנו יודעים מהן פקודות, לכן אנחנו אומרים לכם שלא כל פעולה צריכה להצליח! קיבלתם פקודה לפנות את החווה. אמרו לכם שהרב הראשי לצה"ל, הרב וייס, התיר לנסוע עבור זה בשבת. עבדו עליכם! אני קורא לכם: אל תסרבו פקודה, אבל המשימה הזאת לא חייבת להצליח, אתם לא חייבים להשתתף במשימה הנוראה הזו. במקום לאגור כוח בשביל במשימות מבצעיות נגד אויבנו, מבקשי נפשנו, הביאו אתכם נגד אחיכם. אל תעזרו לפואד במערכת הבחירות שלו..." ואמנם, היו חיילים וחיילות שבחרו שלא להשתתף במשימה. "המראה הנורא ירדוף אותנו כל החיים", הם אמרו, והלכו לשבת בקצה המאחז, במקום שבו לא ישתתפו ולא יראו מה מתרחש. "תודה לכם, חיילים יקרים", אמרה צוריה, בתם של גלעד הי"ד והגר זר, שהסתובבה בין החיילים האלה, "אין מילים בפי לתאר את מה שאני מרגישה. אני מצדיעה לכל אחד מכם. אם הייתי יכולה הייתי לוחצת לכל אחד ואחד את היד, הייתי מחבקת ומנשקת אתכם. אבא שלי מהשמים מברך אתכם על המעשה האמיץ שאתם עושים. אני אוהבת אתכם!"
וכך, לצד מראות כואבים של גילויי אלימות, ניתן היה לראות גם מחזות יפים של מתיישבים וחיילים העוזרים אחד לשני, אם באוכל ושתייה או בהגשת עזרה ראשונה לפצועים.
כאשר הושמדה כליל הסככה הראשונה ע"י השופל (טרקטור בעל כף), עברה זירת האירועים אל הסככה השניה והמכולות. כמה מהבנות, ששהו עוד לפני כן בתוך המכולות, הסתגרו שם. חגורת החיילים התהדקה סביב המכולות כדי למנוע כניסת מתיישבים נוספים. השופל השני שהיה בדרכו, נעצר ע"י המתיישבים שמילאו את מיכל הדלק שלו בחול, סתמו את האגזוז באבנים וכדו'. כמה מהם טיפסו על כף השופל. נהג השופל, שכעס מאד, החל לנער את הכף מגובה רב כדי להפיל את מי שטיפס עליה. כשראה שהוא לא מצליח, ניסה לסגת לאחור. בנסיעתו אחורה, בלי להסתכל, הוא כמעט עלה על אנשים שהיו ליד השופל, אבל בחסדי ה', נמנע אסון כבד, והאנשים שראו מה מתרחש מייד זזו.
בעקבות הדברים פונה השופל מן החווה, ואז החל מעגל של מתיישבים להתהדק סביב הכיתור של החיילים. מן המגפון נשמעה הספירה לאחור כאשר בכל פעם שהגיעו לאפס ניסו המתיישבים לפרוץ את כתר החיילים פנימה אל המכולות. באותו הזמן, בתוך המכולות, פינו החיילות את הנערות המתבצרות החוצה. כעבור ארבעה ניסיונות, הצליחו המתיישבים לפרוץ פנימה אל המכולות, ובאותו רגע נשמעה קריאה אל החיילים והשוטרים לסוג אחור.
לא מתכוונים להיכנע
במהלך הלילה הובאו עוד כמה גדודי חיילים אל השטח, ולמחרת בבוקר החל שוב המאבק.
כמעט 7 שעות נלחמו המתיישבים ביום ראשון, עד שלא נותר על מה. המפקדים, שהבינו שלא יצליחו להכניס את המשאיות והשופל, הביאו במקומם רתך, ובחסות החיילים והשוטרים הוא פרק את הסככה. גם את המכולות הפכה המשטרה, כדי להוציא אותן מכלל שימוש. "אבל זה לא יעזור", אומר בנצי ליברמן, ראש המועצה האזורית שומרון ויושב ראש מועצת יש"ע. "אנחנו נחזור לפה ככל שיידרש. אותנו לא יכניעו!"
ואמנם, ברגע שראשוני החיילים התחילו לעזוב את החווה, החלו המתיישבים בבנייתה מחדש. עם החולצות הקרועות והפצעים החשופים הם הקימו את בית הכנסת של 'חוות גלעד' שוב. "וכך יהיה", הם אומרים. "בכל פעם שיבואו להוריד אותנו, אנחנו נחזור! אנחנו עוד נקים את הגלעד לגלעד..."
המשטרה: האלימות הופעלה נגדנו
במהלך כתיבת הכתבה פניתי לדובר השר לבטחון פנים ולדוברות המשטרה כדי לקבל תשובות לשאלות הבאות:
• מדוע הסתובבו השוטרים בשטח המאחז ללא דרגות ותגי זיהוי ומי נתן את ההוראה לכך?
• מדוע הזדהו השוטרים כ"שחר איילון",מפקד מחוז ש"י במשטרה, ןמי נתן את ההוראה לכך?
• האם המשטרה מתכוונת לחקור ולהעניש את השוטרים שהפעילו אלימות קשה כנגד המתנחלים החוות גלעד?
רפי יפה דובר משטרת מחוז שם מסר את התגובה הבאה:
משטרת מחוז ש"י סייעה לצה"ל בפינוי המבנים בחוות גלעד שבשומרון. ההנחיות שניתנו לחיילים ולשוטרים היו שיש לגלות איפוק ורגישות בעת הפינוי, ככלל השימוש בכוח יהיה במידה אחת יותר כנגד המתנחלים כדי להתגבר על התנגדותם וזאת לשם ביצוע המשימה, בפועל המתנחלים ותומכיהם שהיו על הגבעה הפעילו אלימות פיזית קשה ומלווה באמצעים שונים כנגד כוחות הביטחון.
מהיכרות בעבר של פינוי מתיישבים פעלו השוטרים בגבעה ללא כל אמצעי מלבד מדיהם שמהם הוסרו סמלים שונים שנתלשים בעת המגע הראשוני עם המפגינים ועשויים להוות פגיעה פיזית וקריעה של המדים. (הנחת עבודה שהתממשה בעת הפינוי) (הסרת הסמלים והתגים הייתה רק בפינוי במוצאי שבת בחשכה.)
פיקוד המחוז נכח בשטח בכל משך הפינוי ועמד בקשר שוטף ורצוף עם משפחת זר וההנהגה המקומית ועם המפגינים כל בעיה וטענה שנבעה מעצם הפינוי ונתנו מענה לפניותיהם. המשטרה פעלה ככוח משימה של צה"ל עפ"י ההנחיות ולוח הזמנים שנקבעו לפינויים.
משטרת המחוז רואה בחומרה את גילויי האלימות שהופעלו מצד המתנחלים כנגד כוחות הביטחון במשך כל ימי הפינוי, מפקד המחוז הנחה לרכז מאמץ חקירתי באיסוף ראיות כנגד מי מהחשודים ולהביא למעצרם, במהלך הפינוי נעצרו על-ידי המשטרה כ- 15 חשודים בעבירות אלימות שומות ונגדם נפתחו תיקים פליליים ובכוונת המשטרה לחזק את הראיות ולהעמידם לדין.
במחוז ש"י החלו בתחקיר מבצעי רחב לכלל היבטים השונים שהיו במהלך הפינוי.
מי שהגיע במוצאי שבת ל'חוות גלעד' מצא את עצמו מול חזית קשוחה ואלימה של אנשי משטרה וחיילים. גם המאבק הזה, שהסתיים בפינוי כל המבנים, לא היה סוף הסיפור. בחווה מבטיחים לשוב ולבנות, כל פעם מחדש
כאשר התאספו מאות האנשים ב'חוות גלעד' במוצאי שבת פרשת 'לך לך', י"ג בחשוון, הם לא דמיינו בחלומם הגרוע ביותר מה עומד לקרות. מייד כשנפוצה השמועה במוצאי שבת על מאות החיילים שהובאו במהלך השבת אל אזור 'חוות גלעד' כדי לפנותה, החלו האנשים להגיע אל החווה.
מפקדי צה"ל והמשטרה, שניחשו את השתלשלות העניינים, הכריזו עוד בשבת על השטח כשטח צבאי סגור, ונאסרה אליו הכניסה ברכב. אך האיסור לא מנע מתושבי הישובים באזור להגיע. הם החנו את מכוניותיהם ליד המחסומים, יצאו מהן והלכו ברגל לחווה. המחזה יוצא הדופן של יום רביעי, שבו נראו אנשים הצועדים ב'כביש גלעד' בין כפרים ערביים ומכוניות המגיעות למחסום הצה"לי, מעמיסות אנשים, נוסעות אל החווה וחוזר חלילה, חזר על עצמו בשנית במוצאי שבת.
כאשר הגיעו האנשים לחווה, הם התבקשו להתרכז באזור הסככה כדי להגן עליה. "לא באלימות!" נאמר להם שוב ושוב. אך גם המבוגרים שבין המתאספים לא ציפו לתגובה הבאה. מראה החולצות הקרועות, המכות והחבלות על גופם של חלק מהאנשים שבאו לאזור, הזכיר לרבים מהם את העלייה לסבסטיה. "כשם שאז לא התייאשו ובסוף הוקם הישוב", אמרו שם, "כך לא נתייאש הפעם, ובסוף תוקם החווה".
מכות, סחיבות, דחיפות
כשכוחות הצבא והמשטרה הגיעו אל המקום הם צעדו מייד אל הסככה, ובלי מילה תפסו את האנשים הנמצאים בה והחלו לגרור אותם משם. "הם הגיעו", מספר אחד הנוכחים, "ומייד תפסו אותי שניים. ניסו לגרור אותי ברגליים. נאחזתי במשהו כדי לא לזוז, ואז הגיע עוד שוטר ונתן לי אגרוף בבטן. כשהתקפלתי מעוצמת הכאב, הגיעו עוד שלושה שוטרים, תפסו אותי בידיים וגררו אותי הרחק משם".
המיישבים, שניסו לגלות מיהם השוטרים שתוקפים אותם, הופתעו לגלות כי כל השוטרים הסתובבו בשטח ללא דרגות ותגי זיהוי (דבר האסור על פי החוק). כששאלו את השוטרים לשמותיהם, גדלה ההפתעה: הם נוכחו לדעת כי כל השוטרים קיבלו הוראה לקרוא לעצמם בשמו של מפקד אזור יהודה ושומרון במשטרה, שחר איילון.
סיפורן של דבורי ויעל, תושבות הישובים שבאזור שהגיעו לחוות גלעד לעזור, מוכיח את אלימותם של חלק מהשוטרים והחיילים: את דבורי, שהיתה על הגג, הגיעו היס"מניקים (שוטרים מיחידת הסיור המשטרתית) לפנות. "היו שם שלושה שוטרים", היא מספרת. "הם רצו שאני אתפנה, אז הם ניסו להזיז אותי. אמרתי להם: תביאו שוטרות או חיילות, יש חוק ואני רוצה לשמור עליו, אז תביאו נשים, ואני אתפנה מרצון. בהתחלה זה נראה כאילו הם מסכימים, אך פתאום הגיעו עוד שניים ואז כל החמישה ביחד תפסו אותי, בידיים, ברגליים, בשיער, בכל מקום שאפשר, כיסוי הראש נפל לי – אבל זה לא הזיז להם, ואז הם פשוט העיפו אותי משם".
יעל, בחורה בשנות העשרה לחייה, ישבה לרגלי המשאית עם חברותיה, כדי לחסום את נסיעתו. "ואז שמעתי צעקה", היא משחזרת, "שלוש עליה!" תוך שניה עטו עלי שלוש חיילות וניסו למשוך אותי מהמעגל, אך הן לא הצליחו. ואז המפקדת שלהן מאד כעסה, איך זה שהן לא מצליחות?! והיא צעקה: 'עוד חמש עליה...' ואז התנפלו עלי שמונה חיילות, שבנוסף לזה שהעיפו אותי החוצה גם טרחו לבעוט בי בכל הגוף. על רעות, חברתי, התנפלו שוטרים. הם גררו אותה על הרצפה. לא שמרו לה על הצניעות, הם פשוט הרימו לה את החולצה וכך סחבו אותה משם. בסוף הם זרקו אותה על מוט ברזל והיא איבדה את ההכרה, הפסיקה לנשום והיה צריך לפנות אותה לבית החולים".
"רוב השוטרים והחיילים היו די בסדר", מדגיש הרב אליקים לבנון, ראש הישיבה ורב הישוב אלון מורה. "אבל היו כמה שנקטו באלימות רבה ועמם נמצה את הדין. יש לציין שבסוף הפינוי אמר לי שחר איילון, מפקד ש"י במשטרה, שמבחינת המתיישבים נשמרו כללי מאבק הוגנים, ואנשינו שמרו על איפוק".
חיילים נמנעים ושופלים לוחמניים
"אתם חיילי צבא הגנה לישראל", צעק, זעק צביקה זר, בנם של יעל ומשה זר, במגפונים, "גם אנחנו היינו ועודנו חיילים וקצינים בצבא, וגם אנחנו יודעים מהן פקודות, לכן אנחנו אומרים לכם שלא כל פעולה צריכה להצליח! קיבלתם פקודה לפנות את החווה. אמרו לכם שהרב הראשי לצה"ל, הרב וייס, התיר לנסוע עבור זה בשבת. עבדו עליכם! אני קורא לכם: אל תסרבו פקודה, אבל המשימה הזאת לא חייבת להצליח, אתם לא חייבים להשתתף במשימה הנוראה הזו. במקום לאגור כוח בשביל במשימות מבצעיות נגד אויבנו, מבקשי נפשנו, הביאו אתכם נגד אחיכם. אל תעזרו לפואד במערכת הבחירות שלו..." ואמנם, היו חיילים וחיילות שבחרו שלא להשתתף במשימה. "המראה הנורא ירדוף אותנו כל החיים", הם אמרו, והלכו לשבת בקצה המאחז, במקום שבו לא ישתתפו ולא יראו מה מתרחש. "תודה לכם, חיילים יקרים", אמרה צוריה, בתם של גלעד הי"ד והגר זר, שהסתובבה בין החיילים האלה, "אין מילים בפי לתאר את מה שאני מרגישה. אני מצדיעה לכל אחד מכם. אם הייתי יכולה הייתי לוחצת לכל אחד ואחד את היד, הייתי מחבקת ומנשקת אתכם. אבא שלי מהשמים מברך אתכם על המעשה האמיץ שאתם עושים. אני אוהבת אתכם!"
וכך, לצד מראות כואבים של גילויי אלימות, ניתן היה לראות גם מחזות יפים של מתיישבים וחיילים העוזרים אחד לשני, אם באוכל ושתייה או בהגשת עזרה ראשונה לפצועים.
כאשר הושמדה כליל הסככה הראשונה ע"י השופל (טרקטור בעל כף), עברה זירת האירועים אל הסככה השניה והמכולות. כמה מהבנות, ששהו עוד לפני כן בתוך המכולות, הסתגרו שם. חגורת החיילים התהדקה סביב המכולות כדי למנוע כניסת מתיישבים נוספים. השופל השני שהיה בדרכו, נעצר ע"י המתיישבים שמילאו את מיכל הדלק שלו בחול, סתמו את האגזוז באבנים וכדו'. כמה מהם טיפסו על כף השופל. נהג השופל, שכעס מאד, החל לנער את הכף מגובה רב כדי להפיל את מי שטיפס עליה. כשראה שהוא לא מצליח, ניסה לסגת לאחור. בנסיעתו אחורה, בלי להסתכל, הוא כמעט עלה על אנשים שהיו ליד השופל, אבל בחסדי ה', נמנע אסון כבד, והאנשים שראו מה מתרחש מייד זזו.
בעקבות הדברים פונה השופל מן החווה, ואז החל מעגל של מתיישבים להתהדק סביב הכיתור של החיילים. מן המגפון נשמעה הספירה לאחור כאשר בכל פעם שהגיעו לאפס ניסו המתיישבים לפרוץ את כתר החיילים פנימה אל המכולות. באותו הזמן, בתוך המכולות, פינו החיילות את הנערות המתבצרות החוצה. כעבור ארבעה ניסיונות, הצליחו המתיישבים לפרוץ פנימה אל המכולות, ובאותו רגע נשמעה קריאה אל החיילים והשוטרים לסוג אחור.
לא מתכוונים להיכנע
במהלך הלילה הובאו עוד כמה גדודי חיילים אל השטח, ולמחרת בבוקר החל שוב המאבק.
כמעט 7 שעות נלחמו המתיישבים ביום ראשון, עד שלא נותר על מה. המפקדים, שהבינו שלא יצליחו להכניס את המשאיות והשופל, הביאו במקומם רתך, ובחסות החיילים והשוטרים הוא פרק את הסככה. גם את המכולות הפכה המשטרה, כדי להוציא אותן מכלל שימוש. "אבל זה לא יעזור", אומר בנצי ליברמן, ראש המועצה האזורית שומרון ויושב ראש מועצת יש"ע. "אנחנו נחזור לפה ככל שיידרש. אותנו לא יכניעו!"
ואמנם, ברגע שראשוני החיילים התחילו לעזוב את החווה, החלו המתיישבים בבנייתה מחדש. עם החולצות הקרועות והפצעים החשופים הם הקימו את בית הכנסת של 'חוות גלעד' שוב. "וכך יהיה", הם אומרים. "בכל פעם שיבואו להוריד אותנו, אנחנו נחזור! אנחנו עוד נקים את הגלעד לגלעד..."
המשטרה: האלימות הופעלה נגדנו
במהלך כתיבת הכתבה פניתי לדובר השר לבטחון פנים ולדוברות המשטרה כדי לקבל תשובות לשאלות הבאות:
• מדוע הסתובבו השוטרים בשטח המאחז ללא דרגות ותגי זיהוי ומי נתן את ההוראה לכך?
• מדוע הזדהו השוטרים כ"שחר איילון",מפקד מחוז ש"י במשטרה, ןמי נתן את ההוראה לכך?
• האם המשטרה מתכוונת לחקור ולהעניש את השוטרים שהפעילו אלימות קשה כנגד המתנחלים החוות גלעד?
רפי יפה דובר משטרת מחוז שם מסר את התגובה הבאה:
משטרת מחוז ש"י סייעה לצה"ל בפינוי המבנים בחוות גלעד שבשומרון. ההנחיות שניתנו לחיילים ולשוטרים היו שיש לגלות איפוק ורגישות בעת הפינוי, ככלל השימוש בכוח יהיה במידה אחת יותר כנגד המתנחלים כדי להתגבר על התנגדותם וזאת לשם ביצוע המשימה, בפועל המתנחלים ותומכיהם שהיו על הגבעה הפעילו אלימות פיזית קשה ומלווה באמצעים שונים כנגד כוחות הביטחון.
מהיכרות בעבר של פינוי מתיישבים פעלו השוטרים בגבעה ללא כל אמצעי מלבד מדיהם שמהם הוסרו סמלים שונים שנתלשים בעת המגע הראשוני עם המפגינים ועשויים להוות פגיעה פיזית וקריעה של המדים. (הנחת עבודה שהתממשה בעת הפינוי) (הסרת הסמלים והתגים הייתה רק בפינוי במוצאי שבת בחשכה.)
פיקוד המחוז נכח בשטח בכל משך הפינוי ועמד בקשר שוטף ורצוף עם משפחת זר וההנהגה המקומית ועם המפגינים כל בעיה וטענה שנבעה מעצם הפינוי ונתנו מענה לפניותיהם. המשטרה פעלה ככוח משימה של צה"ל עפ"י ההנחיות ולוח הזמנים שנקבעו לפינויים.
משטרת המחוז רואה בחומרה את גילויי האלימות שהופעלו מצד המתנחלים כנגד כוחות הביטחון במשך כל ימי הפינוי, מפקד המחוז הנחה לרכז מאמץ חקירתי באיסוף ראיות כנגד מי מהחשודים ולהביא למעצרם, במהלך הפינוי נעצרו על-ידי המשטרה כ- 15 חשודים בעבירות אלימות שומות ונגדם נפתחו תיקים פליליים ובכוונת המשטרה לחזק את הראיות ולהעמידם לדין.
במחוז ש"י החלו בתחקיר מבצעי רחב לכלל היבטים השונים שהיו במהלך הפינוי.