מאת עמנואל שילה
תנועת 'מנהיגות יהודית' היא הכוח העולה החדש במרכז הליכוד, עם כמאה ושלושים חברי מרכז נאמנים ונחושים * משה פייגלין, מנהיג התנועה, נערך לקרב הפוליטי הבא: התמודדות על המועמדות לראשות הממשלה מול שרון ונתניהו * הרעיונות נשמעים מרחיקי-לכת עד לכדי תמהונות, אבל לאחר ההצלחה האחרונה אף אחד כבר לא מזלזל
בשבוע שעבר לא יכלו עוד הכתבים הפוליטיים להתעלם מתנועת 'מנהיגות יהודית' בליכוד. הזלזול וההתעלמות, שליוו עד כה את תנועתו של משה פייגלין, התחלפו בחשש ודאגה, כמעט פאניקה, לאחר שהקבוצה הצליחה להכניס למרכז הליכוד כמאה ושלושים נציגים מטעמה. כעת עוברת התקשורת לשלב המתקפה, שבמסגרתו יוצגו פייגלין ואנשיו כקיצונים מסוכנים. "תנועת כך, סניף הליכוד" הייתה הכותרת לכתבתו של גיא לשם במוסף הפוליטי של 'ידיעות אחרונות' ביום שישי שעבר. בקדמת התמונה המצורפת מצולם אחד מאנשי התנועה, ידיו אוחזות זו בזו, ראשו מוטה הצידה, עיניו עצומות, והבעה חולמנית על פניו. תרגיל הטעייה קטן ונבזי שנועד ליצור רושם של סהרוריות, תוך השמטת העובדה שהמצולמים עסוקים בתפילה.
גם בצמרת הליכוד עסוקים בלעכל את משמעות כניסתה לזירה של הקבוצה הזאת, שהתנחלה עמוק בתוך תנועתם. "אנחנו מחוזרים על ידי כל המחנות", אומר לי משה פייגלין ביום שני השבוע במשרדו, השוכן במרתף קטן ואפלולי ששכרה התנועה מאחד השכנים, בשכונת נווה עליזה בקרני שומרון.
פייגלין, בן 40, נשוי לציפי ואב לחמישה ילדים בגילאים 4 עד 19, נודע בציבור לראשונה לפני כ8- שנים, כמנהיג תנועת המחאה 'זו ארצנו'. באווירת ציד המכשפות שלאחר רצח רבין הוא נשפט לששה חודשי עבודות שירות, לאחר שהוגש נגדו ונגד שותפו שמואל סקט כתב אישום בעוון המרדה - צעד חסר תקדים נגד מנהיגי תנועת מחאה פוליטית (רק לשם השוואה, מובילי התנועה השמאלנית של סרבני הגיוס, המארגנים השתמטות משירות קרבי בשעת מלחמה, אינם מואשמים בהמרדה, אלא רק בגין הסירוב להתייצב לשירות). גם את פואד אפשר להעמיד לדין בעוון המרדה, אומר פייגלין. אחת ההגדרות להמרדה זה לעורר מדנים בין אוכלוסיות, וזה בדיוק מה שעשה פואד לפני שבועיים, כששיסה חיילים ומתנחלים אלו באלו בחוות גלעד. בצעד של מחאה על הרס החווה ביטל פייגלין פגישה שהייתה אמורה להיות לו עם אריאל שרון, בהזמנת ראש הממשלה. אגב, פייגלין תומך חד משמעית בפסק ההלכה השנוי במחלוקת של הרב זלמן מלמד, ומשבח את הרב על אומץ לבו. אני לא רואה, הוא אומר, מדוע על חילול שבת צריך לסרב פקודה על דעת כל הרבנים, ועל עקירת יישוב לא צריך.
לקצץ לחצי את שכר חברי הכנסת
החלק היחסי של 'מנהיגות יהודית' במרכז הליכוד הוא כחמישה אחוזים, אבל כקבוצה מסורה, מגובשת וממושמעת הם צפויים להטביע את חותמם במידה משמעותית עוד יותר. עמדת התנועה עשויה להכריע, למשל, במאבק הנוכחי בין מחנות נתניהו ושרון על תפקיד יו"ר נשיאות הוועידה, ושני הצדדים משתדלים לזכות בתמיכתה. בפועל, יזכה בתמיכת התנועה אותו מועמד שיוכיח את נכונותו לקדם את ההצעות שמניחה 'מנהיגות יהודית' על סדר יומה של הוועידה.
בנוסף להצעות לא מפתיעות כמו ביטול הסכמי אוסלו, חיסול ערפאת והחלת ריבונות על יש"ע, יש בין הרעיונות של פייגלין וחבריו כמה סעיפים שחברי הכנסת של הליכוד יעשו הכל כדי להכשיל. למשל, איסור על חברי הכנסת של התנועה, למעט שר החוץ וראש הממשלה, להציג את כף רגלם בארצות הברית, כל עוד לא שוחרר יונתן פולארד מכלאו. הצעה מהפכנית אחרת קוראת לנציגי התנועה בכנסת ובממשלה לקצץ את משכורתם לכדי מחצית. עניין של דוגמא אישית, כחלק מהמאמץ להבראת המשק באמצעות קיצוץ דרסטי בהוצאות הציבוריות. פייגלין מבטיח שגם אם ההצעה תידחה, נציגי 'מנהיגות יהודית' בכנסת יישמו אותה על עצמם. גם ככה יהיה שכרם גבוה פי 2.5 מהשכר הממוצע במשק. הוא עצמו מקיים אורח חיים צנוע, כמעט סגפני. מהכספים הרבים שנתרמים לתנועתו הוא מושך לעצמו, לדבריו, משכורת מינימלית, רק בשביל להתקיים. "אם תנער אותי לא תמצא אצלי כסף. שום חיסכון, כלום. יש לי בת בגיל 19, אם היא מתחתנת מחר אין לי מה לתת לה".
מועמד לראשות הממשלה
משה פייגלין אינו סובל כנראה מפחד גבהים. לא בפוליטיקה ולא בחיים. בשנים שבהן עשה לביתו, בטרם ימי אוסלו האפלים, הייתה לו חברה לניקוי חלונות בבניינים רבי קומות. יחד עם 12 העובדים שהעסיק הוא היה גולש ב'סנפלינג' מן הקומות הגבוהות ונושם אוויר פסגות. לאחר שסיים את ריצוי עונשו בעבודות שירות בבית אבות (למדתי שם דברים חשובים, ובבחירות 99' הצבעתי לרשימת הגמלאים, הוא מספר.) עבד מספר חודשים כמפעיל מנוף בחברת בנייה. במרומי המנוף, בגובה 11 קומות, התבודד עם מחשבותיו, ולאחר שגיבש את המשך דרכו הציבורית יצא עם חבריו לדרך למיזם חדש – מנהיגות יהודית. באמצעות עלון בתי הכנסת 'לכתחילה', בעריכת מוטי קרפל, הפיצו חברי התנועה החדשה את רעיונם המרכזי – ראש ממשלה אמוני למדינת ישראל.
הרעיון נשמע מהפכני וקוסם, אבל בעיקר לא מעשי. את הרושם של התלישות המעשית חיזקו כמה מהלכים פוליטיים כושלים לכאורה, כמו הרצת הפרופסור ירמיהו ברנובר לנשיאות המדינה מול עזר וייצמן. אנשי 'מנהיגות יהודית' לא נבהלו מהכישלון, והציגו כהישג והתקדמות את עצם ההתמודדות. בהמשך נותבו הדברים לפסים מבטיחים יותר, והחלה ההתפקדות הגדולה לליכוד. עם למעלה מעשרת אלפים מתפקדים מתכונן כעת פייגלין להסתער על היעד הבא – התמודדות על מועמדות הליכוד לראשות הממשלה. בבחירות לראשות הליכוד, שאירועי השבוע במערכת הפוליטית מבשרים שיתקיימו בקרוב, יהיו יותר משני מועמדים. בזירת ההתמודדות ימצאו שני המתאגרפים הוותיקים במשקל כבד, שרון ונתניהו, מתאגרף שלישי במשקל קל, צעיר וזריז, שיבקש גם הוא ליטול חלק בטורניר. במנהיגות יהודית עסוקים כעת באינטנסיביות בהגדלת כוחם לקראת ההתמודדות הזאת, וממשיכים במרץ לפקוד חברים לליכוד, תוך ניצול תעמולתי של ההצלחה המוכחת בבחירות למרכז. במשיבון במשרדו של פייגלין יש כבר הודעה מעודכנת בקולו, החוגגת את ההצלחה בבחירות למרכז, מביעה את תחושת האחריות, ובעיקר - מזמינה את המטלפנים להתפקד לקראת הפריימריז לראשות הממשלה.
"שרון ונתניהו לא ייבחרו"
את הריצה לראשות הממשלה רואה פייגלין כעניין עקרוני. כשאני שואל אם יסכים לוותר על ריצתו תמורת קידום רעיונות שהוא תומך בהם, הוא משיב בשלילה מוחלטת. התביעה להנהגה אמונית הפועלת, כסיסמת הקבוצה, במטרה "לתקן עולם במלכות ש-די", היא עניין אידיאולוגי, ואידיאולוגיה אינה עניין למקח ממכר.
ומה אם יתקיים סיבוב שני בין נתניהו לשרון? מי מהם יזכה בתמיכתו? במקרה כזה תתכנס מזכירות התנועה ותחליט. זה יכול להיות עניין של דיל פוליטי כזה או אחר, אבל ההעדפה האישית של פייגלין היא לא לתמוך באיש מהשניים. פייגלין מבקש להדגיש שברמה האישית אין לו דבר נגד שרון ונתניהו. הוא מכבד ומוקיר את שניהם. יחד עם זאת, תחושת הבטן שלו אומרת שאיש משניהם לא יזכה שוב בראשות הממשלה. כשאני זוקף גבה ושואל אם לדעתו העבודה תנצח בבחירות הבאות, פייגלין פונה אל ההיסטוריה. כל ראש ממשלה שהרים את ידו על ארץ ישראל נכשל ולא נבחר יותר. רבין, פרס, ברק, נתניהו. נתניהו מסר את חברון ועוד שטחים. שרון נתן ידו לפינוי המאחזים. הוא לא יודע איך ולמה, אבל הם לא ייבחרו.
הבעייה עם שרון ונתניהו, טוען פייגלין, היא התפיסה הבסיסית שלהם, שהיא המשך התפיסה הציונות הקלאסית של מקלט בטוח לעם היהודי. מקום בין האומות, כשם ספרו של נתניהו במהדורתו האנגלית – זה מה שהם מבקשים, וזה לא ילך. העימות עם הפלשתינים וכל ענייני המדינה יבואו על תיקונם רק מתוך גישה אמונית של הבנת ייעודו של העם היהודי – לתקן עולם במלכות ש-די.
עם תפיסה שכזאת, ולאחר שיתוף פעולה מוצלח עם אנשי חב"ד ב'זו ארצנו', ניתן היה לצפות שפייגלין יבנה על החרדים, אבל גם בנקודה הזאת הוא מפתיע. החרדי הראשון יצטרף אלינו לאחר אחרון אנשי מרץ, הוא פוסק. בבחירות בירושלים, הוא מספר, הצבנו דוכן משלנו בכניסה לקלפיות עם רשימת מועמדים מטעמנו. הרבה חילונים באו, הביעו תמיכה ולקחו את הפתק שלנו, אבל החרדים הפנו את מבטם כאילו היינו בחורות לבושות בחוסר צניעות.
איך אתה מסביר את זה? אני שואל. התשובה, לדעת פייגלין, נעוצה בתפיסת הגאולה החרדית של ציפייה פסיבית לביאת המשיח, שעומדת בסתירה גמורה לחתירה המעשית לגאולה ולתיקון העולם של תנועתו. לנו, אומר פייגלין, יש כבוד ודרך ארץ לתנועה הציונית. אנחנו מעריכים מאוד את מה שהיא עשתה ומסירים בפניה את הכובע. אנחנו רק חושבים שזמנה הסתיים, והגיע הזמן לעבור לשלב הבא.
לא מנהל, מנהיג
הרעיון של התפקדות מאורגנת של הציבור הדתי-לאומי לליכוד מסתובב בשטח כבר הרבה זמן. בדור הצעיר של סרוגי הכיפה מנקרת תחושה של החמצה וקיפוח, בגלל העדר ההתאמה בין המאסות של אזרחים דתיים הנרתמים למשימות חלוציות לבין מספר המשרות הבכירות בהנהגת המדינה המאוישות בידי חובשי כיפה. המבנה הפוליטי בישראל גורם לכך שהמשרות הבכירות, בעלות ההשפעה המדינית, נשארות תמיד בידי שתי המפלגות הגדולות. זה לא עניין של כבוד ומעמד. הציבור הדתי חש שהוא עושה עבודת שטח למען מועמד הליכוד לראשות הממשלה, ולבסוף באים אחרים, נהנים מפרי עמלו, וגם מנהלים מדיניות שאינה לרוחו. בעקבות האכזבה מנתניהו, ובהמשך משרון, בשלה המחשבה שהדרך לקחת את ההגה לידיים אינה עוברת דרך המפלגות הדתיות והימניות הקטנות. הרעיון מסתובב כבר זמן רב, אבל אף אחד לא הצליח להרים אותו עד שהגיעו פייגלין ואנשיו והשקיעו בו מאמץ של שנים. בכלל, הרעיונות שפייגלין מקדם אינם בהכרח מקוריים משלו. גם את רעיון המרי האזרחי של 'זו ארצנו' העלה לסדר היום אליקים העצני ואחרים, אבל רק ההתמדה, כושר הארגון והכאריזמה השקטה של פייגלין הפכו את הרעיון לתנועת מחאה. פייגלין הצליח לפקוד לתנועתו אלפי פעילי ימין נאמנים. עם הכוח המובחר הזה, ובתכנון קפדני, הצליח לכבוש יעד שבדרך כלל דורש אוגדות שלמות. אבל המבחן האמיתי יהיה בהמשך. כדי להגיע ליעדיה לא תוכל התנועה להסתפק בכמה אלפי אנשי ימין מובהקים. היא תצטרך להצליח למכור את רעיונותיה הרדיקאליים לליכודניק הממוצע, וזה כבר משימה מסובכת הרבה יותר. לצורך הפצת רעיונותיה הקימה 'מנהיגות יהודית' עלון מיוחד בשם 'המצודה'. העלון יוצא לאור בערך פעם בחודש וחצי ונשלח לכל מאות אלפי מתפקדי הליכוד.
מה גורם לאיש צעיר, בשנות השלושים לחייו, אב לחמישה ילדים, להזניח את ענייניו האישיים ולהתמסר להגשמתו של חזון פוליטי ערטילאי, כשאין מאחוריו שום גיבוי ממסדי או ציבורי?
פייגלין אומר שתחושת אחריות מפעמת בו מהיום שבו הבין שהוא קורא את מפת המציאות לא פחות טוב מהמנהיגים. שמה שהוא רואה זה באמת מה שמתרחש. זה קרה בתקופת אוסלו, ומרגע שהבין זאת החל לחשוש לעתידו, לעתיד ילדיו ולעתיד המדינה. כשאני מנסה לגשש אם המסירות הזאת לתיקון עולם במלכות ש-די נובעת מתוך אמונה דתית עמוקה ויוצאת דופן, פייגלין לא משתף פעולה. אני לא דתי יותר מאחרים, הוא אומר. אני מפספס לפעמים מנחה בציבור, ולא תמיד עומד בסדרי הלימוד שקבעתי לעצמי. לדבריו, גם לא אמביציות פוליטיות אישיות הן המנוע שלו. אז מה כן? הדאגה לעתיד הילדים. אולי גם הרצון לראות את הרעיונות שלך מיושמים בשטח.
על סמך מה אתה רואה את עצמך מתאים לתפקיד ראש הממשלה, אני שואל. עם על הכבוד להצלחתך בהנהגת תנועת מחאה ותנועת התפקדות לליכוד, אף פעם לא ניהלת משהו שמתקרב לסדר גודל של מדינה. ובכלל, ראש ממשלה צריך להיות איש ממסד, ואתה מהפכן אנטי-ממסדי.
על השאלה הזאת עונה פייגלין במשל האוטובוס. כשאוטובוס נוסע לכיוון הנכון באופן כללי, אלא שהוא נע ימינה ושמאלה על הכביש, יש צורך בנהג טוב שיחזיק את ההגה יציב. אבל כשהאוטובוס נוסע בכלל בכיוון ההפוך, אז צריך מהפכן. אני לא מנהל, אני מנהיג. גם היום, הניהול השותף של ענייני התנועה נמצא בידיו של מיכאל פואה, המנכ"ל. התפקיד שלי הוא להנהיג, לתת כיוון.
איתם לא בא
בנוסף לפייגלין, יש לפחות אדם אחד במערכת הפוליטית שרואה עצמו מועמד להיות מנהיג אמוני למדינת ישראל. פייגלין מספר שהיו לו שיחות ארוכות עם אפי איתם, שבמסגרתן נשקלה הליכה משותפת. בדיעבד, פייגלין לא מצטער על שאפי בחר להישאר בחוץ. הוא חושש שאתם היה מושך את התנועה לכיוונים לא רצויים. את הקשר של איתם עם גדולי הרבנים בציבור הדתי-לאומי הוא רואה כחיסרון, כשמדובר בהכוונה פוליטית. אני שואל אם יש לו מורה דרך רוחני, רב שאתו הוא מתייעץ על דרכו. התשובה שלילית. יש לו רב פוסק בשאלות הלכתיות מובהקות, לא בשאלות פוליטיות. בגדול הוא רואה את עצמו כקשור לתורת הרב קוק, אבל על צעדיו הפוליטיים הוא מחליט בעצמו.
בסיום הראיון אני מבקש מפייגלין להפעיל שוב את תחושת הבטן שלו ולענות בכנות מה הסיכויים שלו להיות אי פעם ראש הממשלה.
כמו בהרבה נושאים אחרים, פייגלין משאיר את הדברים לריבונו של עולם. הוא ותנועתו רוצים לתקן עולם במלכות ש-די. מי שהם רוצים לתקן את עולמו יחליט כרצונו.
תנועת 'מנהיגות יהודית' היא הכוח העולה החדש במרכז הליכוד, עם כמאה ושלושים חברי מרכז נאמנים ונחושים * משה פייגלין, מנהיג התנועה, נערך לקרב הפוליטי הבא: התמודדות על המועמדות לראשות הממשלה מול שרון ונתניהו * הרעיונות נשמעים מרחיקי-לכת עד לכדי תמהונות, אבל לאחר ההצלחה האחרונה אף אחד כבר לא מזלזל
בשבוע שעבר לא יכלו עוד הכתבים הפוליטיים להתעלם מתנועת 'מנהיגות יהודית' בליכוד. הזלזול וההתעלמות, שליוו עד כה את תנועתו של משה פייגלין, התחלפו בחשש ודאגה, כמעט פאניקה, לאחר שהקבוצה הצליחה להכניס למרכז הליכוד כמאה ושלושים נציגים מטעמה. כעת עוברת התקשורת לשלב המתקפה, שבמסגרתו יוצגו פייגלין ואנשיו כקיצונים מסוכנים. "תנועת כך, סניף הליכוד" הייתה הכותרת לכתבתו של גיא לשם במוסף הפוליטי של 'ידיעות אחרונות' ביום שישי שעבר. בקדמת התמונה המצורפת מצולם אחד מאנשי התנועה, ידיו אוחזות זו בזו, ראשו מוטה הצידה, עיניו עצומות, והבעה חולמנית על פניו. תרגיל הטעייה קטן ונבזי שנועד ליצור רושם של סהרוריות, תוך השמטת העובדה שהמצולמים עסוקים בתפילה.
גם בצמרת הליכוד עסוקים בלעכל את משמעות כניסתה לזירה של הקבוצה הזאת, שהתנחלה עמוק בתוך תנועתם. "אנחנו מחוזרים על ידי כל המחנות", אומר לי משה פייגלין ביום שני השבוע במשרדו, השוכן במרתף קטן ואפלולי ששכרה התנועה מאחד השכנים, בשכונת נווה עליזה בקרני שומרון.
פייגלין, בן 40, נשוי לציפי ואב לחמישה ילדים בגילאים 4 עד 19, נודע בציבור לראשונה לפני כ8- שנים, כמנהיג תנועת המחאה 'זו ארצנו'. באווירת ציד המכשפות שלאחר רצח רבין הוא נשפט לששה חודשי עבודות שירות, לאחר שהוגש נגדו ונגד שותפו שמואל סקט כתב אישום בעוון המרדה - צעד חסר תקדים נגד מנהיגי תנועת מחאה פוליטית (רק לשם השוואה, מובילי התנועה השמאלנית של סרבני הגיוס, המארגנים השתמטות משירות קרבי בשעת מלחמה, אינם מואשמים בהמרדה, אלא רק בגין הסירוב להתייצב לשירות). גם את פואד אפשר להעמיד לדין בעוון המרדה, אומר פייגלין. אחת ההגדרות להמרדה זה לעורר מדנים בין אוכלוסיות, וזה בדיוק מה שעשה פואד לפני שבועיים, כששיסה חיילים ומתנחלים אלו באלו בחוות גלעד. בצעד של מחאה על הרס החווה ביטל פייגלין פגישה שהייתה אמורה להיות לו עם אריאל שרון, בהזמנת ראש הממשלה. אגב, פייגלין תומך חד משמעית בפסק ההלכה השנוי במחלוקת של הרב זלמן מלמד, ומשבח את הרב על אומץ לבו. אני לא רואה, הוא אומר, מדוע על חילול שבת צריך לסרב פקודה על דעת כל הרבנים, ועל עקירת יישוב לא צריך.
לקצץ לחצי את שכר חברי הכנסת
החלק היחסי של 'מנהיגות יהודית' במרכז הליכוד הוא כחמישה אחוזים, אבל כקבוצה מסורה, מגובשת וממושמעת הם צפויים להטביע את חותמם במידה משמעותית עוד יותר. עמדת התנועה עשויה להכריע, למשל, במאבק הנוכחי בין מחנות נתניהו ושרון על תפקיד יו"ר נשיאות הוועידה, ושני הצדדים משתדלים לזכות בתמיכתה. בפועל, יזכה בתמיכת התנועה אותו מועמד שיוכיח את נכונותו לקדם את ההצעות שמניחה 'מנהיגות יהודית' על סדר יומה של הוועידה.
בנוסף להצעות לא מפתיעות כמו ביטול הסכמי אוסלו, חיסול ערפאת והחלת ריבונות על יש"ע, יש בין הרעיונות של פייגלין וחבריו כמה סעיפים שחברי הכנסת של הליכוד יעשו הכל כדי להכשיל. למשל, איסור על חברי הכנסת של התנועה, למעט שר החוץ וראש הממשלה, להציג את כף רגלם בארצות הברית, כל עוד לא שוחרר יונתן פולארד מכלאו. הצעה מהפכנית אחרת קוראת לנציגי התנועה בכנסת ובממשלה לקצץ את משכורתם לכדי מחצית. עניין של דוגמא אישית, כחלק מהמאמץ להבראת המשק באמצעות קיצוץ דרסטי בהוצאות הציבוריות. פייגלין מבטיח שגם אם ההצעה תידחה, נציגי 'מנהיגות יהודית' בכנסת יישמו אותה על עצמם. גם ככה יהיה שכרם גבוה פי 2.5 מהשכר הממוצע במשק. הוא עצמו מקיים אורח חיים צנוע, כמעט סגפני. מהכספים הרבים שנתרמים לתנועתו הוא מושך לעצמו, לדבריו, משכורת מינימלית, רק בשביל להתקיים. "אם תנער אותי לא תמצא אצלי כסף. שום חיסכון, כלום. יש לי בת בגיל 19, אם היא מתחתנת מחר אין לי מה לתת לה".
מועמד לראשות הממשלה
משה פייגלין אינו סובל כנראה מפחד גבהים. לא בפוליטיקה ולא בחיים. בשנים שבהן עשה לביתו, בטרם ימי אוסלו האפלים, הייתה לו חברה לניקוי חלונות בבניינים רבי קומות. יחד עם 12 העובדים שהעסיק הוא היה גולש ב'סנפלינג' מן הקומות הגבוהות ונושם אוויר פסגות. לאחר שסיים את ריצוי עונשו בעבודות שירות בבית אבות (למדתי שם דברים חשובים, ובבחירות 99' הצבעתי לרשימת הגמלאים, הוא מספר.) עבד מספר חודשים כמפעיל מנוף בחברת בנייה. במרומי המנוף, בגובה 11 קומות, התבודד עם מחשבותיו, ולאחר שגיבש את המשך דרכו הציבורית יצא עם חבריו לדרך למיזם חדש – מנהיגות יהודית. באמצעות עלון בתי הכנסת 'לכתחילה', בעריכת מוטי קרפל, הפיצו חברי התנועה החדשה את רעיונם המרכזי – ראש ממשלה אמוני למדינת ישראל.
הרעיון נשמע מהפכני וקוסם, אבל בעיקר לא מעשי. את הרושם של התלישות המעשית חיזקו כמה מהלכים פוליטיים כושלים לכאורה, כמו הרצת הפרופסור ירמיהו ברנובר לנשיאות המדינה מול עזר וייצמן. אנשי 'מנהיגות יהודית' לא נבהלו מהכישלון, והציגו כהישג והתקדמות את עצם ההתמודדות. בהמשך נותבו הדברים לפסים מבטיחים יותר, והחלה ההתפקדות הגדולה לליכוד. עם למעלה מעשרת אלפים מתפקדים מתכונן כעת פייגלין להסתער על היעד הבא – התמודדות על מועמדות הליכוד לראשות הממשלה. בבחירות לראשות הליכוד, שאירועי השבוע במערכת הפוליטית מבשרים שיתקיימו בקרוב, יהיו יותר משני מועמדים. בזירת ההתמודדות ימצאו שני המתאגרפים הוותיקים במשקל כבד, שרון ונתניהו, מתאגרף שלישי במשקל קל, צעיר וזריז, שיבקש גם הוא ליטול חלק בטורניר. במנהיגות יהודית עסוקים כעת באינטנסיביות בהגדלת כוחם לקראת ההתמודדות הזאת, וממשיכים במרץ לפקוד חברים לליכוד, תוך ניצול תעמולתי של ההצלחה המוכחת בבחירות למרכז. במשיבון במשרדו של פייגלין יש כבר הודעה מעודכנת בקולו, החוגגת את ההצלחה בבחירות למרכז, מביעה את תחושת האחריות, ובעיקר - מזמינה את המטלפנים להתפקד לקראת הפריימריז לראשות הממשלה.
"שרון ונתניהו לא ייבחרו"
את הריצה לראשות הממשלה רואה פייגלין כעניין עקרוני. כשאני שואל אם יסכים לוותר על ריצתו תמורת קידום רעיונות שהוא תומך בהם, הוא משיב בשלילה מוחלטת. התביעה להנהגה אמונית הפועלת, כסיסמת הקבוצה, במטרה "לתקן עולם במלכות ש-די", היא עניין אידיאולוגי, ואידיאולוגיה אינה עניין למקח ממכר.
ומה אם יתקיים סיבוב שני בין נתניהו לשרון? מי מהם יזכה בתמיכתו? במקרה כזה תתכנס מזכירות התנועה ותחליט. זה יכול להיות עניין של דיל פוליטי כזה או אחר, אבל ההעדפה האישית של פייגלין היא לא לתמוך באיש מהשניים. פייגלין מבקש להדגיש שברמה האישית אין לו דבר נגד שרון ונתניהו. הוא מכבד ומוקיר את שניהם. יחד עם זאת, תחושת הבטן שלו אומרת שאיש משניהם לא יזכה שוב בראשות הממשלה. כשאני זוקף גבה ושואל אם לדעתו העבודה תנצח בבחירות הבאות, פייגלין פונה אל ההיסטוריה. כל ראש ממשלה שהרים את ידו על ארץ ישראל נכשל ולא נבחר יותר. רבין, פרס, ברק, נתניהו. נתניהו מסר את חברון ועוד שטחים. שרון נתן ידו לפינוי המאחזים. הוא לא יודע איך ולמה, אבל הם לא ייבחרו.
הבעייה עם שרון ונתניהו, טוען פייגלין, היא התפיסה הבסיסית שלהם, שהיא המשך התפיסה הציונות הקלאסית של מקלט בטוח לעם היהודי. מקום בין האומות, כשם ספרו של נתניהו במהדורתו האנגלית – זה מה שהם מבקשים, וזה לא ילך. העימות עם הפלשתינים וכל ענייני המדינה יבואו על תיקונם רק מתוך גישה אמונית של הבנת ייעודו של העם היהודי – לתקן עולם במלכות ש-די.
עם תפיסה שכזאת, ולאחר שיתוף פעולה מוצלח עם אנשי חב"ד ב'זו ארצנו', ניתן היה לצפות שפייגלין יבנה על החרדים, אבל גם בנקודה הזאת הוא מפתיע. החרדי הראשון יצטרף אלינו לאחר אחרון אנשי מרץ, הוא פוסק. בבחירות בירושלים, הוא מספר, הצבנו דוכן משלנו בכניסה לקלפיות עם רשימת מועמדים מטעמנו. הרבה חילונים באו, הביעו תמיכה ולקחו את הפתק שלנו, אבל החרדים הפנו את מבטם כאילו היינו בחורות לבושות בחוסר צניעות.
איך אתה מסביר את זה? אני שואל. התשובה, לדעת פייגלין, נעוצה בתפיסת הגאולה החרדית של ציפייה פסיבית לביאת המשיח, שעומדת בסתירה גמורה לחתירה המעשית לגאולה ולתיקון העולם של תנועתו. לנו, אומר פייגלין, יש כבוד ודרך ארץ לתנועה הציונית. אנחנו מעריכים מאוד את מה שהיא עשתה ומסירים בפניה את הכובע. אנחנו רק חושבים שזמנה הסתיים, והגיע הזמן לעבור לשלב הבא.
לא מנהל, מנהיג
הרעיון של התפקדות מאורגנת של הציבור הדתי-לאומי לליכוד מסתובב בשטח כבר הרבה זמן. בדור הצעיר של סרוגי הכיפה מנקרת תחושה של החמצה וקיפוח, בגלל העדר ההתאמה בין המאסות של אזרחים דתיים הנרתמים למשימות חלוציות לבין מספר המשרות הבכירות בהנהגת המדינה המאוישות בידי חובשי כיפה. המבנה הפוליטי בישראל גורם לכך שהמשרות הבכירות, בעלות ההשפעה המדינית, נשארות תמיד בידי שתי המפלגות הגדולות. זה לא עניין של כבוד ומעמד. הציבור הדתי חש שהוא עושה עבודת שטח למען מועמד הליכוד לראשות הממשלה, ולבסוף באים אחרים, נהנים מפרי עמלו, וגם מנהלים מדיניות שאינה לרוחו. בעקבות האכזבה מנתניהו, ובהמשך משרון, בשלה המחשבה שהדרך לקחת את ההגה לידיים אינה עוברת דרך המפלגות הדתיות והימניות הקטנות. הרעיון מסתובב כבר זמן רב, אבל אף אחד לא הצליח להרים אותו עד שהגיעו פייגלין ואנשיו והשקיעו בו מאמץ של שנים. בכלל, הרעיונות שפייגלין מקדם אינם בהכרח מקוריים משלו. גם את רעיון המרי האזרחי של 'זו ארצנו' העלה לסדר היום אליקים העצני ואחרים, אבל רק ההתמדה, כושר הארגון והכאריזמה השקטה של פייגלין הפכו את הרעיון לתנועת מחאה. פייגלין הצליח לפקוד לתנועתו אלפי פעילי ימין נאמנים. עם הכוח המובחר הזה, ובתכנון קפדני, הצליח לכבוש יעד שבדרך כלל דורש אוגדות שלמות. אבל המבחן האמיתי יהיה בהמשך. כדי להגיע ליעדיה לא תוכל התנועה להסתפק בכמה אלפי אנשי ימין מובהקים. היא תצטרך להצליח למכור את רעיונותיה הרדיקאליים לליכודניק הממוצע, וזה כבר משימה מסובכת הרבה יותר. לצורך הפצת רעיונותיה הקימה 'מנהיגות יהודית' עלון מיוחד בשם 'המצודה'. העלון יוצא לאור בערך פעם בחודש וחצי ונשלח לכל מאות אלפי מתפקדי הליכוד.
מה גורם לאיש צעיר, בשנות השלושים לחייו, אב לחמישה ילדים, להזניח את ענייניו האישיים ולהתמסר להגשמתו של חזון פוליטי ערטילאי, כשאין מאחוריו שום גיבוי ממסדי או ציבורי?
פייגלין אומר שתחושת אחריות מפעמת בו מהיום שבו הבין שהוא קורא את מפת המציאות לא פחות טוב מהמנהיגים. שמה שהוא רואה זה באמת מה שמתרחש. זה קרה בתקופת אוסלו, ומרגע שהבין זאת החל לחשוש לעתידו, לעתיד ילדיו ולעתיד המדינה. כשאני מנסה לגשש אם המסירות הזאת לתיקון עולם במלכות ש-די נובעת מתוך אמונה דתית עמוקה ויוצאת דופן, פייגלין לא משתף פעולה. אני לא דתי יותר מאחרים, הוא אומר. אני מפספס לפעמים מנחה בציבור, ולא תמיד עומד בסדרי הלימוד שקבעתי לעצמי. לדבריו, גם לא אמביציות פוליטיות אישיות הן המנוע שלו. אז מה כן? הדאגה לעתיד הילדים. אולי גם הרצון לראות את הרעיונות שלך מיושמים בשטח.
על סמך מה אתה רואה את עצמך מתאים לתפקיד ראש הממשלה, אני שואל. עם על הכבוד להצלחתך בהנהגת תנועת מחאה ותנועת התפקדות לליכוד, אף פעם לא ניהלת משהו שמתקרב לסדר גודל של מדינה. ובכלל, ראש ממשלה צריך להיות איש ממסד, ואתה מהפכן אנטי-ממסדי.
על השאלה הזאת עונה פייגלין במשל האוטובוס. כשאוטובוס נוסע לכיוון הנכון באופן כללי, אלא שהוא נע ימינה ושמאלה על הכביש, יש צורך בנהג טוב שיחזיק את ההגה יציב. אבל כשהאוטובוס נוסע בכלל בכיוון ההפוך, אז צריך מהפכן. אני לא מנהל, אני מנהיג. גם היום, הניהול השותף של ענייני התנועה נמצא בידיו של מיכאל פואה, המנכ"ל. התפקיד שלי הוא להנהיג, לתת כיוון.
איתם לא בא
בנוסף לפייגלין, יש לפחות אדם אחד במערכת הפוליטית שרואה עצמו מועמד להיות מנהיג אמוני למדינת ישראל. פייגלין מספר שהיו לו שיחות ארוכות עם אפי איתם, שבמסגרתן נשקלה הליכה משותפת. בדיעבד, פייגלין לא מצטער על שאפי בחר להישאר בחוץ. הוא חושש שאתם היה מושך את התנועה לכיוונים לא רצויים. את הקשר של איתם עם גדולי הרבנים בציבור הדתי-לאומי הוא רואה כחיסרון, כשמדובר בהכוונה פוליטית. אני שואל אם יש לו מורה דרך רוחני, רב שאתו הוא מתייעץ על דרכו. התשובה שלילית. יש לו רב פוסק בשאלות הלכתיות מובהקות, לא בשאלות פוליטיות. בגדול הוא רואה את עצמו כקשור לתורת הרב קוק, אבל על צעדיו הפוליטיים הוא מחליט בעצמו.
בסיום הראיון אני מבקש מפייגלין להפעיל שוב את תחושת הבטן שלו ולענות בכנות מה הסיכויים שלו להיות אי פעם ראש הממשלה.
כמו בהרבה נושאים אחרים, פייגלין משאיר את הדברים לריבונו של עולם. הוא ותנועתו רוצים לתקן עולם במלכות ש-די. מי שהם רוצים לתקן את עולמו יחליט כרצונו.