"בחירתו של עמרם מצנע לתפקיד מר"צ ב' מבשרת מגמה של הקצנה בשמאל, מגמה של הסתה והטפה להקמת מדינה פלשתינית ולעקירת יישובים", כך מגיב יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי ד"ר רון בריימן על בחירת מצנע לראשות העבודה.
בריימן מוסיף: "ל'שרידים', ל'ביילינים', ל'מצנעים' ולכל מי שחושב ללכת בדרך אוסלו אני מודיע שהטרנספר לא יעבור. גוש השמאל תובע בריחה נוסח לבנון, תחת הסיסמא של הפרדה חד-צדדית, עם הסכם או בלעדיו". מדובר, לדבריו, בצעד הכרוך בטרנספר כוחני של מאות אלפי יהודים, ולפיכך הוא בלתי-מעשי. כישלונו של בן-אליעזר לפנות מאחז מאויש אחד ותבוסתו כעבור זמן קצר, אלה מלמדים לקח חשוב את כל מי שחושב להמשיך בדרך אוסלו.
עוזי ברעם, חבר ותיק במפלגת העבודה, ומתומכי מצנע, אומר לערוץ 7 כי להערכתו מפלגת העבודה לא תזכה בבחירות, וזאת אף על פי שמצנע, לדעתו, הוא מועמד ראוי, והוא שמסוגל בתנאים הנוכחיים לגייס את מרבית תמיכת הבוחרים האפשריים לעבודה.
ברעם טוען כי בדעותיו של הציבור הישראלי ישנה דיכוטומיה: לדבריו, מצד אחד כולם מאוחדים במאבק נגד הטרור, אך מצד שני נוטים רבים יותר מאי פעם להסכים ל"ויתורים כואבים", קרי לעקירת יישובים, וזאת כדי להגיע לשלווה. מצנע, מוסיף ברעם, אינו יותר שמאל ממרבית האנשים במפלגת העבודה. זו התייצבה כולה, פחות או יותר, מאחורי המתאר שהציב ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק בקמפ דייוויד. לפי מתאר זה מרבית אזורי יש"ע היו אמורים להימסר לערפאת, כולל חלק מירושלים, ובטאבה עמדו לחתום על הסכמה לקיום החלטת או"ם 194 "זכות השיבה".
דובר מועצת יש"ע יהושע מור יוסף אומר לערוץ 7 כי מפלגות השמאל תנסנה להעביר את המסר שעקירת היישובים נחוצה גם כדי להקל על הצבא וגם כדי להגן עליהם עצמם במסגרת גושים. מצער, מוסיף מור יוסף, שמפלגה ציונית שבנתה את מדינת ישראל נסחפת לשמאל הקיצוני.
ערפאת הביע את שביעות רצונו מבחירת מצנע והודיע כי בכוונתו "לעבוד יחד" עמו כדי להשלים את מה שמכונה בפיו "תהליך השלום" שבו החל ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין.
בתגובה אומר יו"ר הקואליציה בוים: "דבריו של ערפאת אינם מפתיעים, שכן מצנע הוא המנהיג היחידי בעולם, למעט סדאם חוסיין, שהצהיר בפומבי כי הוא מוכן להעניק לגיטימציה מחודשת למדיניותו ולשקריו של ערפאת".
לדבריו, שיתוף פעולה בין מנהיג העבודה לאדם שאחראי על חורבן מאות משפחות בישראל מסמן בבירור את יציאתה המצערת של העבודה מהקונצנזוס לעבר הקיצוניות משמאל.
בריימן מוסיף: "ל'שרידים', ל'ביילינים', ל'מצנעים' ולכל מי שחושב ללכת בדרך אוסלו אני מודיע שהטרנספר לא יעבור. גוש השמאל תובע בריחה נוסח לבנון, תחת הסיסמא של הפרדה חד-צדדית, עם הסכם או בלעדיו". מדובר, לדבריו, בצעד הכרוך בטרנספר כוחני של מאות אלפי יהודים, ולפיכך הוא בלתי-מעשי. כישלונו של בן-אליעזר לפנות מאחז מאויש אחד ותבוסתו כעבור זמן קצר, אלה מלמדים לקח חשוב את כל מי שחושב להמשיך בדרך אוסלו.
עוזי ברעם, חבר ותיק במפלגת העבודה, ומתומכי מצנע, אומר לערוץ 7 כי להערכתו מפלגת העבודה לא תזכה בבחירות, וזאת אף על פי שמצנע, לדעתו, הוא מועמד ראוי, והוא שמסוגל בתנאים הנוכחיים לגייס את מרבית תמיכת הבוחרים האפשריים לעבודה.
ברעם טוען כי בדעותיו של הציבור הישראלי ישנה דיכוטומיה: לדבריו, מצד אחד כולם מאוחדים במאבק נגד הטרור, אך מצד שני נוטים רבים יותר מאי פעם להסכים ל"ויתורים כואבים", קרי לעקירת יישובים, וזאת כדי להגיע לשלווה. מצנע, מוסיף ברעם, אינו יותר שמאל ממרבית האנשים במפלגת העבודה. זו התייצבה כולה, פחות או יותר, מאחורי המתאר שהציב ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק בקמפ דייוויד. לפי מתאר זה מרבית אזורי יש"ע היו אמורים להימסר לערפאת, כולל חלק מירושלים, ובטאבה עמדו לחתום על הסכמה לקיום החלטת או"ם 194 "זכות השיבה".
דובר מועצת יש"ע יהושע מור יוסף אומר לערוץ 7 כי מפלגות השמאל תנסנה להעביר את המסר שעקירת היישובים נחוצה גם כדי להקל על הצבא וגם כדי להגן עליהם עצמם במסגרת גושים. מצער, מוסיף מור יוסף, שמפלגה ציונית שבנתה את מדינת ישראל נסחפת לשמאל הקיצוני.
ערפאת הביע את שביעות רצונו מבחירת מצנע והודיע כי בכוונתו "לעבוד יחד" עמו כדי להשלים את מה שמכונה בפיו "תהליך השלום" שבו החל ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין.
בתגובה אומר יו"ר הקואליציה בוים: "דבריו של ערפאת אינם מפתיעים, שכן מצנע הוא המנהיג היחידי בעולם, למעט סדאם חוסיין, שהצהיר בפומבי כי הוא מוכן להעניק לגיטימציה מחודשת למדיניותו ולשקריו של ערפאת".
לדבריו, שיתוף פעולה בין מנהיג העבודה לאדם שאחראי על חורבן מאות משפחות בישראל מסמן בבירור את יציאתה המצערת של העבודה מהקונצנזוס לעבר הקיצוניות משמאל.