השכם והערב קוראות מדינות העולם לישראל להקל על ערביי הרש"פ ולפתוח את הסגרים ואת הכתרים כדי לאפשר לכלכלת הרש"פ לשרוד ולא להתמוטט לחלוטין. כל זאת במחשבה כי בידי ישראל מונח המפתח לכלכלת הרש"פ. במאמר "שלום במזה"ת? קודם, שלטון החוק" כותב רוברט פולוק, עיתונאי מהוולסטריט ג'ורנל, כי דווקא העדר שלטון החוק ברש"פ הוא הגורם המרכזי למצב הכלכלי הקשה שבו שרויים ערביי הרש"פ.
היעדר שלטון החוק פוגע גם בכלכלתן של כל המדינות הערביות אומר פולוק.
פולוק כותב כי כבר בתחילת דרכה של הרשות נעדר שלטון החוק, והופקרו אזרחיה למניפולציות של בעלי שררה בכירים ברש"פ. בשנת 96', מספר פולוק, לאחר שהייה בת 30 שנים בלוס אנג'לס, חזר מחמוד אל פארה אל רצועת עזה. באמריקה הקים פארה משפחה וגם בנה עסק של צורכי בנייה. פארה היה היזם האידיאלי שהיה דרוש להצמחת הרשות המתהווה. הוא השקיע ממשאביו ובנה את תחנת הקמח הראשונה ברשות, אך בהמשך הזמן התקשה לעמוד בתחרות מול היבוא הישראל. הוא מכר את מניותיו לבכירי הרש"פ, אלה הפעילו עליו לחץ, ויומיים לאחר שהם השתלטו על החברה שלו בסיוע איש הכספים של ערפאת מוחמד ראשיד, סגרה הרש"פ את השוק בפני יבוא ישראלי.
סיפור נוסף על עושק הוא סיפורו של מוחמד מסראווי מרמאללה, בעל חברה להפצת תרופות. מסראווי נאבק על הישרדות כלכלית אל מול מתחריו מישראל. לעומתו קם אחד מבכירי הרש"פ, והקים חברת הפצה משלו. אותו בכיר הצליח ביום אחד לבצע רישום של 12 סוגי תרופות במשרד הבריאות הפלשתיני, פעולה שממסראווי היתה דורשת השקעה של שנה לפחות.
אותו בכיר גם קיבל היתר לייבא תרופות ממצרים.
מניפולציות אלו, מציין פולוק, הן עדיין עדינות לעומת ה"טיפול" שקיבל מחמוד חמדוני. חמדוני רכש אדמות ליד יריחו, בנה עליהן תחנת דלק ותכנן לבנות בניינים. הוא הואשם ב"בגידה" אך שוחרר לאחר ש"הסכים" להעביר את אדמתו לרשות. על אדמותיו הוקם הקזינו "אואזיס". "אמנם נפטרנו מהכיבוש הישראלי", אמר חמדוני ביוני 00', "אבל עתה אנחנו נתונים לכיבושה הכלכלי של הרשות".
היה נראה כי בימים אלה,שבהם האלימות משתוללת ו"הסכם השלום" נשכח, העדר חופש כלכלי אינו נמצא בראש דאגותיו של ערבי מהרש"פ, ממשיך וכותב פולוק, אולם הזעם הערבי ההולך ומצטבר, והמתבטא בין השאר ב"הפגנות הלחם" של ערביי הרש"פ נגד השלטונות, מופנה עתה לעבר ערפאת וחבורתו. אלה נתפסים כמי שגרמו לכך שהמצב הכלכלי ברשות הוא בכי רע וכן גם שלטון החוק.
פולוק מוסיף ומציין כי בעשר שנים האחרונות התברר כי אחד המרכיבים המרכזיים באפשרות לצמיחתה של כלכלה חופשית הוא שלטון החוק. לפני שנים רבות כבר אמר הכלכלן מילטון פרידמן כי הדרך לעודד צמיחה היא בהפרטה ועוד הפרטה, אך בשנה שעברה אמר כי טעה וכי המרכיב החשוב יותר בצמיחה כלכלית הוא דווקא שלטון החוק. ללא מרכיב זה ההפרטה היא חסרת משמעות, אמר פרידמן.
פולוק מוסיף כי היעדרו של שלטון החוק ברשות הוא קיצוני, אך מדובר במצב השורר בכל המשטרים הערביים, שבהם אין בחירות דמוקרטיות ואין מערכת משפטית מקצועית ומסודרת. המשטרים הערביים רגילים להסתפק בהטלת האשמה על מצבם הכלכלי על הקונספירציה הציונית או על כך שהמערב אינו מסייע דיו. מדינות המערב למדו לתרץ את הכשל הערבי בכל מיני תירוצים. לכך יש להוסיף את נפילתו של הגוש הסובייטי, שכלל, למשל, את מצרים. מצרים, לדבריו, עשתה נסיונות לסייע למצבם הכלכלי הקשה של תושביה באמצעות ייזום עבודות כמו בניית סכר אסואן.
עם זאת, לדבריו, הם זנחו את הדבר החשוב והוא יצירת אקלים לצמיחת כלכלה - בהכרתת הבירוקרטיה ובזניחת כל מיני כללים ותקנות המקשים על התפתחות כלכלה. התוצאה, כותב פולוק, מתבטאת בהידרדרות בהכנסה לנפש במצרים. אם בשנת 1950 הייתה ההכנסה לנפש במצרים דומה לזו שבקוריאה עכשיו היא נתונה בחמש דרגות מתחת לזו של קוריאה.
פולוק טוען כי המצב הגרוע בעולם הערבי, ונתוני הסקרים, שלפיהם כ 50% מהבוגרים החיים במדינות הערביות מביעים רצון להגר למדינות המערב, מביאים לניצני הבנה כי כדי לפתור את הבעיות הכלכליות של המדינות הערביות יש לקרוא לשקיפות בשלטון החוק, לבסס מערכת חוקים הוגנת ומערכת משפט מקצועית.
היעדר שלטון החוק פוגע גם בכלכלתן של כל המדינות הערביות אומר פולוק.
פולוק כותב כי כבר בתחילת דרכה של הרשות נעדר שלטון החוק, והופקרו אזרחיה למניפולציות של בעלי שררה בכירים ברש"פ. בשנת 96', מספר פולוק, לאחר שהייה בת 30 שנים בלוס אנג'לס, חזר מחמוד אל פארה אל רצועת עזה. באמריקה הקים פארה משפחה וגם בנה עסק של צורכי בנייה. פארה היה היזם האידיאלי שהיה דרוש להצמחת הרשות המתהווה. הוא השקיע ממשאביו ובנה את תחנת הקמח הראשונה ברשות, אך בהמשך הזמן התקשה לעמוד בתחרות מול היבוא הישראל. הוא מכר את מניותיו לבכירי הרש"פ, אלה הפעילו עליו לחץ, ויומיים לאחר שהם השתלטו על החברה שלו בסיוע איש הכספים של ערפאת מוחמד ראשיד, סגרה הרש"פ את השוק בפני יבוא ישראלי.
סיפור נוסף על עושק הוא סיפורו של מוחמד מסראווי מרמאללה, בעל חברה להפצת תרופות. מסראווי נאבק על הישרדות כלכלית אל מול מתחריו מישראל. לעומתו קם אחד מבכירי הרש"פ, והקים חברת הפצה משלו. אותו בכיר הצליח ביום אחד לבצע רישום של 12 סוגי תרופות במשרד הבריאות הפלשתיני, פעולה שממסראווי היתה דורשת השקעה של שנה לפחות.
אותו בכיר גם קיבל היתר לייבא תרופות ממצרים.
מניפולציות אלו, מציין פולוק, הן עדיין עדינות לעומת ה"טיפול" שקיבל מחמוד חמדוני. חמדוני רכש אדמות ליד יריחו, בנה עליהן תחנת דלק ותכנן לבנות בניינים. הוא הואשם ב"בגידה" אך שוחרר לאחר ש"הסכים" להעביר את אדמתו לרשות. על אדמותיו הוקם הקזינו "אואזיס". "אמנם נפטרנו מהכיבוש הישראלי", אמר חמדוני ביוני 00', "אבל עתה אנחנו נתונים לכיבושה הכלכלי של הרשות".
היה נראה כי בימים אלה,שבהם האלימות משתוללת ו"הסכם השלום" נשכח, העדר חופש כלכלי אינו נמצא בראש דאגותיו של ערבי מהרש"פ, ממשיך וכותב פולוק, אולם הזעם הערבי ההולך ומצטבר, והמתבטא בין השאר ב"הפגנות הלחם" של ערביי הרש"פ נגד השלטונות, מופנה עתה לעבר ערפאת וחבורתו. אלה נתפסים כמי שגרמו לכך שהמצב הכלכלי ברשות הוא בכי רע וכן גם שלטון החוק.
פולוק מוסיף ומציין כי בעשר שנים האחרונות התברר כי אחד המרכיבים המרכזיים באפשרות לצמיחתה של כלכלה חופשית הוא שלטון החוק. לפני שנים רבות כבר אמר הכלכלן מילטון פרידמן כי הדרך לעודד צמיחה היא בהפרטה ועוד הפרטה, אך בשנה שעברה אמר כי טעה וכי המרכיב החשוב יותר בצמיחה כלכלית הוא דווקא שלטון החוק. ללא מרכיב זה ההפרטה היא חסרת משמעות, אמר פרידמן.
פולוק מוסיף כי היעדרו של שלטון החוק ברשות הוא קיצוני, אך מדובר במצב השורר בכל המשטרים הערביים, שבהם אין בחירות דמוקרטיות ואין מערכת משפטית מקצועית ומסודרת. המשטרים הערביים רגילים להסתפק בהטלת האשמה על מצבם הכלכלי על הקונספירציה הציונית או על כך שהמערב אינו מסייע דיו. מדינות המערב למדו לתרץ את הכשל הערבי בכל מיני תירוצים. לכך יש להוסיף את נפילתו של הגוש הסובייטי, שכלל, למשל, את מצרים. מצרים, לדבריו, עשתה נסיונות לסייע למצבם הכלכלי הקשה של תושביה באמצעות ייזום עבודות כמו בניית סכר אסואן.
עם זאת, לדבריו, הם זנחו את הדבר החשוב והוא יצירת אקלים לצמיחת כלכלה - בהכרתת הבירוקרטיה ובזניחת כל מיני כללים ותקנות המקשים על התפתחות כלכלה. התוצאה, כותב פולוק, מתבטאת בהידרדרות בהכנסה לנפש במצרים. אם בשנת 1950 הייתה ההכנסה לנפש במצרים דומה לזו שבקוריאה עכשיו היא נתונה בחמש דרגות מתחת לזו של קוריאה.
פולוק טוען כי המצב הגרוע בעולם הערבי, ונתוני הסקרים, שלפיהם כ 50% מהבוגרים החיים במדינות הערביות מביעים רצון להגר למדינות המערב, מביאים לניצני הבנה כי כדי לפתור את הבעיות הכלכליות של המדינות הערביות יש לקרוא לשקיפות בשלטון החוק, לבסס מערכת חוקים הוגנת ומערכת משפט מקצועית.