בחודש מרס הורשע לוי יצחק רחמני בעבירה פלילית של הקמת קרטל והפעלתו יחד עם עוד שבע חברות ביטוח. רחמני הוא יו"ר חברת הביטוח "איילון" ובעליה. רחמני הגיש ערעור על הרשעתו לבית המשפט העליון בטענה כי חקירת המקרה אינה תקינה, וכי הפרקליטות נהגה שלא כשורה.
סיפורו של רחמני מובא בעתון גלובס, והוא אכן מעלה תמיהות רבות. התמונה שאותה הוא מציג הפוכה לגמרי. לדבריו, "לא היינו שותפים בקרטל. להפך, החברות רדפו אותנו משום שלא היינו מוכנים לשתף איתן פעולה בהסדרים קרטליים. במרס 1990 זכינו במכרז גדול של התעשייה האווירית, לביטוח 9,000 כלי הרכב של העובדים. בכך הפסקנו הסדר בן 30 שנה, שבו היה הביטוח בידי קבוצת חברות בראשות "הסנה". זכינו בכך כי הצענו פרמיה נמוכה וכיסוי רחב. עקב כך התחילה התקפת "עליהום" עלינו. כינו אותי 'הילד הרע של ענף הביטוח'".
רחמני מוסיף כי מאז ניסו להתנכל לחברה שלו. "מנהלי חברות אמרו לי שלא יתנו לאיילון לגדול. הם הגישו לגד ארבל, המפקח על הביטוח דאז, תלונה נגדנו, ולפיה העסקה עם התעשייה האווירית נעשתה במחירי הפסד, ותביא להתמוטטות החברה. ארבל שלח אלינו את סגנו, יאיר קריידמן, לבדוק. קריידמן ישב על המסמכים שלוש שעות. לאחר-מכן לחץ את ידי ואמר שאין שום בעיה, וכי העסקה תקינה, אבל הלחצים לא פסקו מאז. לא היה שום שיתוף פעולה בינינו לבין החברות האחרות. רק כאשר נחשף הקרטל השתחררנו מהלחץ שלהם! אפילו השופט חשין כתב בפסק הדין שלו, כנימוק לקולא, שהופלינו לרעה".
באשר לחקירה מציין רחמני כי ישיבות התיאום בין ראשי החברות התקיימו במסעדה בתל אביב. מדובר בישיבות שבהן, לפי הטענות, נערך תיאום המחירים הלא חוקי, והן כונו "הקבינט", אך המסעדה שבהן הן נערכו הייתה מסעדה לא כשרה.
"הישיבות נערכו במסעדה התל-אביבית הלא כשרה קרן. ברור שאנחנו, כיהודים דתיים, לא יכולנו להשתתף בישיבות האלה", מציין רחמני, ומוסיף כי מה שתמוה הוא כי "השופט חשין כתב בפסק-דינו שאיננו יכול להכריע האם השתתפנו או לא השתתפנו בישיבות. איך יכול שופט להחליט שלא להכריע בשאלה עובדתית פשוטה? אני חוזר ומצהיר: לא השתתפנו בישיבות האלה".
כתב האישום, אומר רחמני, מתבסס על חקירה לא רצינית, ומוסיף כי גם השופט ציין ש"החקירה התנהלה שלא לפי הכללים המקובלים".
לשאלה מדוע לא הסכים לעסקת הטיעון שיתר מנהלי החברות הסכימו לה אמר רחמני: "ידינו לא שפכו את הדם, ולכן לא היינו מוכנים להודות, גם לא במסגרת עסקת טיעון, שחטאנו. היה לי שימוע אצל היועץ המשפטי מיכאל בן-יאיר, ואחר-כך אצל יורשו אליקים רובינשטיין. שניהם הציעו לי עסקת טיעון. אמרתי: לא אלך! בסרט הזה לא השתתפנו. רדפו אותנו. היינו נגד החברות ולא איתן, ולכן לא נסכים לשום עסקה שכוללת הודאה בעבירה שלא עשינו. לכן ניהלו נגדנו משפט נפרד".
עוד ציין רחמני שגם ה"עובדה" כי ששת מנהלי החברות שהורשעו העידו נגדו אינה נכונה. "לא נכון. המדינה הביאה את ששת המנהלים, ובמסגרת העסקה הודו שהקימו קרטל, כדי שאכן יעידו נגדי. אבל בפועל, כל השישה אמרו שהסכימו לעסקת-הטיעון רק מפני שהכריחו אותם. כל השישה הפכו לעדים עוינים".
ההרשעה, לדבריו, נבעה מהעובדה ש"השופט הושפע מעצם העובדה שבמשפט שהתנהל שנים קודם-לכן, בפני שופט אחר, הודו שש חברות אחרות בהקמת קרטל. הגשנו ערעור בן 250 עמודים לבית המשפט העליון, ובעוד כמה חודשים יישמעו גם טיעונים בעל-פה. אנחנו מקווים ובטוחים כי בבית-המשפט העליון יצא הצדק לאור".
בגזר הדין ציין השופט את תרומותיה של החברה, רחמני הסביר את הדבר: "הגשנו לשופט מסמכים רבים, המעידים על הנדבנות של החברה ושלנו, ועל תרומתנו לקהילה ולנצרכים. לפי בקשתנו, לא פירט בית-המשפט את המעשים שעשינו, בבחינת מתן בסתר. השופט חשין כתב בגזר-הדין: 'השיקול הראשי לקולת העונש הוא תרומתם נדיבת-הלב ומחויבותם רבת השנים של הנאשמים לקהילה וליחידים, בעזרה כספית מתמדת, לרבות מתן בסתר".
יצוין כי רחמניו הוא גם דור שביעי לר' לוי יצחק מברדיצ'ב ותורמם של חמישה ספרי תורה, כל אחד במחיר 30 אלף דולר, לבית-הכנסת של משמר הגבול בירושלים, ולבתי-כנסת במערת המכפלה, בבית-חגי, בעלי ובעיר ברדיצ'ב, שורש המשפחה.
סיפורו של רחמני מובא בעתון גלובס, והוא אכן מעלה תמיהות רבות. התמונה שאותה הוא מציג הפוכה לגמרי. לדבריו, "לא היינו שותפים בקרטל. להפך, החברות רדפו אותנו משום שלא היינו מוכנים לשתף איתן פעולה בהסדרים קרטליים. במרס 1990 זכינו במכרז גדול של התעשייה האווירית, לביטוח 9,000 כלי הרכב של העובדים. בכך הפסקנו הסדר בן 30 שנה, שבו היה הביטוח בידי קבוצת חברות בראשות "הסנה". זכינו בכך כי הצענו פרמיה נמוכה וכיסוי רחב. עקב כך התחילה התקפת "עליהום" עלינו. כינו אותי 'הילד הרע של ענף הביטוח'".
רחמני מוסיף כי מאז ניסו להתנכל לחברה שלו. "מנהלי חברות אמרו לי שלא יתנו לאיילון לגדול. הם הגישו לגד ארבל, המפקח על הביטוח דאז, תלונה נגדנו, ולפיה העסקה עם התעשייה האווירית נעשתה במחירי הפסד, ותביא להתמוטטות החברה. ארבל שלח אלינו את סגנו, יאיר קריידמן, לבדוק. קריידמן ישב על המסמכים שלוש שעות. לאחר-מכן לחץ את ידי ואמר שאין שום בעיה, וכי העסקה תקינה, אבל הלחצים לא פסקו מאז. לא היה שום שיתוף פעולה בינינו לבין החברות האחרות. רק כאשר נחשף הקרטל השתחררנו מהלחץ שלהם! אפילו השופט חשין כתב בפסק הדין שלו, כנימוק לקולא, שהופלינו לרעה".
באשר לחקירה מציין רחמני כי ישיבות התיאום בין ראשי החברות התקיימו במסעדה בתל אביב. מדובר בישיבות שבהן, לפי הטענות, נערך תיאום המחירים הלא חוקי, והן כונו "הקבינט", אך המסעדה שבהן הן נערכו הייתה מסעדה לא כשרה.
"הישיבות נערכו במסעדה התל-אביבית הלא כשרה קרן. ברור שאנחנו, כיהודים דתיים, לא יכולנו להשתתף בישיבות האלה", מציין רחמני, ומוסיף כי מה שתמוה הוא כי "השופט חשין כתב בפסק-דינו שאיננו יכול להכריע האם השתתפנו או לא השתתפנו בישיבות. איך יכול שופט להחליט שלא להכריע בשאלה עובדתית פשוטה? אני חוזר ומצהיר: לא השתתפנו בישיבות האלה".
כתב האישום, אומר רחמני, מתבסס על חקירה לא רצינית, ומוסיף כי גם השופט ציין ש"החקירה התנהלה שלא לפי הכללים המקובלים".
לשאלה מדוע לא הסכים לעסקת הטיעון שיתר מנהלי החברות הסכימו לה אמר רחמני: "ידינו לא שפכו את הדם, ולכן לא היינו מוכנים להודות, גם לא במסגרת עסקת טיעון, שחטאנו. היה לי שימוע אצל היועץ המשפטי מיכאל בן-יאיר, ואחר-כך אצל יורשו אליקים רובינשטיין. שניהם הציעו לי עסקת טיעון. אמרתי: לא אלך! בסרט הזה לא השתתפנו. רדפו אותנו. היינו נגד החברות ולא איתן, ולכן לא נסכים לשום עסקה שכוללת הודאה בעבירה שלא עשינו. לכן ניהלו נגדנו משפט נפרד".
עוד ציין רחמני שגם ה"עובדה" כי ששת מנהלי החברות שהורשעו העידו נגדו אינה נכונה. "לא נכון. המדינה הביאה את ששת המנהלים, ובמסגרת העסקה הודו שהקימו קרטל, כדי שאכן יעידו נגדי. אבל בפועל, כל השישה אמרו שהסכימו לעסקת-הטיעון רק מפני שהכריחו אותם. כל השישה הפכו לעדים עוינים".
ההרשעה, לדבריו, נבעה מהעובדה ש"השופט הושפע מעצם העובדה שבמשפט שהתנהל שנים קודם-לכן, בפני שופט אחר, הודו שש חברות אחרות בהקמת קרטל. הגשנו ערעור בן 250 עמודים לבית המשפט העליון, ובעוד כמה חודשים יישמעו גם טיעונים בעל-פה. אנחנו מקווים ובטוחים כי בבית-המשפט העליון יצא הצדק לאור".
בגזר הדין ציין השופט את תרומותיה של החברה, רחמני הסביר את הדבר: "הגשנו לשופט מסמכים רבים, המעידים על הנדבנות של החברה ושלנו, ועל תרומתנו לקהילה ולנצרכים. לפי בקשתנו, לא פירט בית-המשפט את המעשים שעשינו, בבחינת מתן בסתר. השופט חשין כתב בגזר-הדין: 'השיקול הראשי לקולת העונש הוא תרומתם נדיבת-הלב ומחויבותם רבת השנים של הנאשמים לקהילה וליחידים, בעזרה כספית מתמדת, לרבות מתן בסתר".
יצוין כי רחמניו הוא גם דור שביעי לר' לוי יצחק מברדיצ'ב ותורמם של חמישה ספרי תורה, כל אחד במחיר 30 אלף דולר, לבית-הכנסת של משמר הגבול בירושלים, ולבתי-כנסת במערת המכפלה, בבית-חגי, בעלי ובעיר ברדיצ'ב, שורש המשפחה.