תוכניות ריאליטי אוהבות לחפש את "הדבר הבא" – ות'כלס גם הפוליטיקה. גם בעולם המוסלמי מחפשים כבר זמן רב לאחד שיוביל אותם ויוכל להיקרא יורשו של מי שנחשב אחד מגיבורי האסלאם - צַלַאח אַ-דִין אלאיוּבּי, משחרר ירושלים.

מיכאיל צ'יפטצ'י, קריקטוריסט תורכי, מציין את יום הפטירה של המצביא הכורדי צַלַאח אַ-דִין (קריא: סַלָאח) שחל בשבוע שעבר. א-דין, עלה לגדולה במהלך החצי השני של המאה ה-12 והתפרסם בעיקר בעקבות שני קרבות מפורסמים אותם נלחם בשנת 1187. הקרב המפורסם יותר הוא אמנם 'קרני חיטין' הסמוך לטבריה. הקרב השני ואף יותר סמלי הוא כיבוש ירושלים. בשניהם ניצח צַלַאח אַ-דִין אלאיוּבּי את צבא הצלבנים הנוצרי.

עם כיבוש ירושלים, הסיר המצביא הכורדי את הצלב הגדול מכיפת הסלע ואף התיר ליהודים לחזור ולהתיישב בירושלים ויש סברה שאומרת שהוא אף קרא להם לחזור. היו יהודים שסבלו תחת שלטון הנוצרי, שלא אפשרו מגורי יהודים בעיר, שהשוו את צַלַאח א-דין כ-כורש בן זמנם. כמו המלך הפרסי שהצהיר כי היהודים יכולים לחזור לאוטונומיה היהודית בארץ ישראל ואף לבנות את בית המקדש השני.

עם השנים הפך השם צַלַאח אַ-דִין אלאיוּבּי לסמל של הגואל המוסלמי מפני "הכובש הצלבני". לטובת האיזון אציין מיתוס על הכיבוש הצרפתי את דמשק בקיץ 1920. מסופר כי הגנרל אנרי ז'וזף אז'ן גורו, בכיר בצבא צרפת עלה לקברו של צלאח א-דין, בעט בקבר, ואמר "צלאח א-דין - חזרנו", שמציין את שובם של הנוצרים לסוריה רבתי.

בתחילת המאה ה-20, חזר צַלַאח א-דין אף לעולם הקריקטורות בעיתונות הערבית כעוזר לאיכרים הערבים מול היהודים. היו שראו בגמאל עבד אלנאצר, נשיא מצרים בשנים 1954-1970, כצַלַאח א-דין המודרני כך גם חאפז אסד, נשיא סוריה בשנים 1970-2000 ואביו של בשאר הנשיא הנוכחי, וכך גם סדאם חוסיין, נשיא עיראק בשנים 1979-2003.

מאבקו צַלַאח אַ-דִין מרומז בשמו המלא של ארגון אלקַאעִדַה שנוסד על ידי עבדאללה עזאם ואֻסָאמַה בִּן לָאדֶן בשנת 1988. הארגון מכנה את עצמו "החזית העולמית האסלאמית למאבק בצלבנים וביהודים". את שמו של צַלַאח אַ-דִין נמצא גם בפרק החמישי של אמנת החמא"ס, העוסק בטיעון ההיסטורי להצדקת קיומו של הארגון, מוזכר א-דין.

"פעמים אחדות כבשו את פלסטין צבאות החושקים בהּ... המוסלמים הצליחו להשיבהּ לרשותם רק אחרי שחסו בצל הדגל הדתי ויצאו ללחום בהנהגת צַלַאח אַ-דִין (שהכריז גִ'הַאד לשחרור ירושלים) במשך קרוב לעשרים שנה. אז בא הניצחון הברור, הצלבנים הובסו ופלסטין שוחררה. תנועת ההתנגדות האסלאמית (או בראשי תיבות בערבית - חמא"ס) רואה בצורה מפוכחת את תבוסת הצלבנים בידי צַלַאח אַ-דִין אלאיוּבּי והצלת פלסטין מידיהם... והצלת העולם הערבי מפלישתם, שהרסה את כל מושגי התרבות האנושית."

בקריקטורה נוספת של צ'יפטצ'י התורכי, אפשר להבחין בכל מתחם הר הבית, שמסמל כמובן את ירושלים כולה, נעול בכבלים ומנעול בעל מגן דוד - כלומר מדינת ישראל מונעת פעילות או עלייה להר הבית. 'האנושות', בעלת ראש המפתח, שצ'יפטצ'י היה מצפה שתפעל נגד מדינת ישראל, כמו בת יענה שמה את ראשה בחול.

הצהרותיו האחרונות של רֵגֵ'פּ טָאִיפּ אֶרְדוֹאָן, נשיא תורכיה, מראות כי גם הוא רואה עצמו כממשיך של המצביא המוסלמי ולנכס את שמו לטובתו. בעימות התורן עם ראש הממשלה נתניהו אמר ארדואן כי תורכיה תמשיך להגן על זכויות הפלסטינים ועל קודשי האסלאם בירושלים. אֶרְדוֹאָן אף קרא לשדה התעופה במחוז דרום מזרחי בשמו של צַלַאח אַ-דִין.

זו כמובן אינה הפעם הראשונה שאֶרְדוֹאָן, הרואה עצמו מנהיג אזורי, וזוכה לכינוי הגנאי "הסולטאן", מתערב בדברים לא לו, בטח בהקשר הפלסטיני ובטח ובטח בענייני ירושלים. הקשר של תורכיה לירושלים בא לידי ביטוי במימון בסך עשרות מיליוני דולרים, בעיקר בתחומי החינוך, הרווחה, התרבות והספורט במזרח העיר.

אֶרְדוֹאָן, בעל אוריינטציה הקרובה לתנועת האחים המוסלמים ותנועת חמאס וכפי שכתבתי פה לאחרונה תורכיה עומדת מאחורי קמפיין "כולנו מרים" שדרך 'אוקאד', אגודת התרבות הבין-לאומית בירושלים (UKEAD). הפעילו את קמפיין 'כולנו מרים', לקידום המאבק על ירושלים, בשימוש במותג הנשים הערביות ירושלמיות.

חזרה לקריקטורה עצמה בה אנחנו רואים בחלק העליון כתוב 'ירושלים מחכה לצלח א דין', ורואים את צבאו של צַלַאח א-דין כשהמצביא מחזיק בידיו את הר הבית. בחלק התחתון כתוב 'שמע, צַלַאח א-דין של המאה ירושלים מחכה לך' כשרואים איך צַלַאח א-דין משחרר את הר הבית הכבול בכבלים.

תודה לד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק הנפלא על החידודים והסיוע בתרגום.
____

נעם בנעט הוא מרצה וחוקר עצמאי בתחום המזרח התיכון והעולם הערבי, הכותב טור שבועי בנושאים אקטואליים נבחרים ובליווי קריקטורות עדכניות מהעולם הערבי תחת הכותרת 'חלון למזרח התיכון המתחדש'. אפשר לעקוב אחריו בטלגרם, בפייסבוק או באינסטגרם.