השאלה אינה אם ערפאת צריך לפנות את מקומו, אלא איך ומתי, כך אמר שר הביטחון שאול מופז בישיבת ועדת חוץ וביטחון. מופז ציין שבעבר הייתה לישראל הזדמנות לסלק את ערפאת, אולם היום המציאות השתנתה. יחד עם זאת, הוסיף מופז, כולם מבינים שערפאת הוא מכשול.
לדברי מופז בין ארגוני הטרור מתנהלת "תחרות" מי יבצע את הפיגוע הגדול ביותר, והיקף ההתרעות לפיגועים והיקף הניסיונות לבצע פיגועים דומה לזה שהיה במרס 2002, לפני מבצע חומת מגן. מופז ציין כי ערפאת גם מחבל ב"דיאלוג" בין הפתח לבין החמאס על הפסקת אש.
למרות שמופז הטיל על כתפי ערפאת את האחריות ל"כשלון" השגת סיכום בין הפתח' לחמאס להפסקת אש עד הבחירות, מתברר כי החמאס לא רק שאינו מתכנן לחדול מפיגועים בתוך ישראל הקטנה אלא שכוונותיו כוללות גם את המערב כולו.
ב-29 בנובמבר קיים החמאס עצרת המונים בשכונת סברה בעזה לציון יום השנה לכיבוש העיר מכה על ידי הנביא מוחמד. בעצרת נכחו עשרות אלפי מחבלי חמאס ונאם בה מחמוד א-זהאר, מבכירי החמאס. א-זהאר ציין כי מצבם של "לוחמי הג'יהאד" השתנה וכי האפשרות להחרים את נשקם, לעצרם או להשליכם לבתי הכלא אינו אפשרי עוד. זאת "תודות" להקמתו של הצבא העממי השייך לחמאס. "תנועת החמאס לא תשליך את הנשק שלה, יהיו הסיבות אשר יהיו. היא תמשיך בדרך הג'יהאד והמאבק ולא תיטה לקולות הצורמים הקוראים להפסקת האינתיפאדה. דרך המאבק הפכה כיום לדרכם של כל פלגי העם הפלסטיני ללא יוצא מן הכלל, ולכן לא ניתן לעוצרה" אמר א-זהאר.
מדובר בצבא עממי שהקים סלאח שחאדה בשנת 2002 . שחאדה עמד בראש הזרוע הצבאית של החמאס. הוא חוסל בידי ישראל. לצבא חדש זה גויסו ערבים שעברו אימונים והכשרה צבאית כדי לשלבם "במערך הלוחם" לקראת פעולה ישראלית אפשרית נגד תשתיות הטרור ברצועת עזה. לוחמים אלו צוידו בנשק קל, מקלעים, רימוני יד, מטולים נגד טנקים, מרגמות, רקטות קסאם ומטעני חבלה מסוגים שונים ובהם מטענים במשקל 200 ק"ג המיועדים לפגוע בטנקים.
צבא זה, לדעת החמאס, הוא שאפשר לארגון לתפוס את מקומו בראש הנהגת המאבק המזוין נגד ישראל. עם זאת, מריאיון עם שייח' אחמד יאסין שפורסם בעיתון האסלאמי היוצא באוסטרליה "נידאא אל-איסלאם" ביולי 02, עולה כי פניו של החמאס אינם נשואים למאבק בישראל בלבד במערב כולו.
"ה"ג'יהאד", אמר יאסין, "אינו רק אמצעי ל"שחרור פלשתין" אלא חלק מ"המאבק הלגיטימי" של התנועה האסלאמית נגד המערב" נוכח "המלחמה הצלבנית שמנהלת ארה"ב נגד האסלאם ותמיכתה באימפריאליזם". ביטוי בולט לגישה זו של החמא"ס, הזוכה לתמיכה פוליטית וכספית מארגונים אסלאמיים באירופה ובארה"ב, ניתן באיגרתו של יאסין. האיגרת הופנתה אל כל המוסלמים לרגל חג הקרבן.
באיגרת כתב: "על המוסלמים להכין את עצמם למערכה ארוכה שכן המאה הנוכחית היא המאה של האסלאם, של השחרור, של הניצחון ושל היכולת. הג'יהאד הוא בבחינת חובה דתית ומטרתו להביא להשלטת דת האסלאם בעולם ולהשתחרר מההגמוניה של אמריקה ושל בעלות בריתה".
לדברי מופז בין ארגוני הטרור מתנהלת "תחרות" מי יבצע את הפיגוע הגדול ביותר, והיקף ההתרעות לפיגועים והיקף הניסיונות לבצע פיגועים דומה לזה שהיה במרס 2002, לפני מבצע חומת מגן. מופז ציין כי ערפאת גם מחבל ב"דיאלוג" בין הפתח לבין החמאס על הפסקת אש.
למרות שמופז הטיל על כתפי ערפאת את האחריות ל"כשלון" השגת סיכום בין הפתח' לחמאס להפסקת אש עד הבחירות, מתברר כי החמאס לא רק שאינו מתכנן לחדול מפיגועים בתוך ישראל הקטנה אלא שכוונותיו כוללות גם את המערב כולו.
ב-29 בנובמבר קיים החמאס עצרת המונים בשכונת סברה בעזה לציון יום השנה לכיבוש העיר מכה על ידי הנביא מוחמד. בעצרת נכחו עשרות אלפי מחבלי חמאס ונאם בה מחמוד א-זהאר, מבכירי החמאס. א-זהאר ציין כי מצבם של "לוחמי הג'יהאד" השתנה וכי האפשרות להחרים את נשקם, לעצרם או להשליכם לבתי הכלא אינו אפשרי עוד. זאת "תודות" להקמתו של הצבא העממי השייך לחמאס. "תנועת החמאס לא תשליך את הנשק שלה, יהיו הסיבות אשר יהיו. היא תמשיך בדרך הג'יהאד והמאבק ולא תיטה לקולות הצורמים הקוראים להפסקת האינתיפאדה. דרך המאבק הפכה כיום לדרכם של כל פלגי העם הפלסטיני ללא יוצא מן הכלל, ולכן לא ניתן לעוצרה" אמר א-זהאר.
מדובר בצבא עממי שהקים סלאח שחאדה בשנת 2002 . שחאדה עמד בראש הזרוע הצבאית של החמאס. הוא חוסל בידי ישראל. לצבא חדש זה גויסו ערבים שעברו אימונים והכשרה צבאית כדי לשלבם "במערך הלוחם" לקראת פעולה ישראלית אפשרית נגד תשתיות הטרור ברצועת עזה. לוחמים אלו צוידו בנשק קל, מקלעים, רימוני יד, מטולים נגד טנקים, מרגמות, רקטות קסאם ומטעני חבלה מסוגים שונים ובהם מטענים במשקל 200 ק"ג המיועדים לפגוע בטנקים.
צבא זה, לדעת החמאס, הוא שאפשר לארגון לתפוס את מקומו בראש הנהגת המאבק המזוין נגד ישראל. עם זאת, מריאיון עם שייח' אחמד יאסין שפורסם בעיתון האסלאמי היוצא באוסטרליה "נידאא אל-איסלאם" ביולי 02, עולה כי פניו של החמאס אינם נשואים למאבק בישראל בלבד במערב כולו.
"ה"ג'יהאד", אמר יאסין, "אינו רק אמצעי ל"שחרור פלשתין" אלא חלק מ"המאבק הלגיטימי" של התנועה האסלאמית נגד המערב" נוכח "המלחמה הצלבנית שמנהלת ארה"ב נגד האסלאם ותמיכתה באימפריאליזם". ביטוי בולט לגישה זו של החמא"ס, הזוכה לתמיכה פוליטית וכספית מארגונים אסלאמיים באירופה ובארה"ב, ניתן באיגרתו של יאסין. האיגרת הופנתה אל כל המוסלמים לרגל חג הקרבן.
באיגרת כתב: "על המוסלמים להכין את עצמם למערכה ארוכה שכן המאה הנוכחית היא המאה של האסלאם, של השחרור, של הניצחון ושל היכולת. הג'יהאד הוא בבחינת חובה דתית ומטרתו להביא להשלטת דת האסלאם בעולם ולהשתחרר מההגמוניה של אמריקה ושל בעלות בריתה".