במכתב שהפיץ בקרב חברי הליכוד תקף דב הר שפי, איש חטיבת "מנהיגות יהודית" בליכוד, את שר המשפטים מאיר שטרית. בכותרת מכתבו תוהה הר שפי "האם מאיר שטרית מייצג את הליכוד?".

על מעטפת מכתבו ציטט הר שפי מתוך הספר "נגד הזרם" שכתב שטרית על ראשית דרכו הפוליטית: "הפניה הראשונה הייתה אל המפלגה הגדולה, אל המערך... המערך ירד, אז מה נשאר? חרות... אבל לא הייתה לנו ברירה."

במכתב עצמו מתאר הר שפי את שטרית כ"חבר הכנסת היחיד, השייך לליכוד, שלא הצביע נגד הסכמי אוסלו... ובתקופת היותו יו"ר הקואליציה ניהל משא ומתן עם המחבל פייסל חוסייני על פירוק ישובים ביש"ע ומסירת שטחים בנגב לפלסטינים".

הר שפי קובע במכתבו כי באופן עקבי "כעובד נאמן של אדונו, השופט ברק, מנסה לבלום יוזמות חקיקה שמטרתם להגביל את כוחו של בית המשפט העליון". בהמשך כותב הר שפי כי "לא הראה כל התנגדות לקביעותיו של מר ברק, שרק הציבור ה"נאור", קרי אנשי השמאל, רחוקים ממסורת ישראל, הם שיכריעו בסוגיות המרכזיות של מדינת ישראל, ולא הכנסת הנבחרת".

הר שפי מציין מקרים בהם "הכזיב מר שטרית גם בתחום הפרט, כשהיה יכול להעניק חסד לאנשים שנידונו למאסר בשל השתייכותם הפוליטית" כדוגמת מקרה דוד שרביט תושב הר ברכה, היושב בכלא בשל נשיאת נשק ללא רשיון מבלי שעשה בו כל שימוש.

כמו כן הזכיר הר שפי את מקרה בתו מרגלית: ".. גם בעניינה של בתי מרגלית עמד מר שטרית מנגד. כזכור, הואשמה מרגלית באי מניעת רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, דבר שלא הוכח מעולם ואשר אין הוא אלא בגדר שקר נבזי שטפלו עליה. שני ראשי השב"כ לשעבר, גילון ואיילון, אמרו שמרגלית לא ידעה ולא יכלה לדעת את זממו של הרוצח... משפטנים בעלי שם מתחום האקדמיה ומתחום השיפוט יצאו נגד הניסיון לדון אדם על פי המחשבות המיוחסות לו... למרות זאת, סירב מר שטרית בעקשנות לחתום על הענקת חנינה לבתי. בסופו של דבר היא שוחררה, הודות לאומץ לבו של נשיאנו, מר משה קצב".

הר שפי מסיים מכתבו באומרו: "מסופק אני אם קו פעולה זה מתיישב עם דרכו של הליכוד או שמא הוא מתאים יותר ל"שינוי" ול"עבודה".