שבוע טוב
שבוע טובצילום: ISTOCK

קרבנות החלום

את חטאיי אני חושף היום. ביום חמישי בלילה, בשעה עשר צפיתי ברגעי הפתיחה של חצי הגמר של האירוויזיון. שיהיה ברור, זה לא שצפיתי בשירים עצמם. יש גבול.

יש לי לעשות כמה דברים חשובים יותר מלשמוע צרחות בשפות משונות ומפחידות או לראות טיפוסים מוזרים בתנועות מוזרות ובמחלצות מוזרות לא פחות, ובכל זאת רציתי לראות את הפתיחה של האירוע הזה, וכן, גם את 'שלווה' כמובן.

קיוויתי, כנראה בתמימות ילדותית משהו, שאיפשהו בדקותיו הראשונות של חצי הגמר השנים ימצאו מפיקי האירוע הבומבסטי הזה להקדיש כמה שניות לזכרו של פלדי שוורץ ז"ל, נהג המשאית שנשלח לפרוק או להעמיס ציוד כלשהו במתחם בניית בימת האירוויזיון וגוף תאורה אימתני קרס עליו. הוא נפצע קשה כזכור, ובשתי היממות שחלפו בין שני חצאי הגמר נפטר מפצעיו.

רציתי לראות איך יזכרו ויזכירו את האיש הזה בפני מאות מיליוני הצופים. אודה שלא ממש ציפיתי לדקת דומייה מהחבורה העליזה והקופצנית שעל הבימה, אבל לפחות איזו השתתפות בצער ובכאבה של המשפחה. קיוויתי, רציתי, אבל זה היה כנראה קצת יותר מדי עבורם. הנוקשות האירופית לא מאפשרת, כנראה, לחרוג מכללי הפרוטוקול הקשוחים, והכללים האלה אומרים לחייך חזק, לצחוק בקול, לנופף בידיים במוגזמות ובפראות ולקוות שככה בונים שמחה אצל הצופים. הבעת צער, איזכורי אבל ושאר חירובי-שמחות דינם להישאר מחוץ לאירוע. ככה זה באירופה הנאורה, התרגלנו, אבל עולה יותר מחשש שזה מתחיל להיות ככה גם אצלנו. האם גם אנחנו מתרגלים לכך שלמען צהלולי ההמון ושעשועיו זה בסדר להקריב לעולה קרבן אדם?

ההדרה השקטה

סיפורה של להקת 'שלווה' ובעיקר מה שצפוי לקרות בתחרות 'הכוכב הבא' בעתיד הוא דוגמית זעירה למה שיקרה כאן ככל שנרחיב את היתרי העבודה בשבת.

ניתן לשער שהחל מהעונה הבאה של התחרות ימצאו את עצמם מתמודדים שומרי מצוות תחת מסך גדול של חשדנות. זה לא יקרה מרוע לב של מישהו, אלא מתוך בחינה עניינית ומקצועית של המציאות. אין טעם להשקיע סכומי כסף לא מבוטלים בהכשרתו של זמר אלמוני, לפעול להצעדתו אל קדמת הבמה, לדאוג לפיתוח יכולותיו ולהדרכתו, כאשר אם אכן יישאו המאמצים פירות והוא יגיע לשלבי הגמר של התכנית הוא צפוי להודיע שאין לו כוונה לייצג את מדינת ישראל באירוויזיון מטעמי שמירת שבת.

כך, בלי לומר דברים מפורשים ובלי לתייג אנשים בצורה פומבית, פשוט ישאירו את שומרי המצוות מחוץ למעגל התחרות. בעברית הדבר הזה נקרא הדרה. כך בדיוק יקרה אם יורחבו מעגלי העבודה בשבת בתואנות כאלה ואחרות. בלי הרבה דיבורים והצהרות רשמיות (שיישמעו לא טוב, כמובן), בפועל יימצאו את עצמם שומרי מצוות ומסורת מחוץ למעגל המועמדים לקבלה לעבודה.

תורת הנאום

התנסחויות מוזרות בחר לו חבר הכנסת בני גנץ (צריך להתרגל לצירוף חבר-הכנסת-בני-גנץ) לנאום הבכורה שלו. ברגעים הראשונים חשבתי שזו רק האוזן הרגישה שלי שזיהתה דמיון בין נאום גנץ לנאום ההוא של עו"ד האוזנר בפתח משפט אייכמן, אבל ככל שחלף הזמן הבנתי שזו לא רק הרגישות שלי. עוד ועוד מאזרחיה של הארץ הזו שמעו, זיהו וזעמו, אבל עשו זאת בשקט. בכל זאת מדובר באביר התקווה לשינוי (כלומר, הפלת נתניהו) בני גנץ.

לא צריך להיות בעל נפש מעודנת מדי כדי לשמוע במשפט "אינני עומד כאן רק בשמי. אני עומד כאן בשם 1,125,881 הנשים והגברים אשר הצביעו כחול-לבן", הד לנאום ההוא של עו"ד גדעון האוזנר עם המשפט האלמותי "אין אני עומד יחידי; עִמדי ניצבים כאן בשעה זו שישה מיליון קטגורים". כשבהמשך נאומו בוחר גנץ להזהיר את מדינת ישראל מלהגיע "לימים החשוכים ביותר שידעה", ושוב הוא בוחר דווקא מינוח שמהדהד בראשנו את התקופה ההיא, זה כבר מתחיל להישמע הרבה יותר ממקרה.

אבל כאמור, זהו בני גנץ ולכן כמעט ולא שמענו ביקורת על הדברים. אני מרשה לעצמי לשער שלו היה נתניהו בוחר לנאום בסגנון שכזה הוא היה מואשם בזילות השואה ואולי אפילו בהכחשת שואה. טוב, אבל זה נתניהו. זה כבר משהו אחר.

כבודה

את זה שנשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, לא אוהבת במיוחד את החקיקה שתאפשר לחוקק מחדש חוקים שנפסלו על ידי בית המשפט, את זה אנחנו יודעים. זה אפילו טבעי והגיוני שהיא תחשוב כך. את זה שהיא מקדשת מלחמה בחקיקה שכזו אנחנו אפילו יכולים להבין. כמי שעומדת בראש המערכת המשפטית אך טבעי הוא שטריבונאלים שונים ינוצלו על ידה לנאומים נגד חקיקה שעשויה למזער את כוחו האגדי של בית המשפט.

הכל הגיוני, מובן וברור, אבל למה, כבוד הנשיאה, למה לעשות את זה על אדמת גרמניה? למה, גברתי לעשות זאת דווקא בנירנברג, שם נחקקו החוקים המתועבים ההם? ובעיקר, גברתי, למה את מוצאת לנכון לרמוז את השוואותייך בין החקיקה ההיא לחקיקה האקטואלית שאת כל כך מתנגדת לה? למה שם, על האדמה ההיא ובפני האנשים ההם, נכון בעינייך לומר משפט כמו "הצעד שנקטה המפלגה הנאצית על מנת לבסס את מעמדה היה - חקיקת 'חוק ההסמכה' שאיפשר לממשלה הגרמנית לעקוף את הרשות המחוקקת"? גם את, נשיאת בית המשפט העליון, הצטרפת לחגיגת ההשוואות בין ממשלת ישראל לממשל הנאצי? לא קצת הגזמנו?

מה שיעשו היהודים – או תכנית טראמפ א'

אם אכן כוללת תכנית טראמפ את הסעיפים שעליהם דיווח עמית סגל (ולפי שעה ניתן להעריך שאכן זה הכיוון, שהרי לא הופצצנו בהודעות הכחשה מדוברות הבית הלבן, כפי שבוודאי הבחנתם) ניתן להגיע לתובנה משמעותית אחת: בניגוד לכל מה שמכרו לנו בשמאל, אכן מה שחשוב הוא לא מה שיגידו הגויים אלא מה שיעשו היהודים.

ברמת הגולן נקבעו עובדות, והנה הן מתקבלות על ידי האמריקאים. בירושלים נקבעו עובדות ישראליות וגם הן מתקבלות על ידי האמריקאים. ומה לגבי יהודה ושומרון? אותו עיקרון: כל מקום שבו קבענו עובדות, הקמנו ישובים, סללנו כבישים, הוכחנו שהמקום שלנו, בו התקבעה גם אצל האמריקאים התובנה שזה אכן שלנו. במקומות שאנחנו מגמגמים ולא סגורים על עצמנו הדברים נראים אחרת לגמרי.

יבוא יום ונצטרך לבוא חשבון עם כל אותם גורמים ואישים שמנעו בגופם הפיזי והפוליטי עוד בניה ועוד קביעת עובדות שכאלה על כל מרחבי השטח. העובדות הללו, שיכולות היו כעת לקבל לגיטימציה בינלאומית, לא נקבעו למרות 51 שנות שליטה בשטח, ואנחנו נותרנו עם בלונים של התיישבות מחוברים בחוטי כבישים וצירי תנועה. חבל.

שו"ת העסקה – או תכנית טראמפ ב'

לפני שאתם פותחים בקבוקי שמפניה מומלץ להתייחס בזהירות להצעותיו של איש העסקים הממולח מהבית הלבן. כשהוא מדבר על החלת החוק הישראלי רק על הישובים עולות שתי שאלות מרכזיות:

א', האם בשאר השטח תוקם ישות פלשתינית עצמאית, כזו שבשיטת הסלאמי תקבל עוד נתח משמעותי מיהודה ושומרון, תקבל גם הכרה אמריקאית (והפעם מידיד ישראל, דונלד טראמפ) וגם תמשיך לטפח בקרב הדור הצעיר שלה את תקוות קבלת השטח כולו, תקוות השיבה, אולי בעידן הנשיא הבא או זה שיבוא אחריו? על זה מדובר?

ב', החלת החוק הישראלי על שטח מסוים ומתוחם מקבעת את מציאות נוכחית, ולא מעבר לה. משום כך עולה השאלה מה יהיה גורלה של ההתיישבות בעתיד. האם לכשיתפתחו ויתרחבו הישובים לא יהיה ניתן להרחיב אותם, שהרי השטח שמחוץ לאותן מרחבי התיישבות יהיה בעל מעמד חוקתי אחר. האם עסקת טראמפ דנה למעשה את עתיד הישובים לקיפאון?

אגב, לפינה הזו הכניס אותנו בהחלטתו מרכז הליכוד. שם נקבע, כזכור, תוך השמעת תרועות והנפת דגלים שהתנועה תפעל להחלת ריבונות ישראל על מרחבי ההתיישבות. את השאר השאירו לרחמי שמים, לתעתועי הגורל ולעסקאות טראמפ. אם כך מבקשת נציגת השלטון של הימין, תנועת הליכוד, אי אפשר לצפות שהבית הלבן יבקש עבורנו יותר.

(ולא, בואו לא נסתמך שוב על הסרבנות הפלשתינית. נכון, הסרבנות הזו תגיע, ולמעשה היא כבר נשמעת ברמה וברמאללה, אבל כדאי שתהיה גם לנו דעה משלנו, כזו שלא נסמכת על נס הכבדת לב פרעה אלא ממש דעה מבוססת שאומרים אותה בקול ברור בארץ ובעולם)

למה לא מקשיבים לח"כים הערבים?

הנה לכם כמה התבטאויות נכבאיסטיות של חברי כנסת:

ח״כ היבא יזבק צייץ בטוויטרו: ״‏היום אנו מציינים את יום הנכבה, היום בו העם הפלסטיני נושל מאדמותיו וגורש ממולדתו. אך ישראל לא הסתפקה בגירוש והשתלטות על משאבי העם הפלסטיני ב-1948, אלא שהנכבה נוכחת גם היום,

ח"כ אמטאנס שחאדה אמר בטקס יום הנכבה באוניברסיטת ת"א (הבנויה, כזכור, על אדמות הכפר שייח' מונס): "היום אנו, בני העם הפלסטיני, זוכרים את גירושם של יותר מ-700,000 בני אדם ונישולם מאדמתם, הריסת יותר מ-530 ישובים פלסטינים ורצח רבים ב-1948".

ח"כ עופר כסיף (חד"ש-תע"ל) בטקס הנכבה באוניברסיטת ת"א: "מי שחולם על שלום ושותפות - חייב להכיר בעוול הנושא שגרמנו אנו למאות אלפי אנשים בעת הקמת המדינה".

אני מוותר על התענוג המפוקפק שבעימות ההיסטורי עם הקביעות של הח"כים הללו. נכתבו על כך הררי מילים. אני רק מבקש שיודגש למען הפרוטוקול ההיסטורי: התביעה הפלשתינית לא מתחילה ומסתיימת במלחמת ששת הימים. מבחינתם הכול מתחיל ב-48'. הקמתה של מדינת ישראל היא הבעיה האמתית בעיניהם. היא האסון וכל סיפורי הכיבוש נולדו למטרות הסברה בלבד.

וגם ההורה

ורגע לפני שאנחנו מקפלים את פסטיבלי האירוויזיון ומחזירים חצוצרות ושטיחים כתומים לאפסנאות, פרט טריוויה אירוויזיוני שנחשפתי אליו השבוע בעקבות דברים שסיפר הזמר אבי טולדנו עצמו:

מסתבר שבניגוד למה שנדמה לנו יש עוד פעם אחת שישראל זכתה בה באירוויזיון, אבל כנראה שכדי לא להרוס למישהו ממנופחי החשיבות העצמית של התחרות האירופית את החגיגות העדפנו להבליג ולוותר על הזכייה הזו.

היה זה בשנת 1982 כאשר אבי טולדנו זכה במקום השני עם השיר 'הורה'. המנצחת אז הייתה גרמניה. טולדנו והעם היהודי קיבלו את הדין בהכנעה, אבל כחלוף פרק זמן כזה או אחר הוגשה תביעה נגד השיר הגרמני הזוכה בטענה שהוא למעשה מועתק (או בעברית פשוטה: גנוב) ולא מקורי. תביעות שכאלה יש כידוע לרוב, אבל העניין הוא שכאן התביעה התבררה כמוצדקת. אכן השיר הגרמני גנוב וגזול. המשמעות היא שהזוכה האמתי היה 'הורה' של טולדנו, אבל הישראלים מנומסים מכדי להרוס את החגיגות האירופיות ולתבוע את שלהם.

שורה תחתונה, לא רק אבניביאובואבה, קרקורי תרנגולת באנגלית או זמר\ת עם נוצות טווס מסוגלים לזכות בתחרות המוסיקה הגדולה בעולם. אפשר לעשות זאת גם עם 'הללויה לעולם' ואפילו עם 'עוד מזהיב השדה' ו'עוד הארץ נושאת יבולה' ו'יפים הם הלילות בכנען'.

(להערות ולהארות שלכם: [email protected])

לעוד כמה הערות קודמות:

הצבועים המטיפים, חמאס ולינור

בני דוד, בני עוולה וחשבון נפש

שעתו היפה של הישראלי המכוער

כת סודית ותגלית מפתיעה

סיכומים וקריאות געוואלד