בפרשת פנחס אנו לומדים על קורבן התמיד. פעמיים בכל יום, בבוקר ובין הערביים, עם ישראל כולו נדרש להקריב עולת תמיד - שני כבשים בני שנה.
למה דווקא כבשים? כבשים מצד עניינם מבטאים שגרה ותמימות; הכבש אינו יכול להגיע למצבים חריגים, כבש לא רץ מהר ולא מזיק באופן מיוחד; בכבשים יש משהו שליו, רגוע ובלי הפתעות.
בחיי היומיום של הציבור צריך להתמודד עם השגרה השוחקת. אדם פרטי יכול לחיות חיי שגרה שלווים ולהעביר את הזמן ללא תקלות מיוחדות. בחיי ציבור לעומת זאת - שמטבעם הם רחבים - ההשתקעות בשגרת היומיום יכולה ליצור שקיעה איטית ולהביא בסופו של דבר לקריסה חברתית.
לכן, במקביל לשחיקה היומיומית בא קורבן עולת התמיד שעניינו ליצור מערכת ניגודית שתאבק בישנוניות ובקפיאה על השמרים. צריך להעלות את הציבור לאט לאט, כל יום קצת. הדבר דומה לשקית תפוחים הנמצאת בחוץ, אם נשאיר את שקית התפוחים ללא השגחה - עם הזמן התפוחים יירקבו וייעלמו.
ישנה תולעת קטנה שלא מבחינים בה, תולעת שמכרסמת באופן איטי, והיא המסוכנת יותר מכל - 'תולעת התמיד' - תולע אותיות עולת; לפיכך בכל יום החברה צריכה לעמוד על המשמר ולהקריב את עולת התמיד; להיאבק מול תולעת השגרה, מול השחיקה היומיומית המכרסמת; להיאבק ולנצח
ניתן להצטרף לשיעור פרשת שבוע של הרב באוניברסיטת בר אילן בימי שני בשעה 20:00 או ניתן להאזין לשיחה שבועית של הרב באמונה ברדיו מורשת בימי ראשון בשעה 20:00.